בּוּק רִיפּוֹרְט, אופניים, סיגריות

 

1.
הדבר הכי טוב שיכול לקרות לַקריאה, כידוע, הוא דדליין של כתיבה.
בספטמבר, וגם באוגוסט, הייתי ילד רע: לא כתבתי כמו שהייתי צריך. במקום זה קראתי הרבה, יחסית לי לפחות. כשירות לציבור, מצ"ב כמה המלצות קריאה, בסדר לא מסוים.
הדבר הכי טוב, אני חושב, היה "המכורה לשינה" של אלפרידה צ'ורדה. ספר קטן, עצבני, חזק, מדכא, מאתגר, עוצמתי, כתוב כמו שום דבר אחר. קראתי פעמיים רצוף (לא מההתחלה עד הסוף פעמיים, אלא פעמיים כל עמוד, כל פסקה, כל משפט, כל מילה), השאלתי לחבר, ואני כבר מתגעגע. ואתם, המתרגמים, תרגמו עוד ממנה.
אהבתי גם את הריפוי של שופנהאואר, שכולו תחושות של טרום-מוות (טרוֹמָוות, אם אתה תומר ליכטש), פסיכולוגיה ושופנהאואר פוֹר דָאמִיז. אני אוהב ספרי פילוסופיה פופולרית; הם מרחיבים דעתו של אדם. צחקתי מ"עזוב אותך מיוגה" המעולה: ספר מסע וסמים שכולו אהבת אדם. נמתחתי והסתקרנתי מ"אנשי הכבשן" של דיוויד ברין. ספר מד"ב מעולה, שקורה איפה שקורים הדברים האמיתיים: כאן, על כדור הארץ. כי מה שנאמר, "לא בשמיים היא", על הספרות נאמר.
"שנת הארנב" זה אחלה ספר, כך גם "מתים להתפרסם". את האחרון כדאי לקרוא עכשיו, על רקע מגפת הריאליטי. הוא לא ספר מדהים, אבל הוא מאוד, אבל מאוד, נכון לזמננו, וכשאני אומר זמננו אני לא מתכוון למילניום הזה, או אפילו לדור הזה, אני מתכוון להווה, לעכשיו, לזמן בו השם אלון פאקינג ליטבק עוד אומר משהו למישהו. מתים להתפרסם הוא על הרגע הזה. עוד שנתיים, אולי פחות, כבר אי אפשר יהיה לקרוא אותו, הוא יהיה חמוץ.
אני באמצע "מאו II" של דון דלילו. ספר מעולה! מעולה! האיש הזה, דלילו, כותב משפטים מועכים. במקום אחד הוא כותב, מפי אחת הדמויות שלו, על המאמינים הדתיים. "בלעדיהם כדור הארץ היה מתקרר", כותב דלילו.
הביוגרפיה של רספוטין הייתה משעשעת, סקסית ומהנה לקריאה הרבה יותר מהביוגרפיה של צ'ה גווארה, אם כי מקיפה ורצינית פחות מהביוגרפיה של צ'רצ'יל, שאותה לא סיימתי. זה היה לי מעייף מדי. אומר לכם מה ההבדל: בעוד רספוטין מתואר כאדם שתואר (על ידי אחרים) כאל, גווארה מתואר כאל שתואר (על ידי אחרים) כבנאדם.
בואו נגיד את זה אחרת. אחרי שני הספרים האלה, אם הייתי יכול לבחור עם מי לשתות בירה, אני הולך על הרוסי.
היה לי טוב מאוד עם "הזדמנות אחרונה לראות" של דגלאס אדאמס, אולי האליל היחיד שהיה לי שלא הכזיב: הוא תמיד כל כך חכם ומצחיק וטוב ואנושי ופגיע ולא לוקח את עצמו ברצינות ומוכן לחוויות חדשות, הוא תמיד כל כך אוהב אדם, אדאמס, גם כשהוא צוחק עלינו, ואולי במיוחד אז.
מה היה לנו עוד? כרגע, אני לא מסוגל לזכור כלום מ"האישה מנמל פים" של אנטוניו טאבוקי, וככה גם מ"שלושה סוסים" של ארי דה לוקה. תחושה משונה: אני זוכר שקראתי אותם, אבל אני לא זוכר את עצמי קורא אותם. מהראשון יש לי תחושה עמומה של משפטים יפים, מהשני תחושה עמוקה של דימויים מופשטים.
מ"האנתולוגיה של האנרכיזם" אני זוכר בעיקר את תחושת החשיבות העצמית שהייתה לי: תראו אותי, יושב במרפסת וקורא הגות אנרכיסטית.
ועוד בהגות: "דרגת האפס של הכתיבה" לרולאן בארת הייתה קריאה מהנה, ו"אלוהים והפילוסופיה" של עמנואל לוינס (שלקח לי חודשים לסיים אותו) הייתה קריאה מאוד מחכימה. אתה לא יכול שלא לאהוב את הפילוסופים הצרפתיים: הם כל כך אוהבים את הפילוסופיה. אתה רואה אותם נהנים, וזה פשוט עושה לך טוב.
בשטח הספרות העברית, נהניתי מאוד מ"עולם הסוף", נהניתי פחות מהמסע להודו שעשה צור שיזף עם בני משפחתו, והתחלתי את "אבות ואחים" של שמעון זנדבנק שנראה מבטיח מאוד.
קראתי גם אוסף של סיפורים קוריאנים. לא היה משהו, בכלל לא משהו, אבל זו הזדמנות להמליץ לכם בחום על שני סרטים קוריאנים מעולים: "שבעה צעדים" ו"אביב, קיץ, סתיו, חורף ו…אביב". מצד אחד, הם נורא הפוכים; הראשון סרט נקמות – כולו מכות, אלימות ומוות, כולו מתרחש בחללים אורבנים, סוגרים, חשוכים, מדכאים. לעומתו, השני הוא סרט עדין, פיוטי, כולו מתרחש במקום הכי קרוב לגן עדן שראיתי בזמן האחרון בקולנוע. נופים קסומים על באמת. אבל מצד שני, הם דומים, שני הסרטים. קשה להסביר איך בדיוק הם דומים, הם כמו בני דודים שנִיים שיש להם בדיוק אותו אף.

(1.1.
התלבטתי אם לתת לינקים והחלטתי שלא. לא שאין לי אינטרס להקל על הקורא, אבל אינני סוכן קניות מקוון, ולא סגרתי דיל עם אף חנות ספרים מקוונת. חפשו לבד, חברים.)

2.
אחרי לא מעט חודשים בהם הייתי מחוסר אופניים, עקב עוד גניבה, רכשתי עוד זוג. אופניים כחולים, לא מי יודע מה טובים, לא מי יודע מה קלים, לא מי יודע מה מפוארים, אבל מה? הם שלי, ושוב יש לי על מה לרכב.
אני רוכב, לא יתפסוני חי. אני רוכב בטיילת ואני רוכב בפארק, אני רוכב ברחובות ואני רוכב בשדרות. אני רוכב, אני מגביר מהירות, אני עוזב ידיים, אני פורש אותן לצדדים ומרגיש טוב לרגע.
כל האופניים האלה שנגנבו לימדו אותי שיעור חשוב, שאותו אעביר לכם כפרפראזה על ג'ון לנון: אם אני לא יכול לרכב על האופניים שאני אוהב, אני אוהב את האופניים עליהם אני רוכב.

3.
ולא פחות חשוב: חמישה שבועות שאני לא מעשן. פשוט הפסקתי יום בהיר אחד; ישבתי על המחשב, עישנתי סיגריה, ופתאום הבנתי שזו הסיגריה האחרונה. עישנתי אותה עד תומה, לא נהניתי במיוחד, רוקנתי את המאפרות, ומאז לא נוגע.
לא אצא בהצהרות, כמובן, הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה: פחות משבעה אחוזים של אלה שהפסיקו לעשן (שהם פחות מעשרה אחוז מהמעשנים) מצליחים להישאר נקיים. אבל מה? אני בסדר בינתיים.
אגלה לכם את השיטה שלי. הפסקתי לעשן בשיטת הוויפאסאנה: בכל פעם שמתעורר בי החשק לעשן, אני פשוט מביט בו. אני מביט בו מתקרב אלי, אני צופה בו מתגבר, רואה אותו מגיע לשיא, ואז אני מבחין בו נמוג, מתפייד, נעלם.
תשאלו אותי בבקשה כמה זמן זה לוקח.
ובכן, כל מעגל כזה – מרגע שהחשק נראה מרחוק ועד שהוא נעלם – לוקח כמו נשימה עמוקה אחת.
שאיפה, השהיה, נשיפה. זהו. עבר החשק לעשן, עד לפעם הבאה, שגם אותה נקבל בנשימה.

4.
אבל אל תטעו. נכון, משלושת הסעיפים עד כה ניתן היה לקבל תמונה מאוד מסוימת: הוא הפסיק לעשן, התחיל לקרוא, רוכב על אופניים. (הרשו לי להוסיף עוד קיסם למדורה: אני גם נהנה בעבודה.)
הוא בטח מאושר, אתם אומרים לעצמכם. ובכן לא. לא במיוחד.

5.
אני מפר את כל הכללים של כתיבה לאינטרנט – הפוסטים שלי ארוכים, מעורפלים, לא נצמדים לנושא אחד ואין תמונות. מומחים היו אומרים לי שאני נלחם בקוראים, אבל הקוראים שאני נלחם בהם הם לא הקוראים הנכונים בכל מקרה.
וחוץ מזה: יש שיר לסיום.

6.
שיר לסיום

החלטתי שלא אגיש פינה בתוכנית שלך, אדוני.
החלטתי לא.
אני מעדיף שאף אחד לא יראה אותי.
אני יודע, יש לי את הלוק, אבל לא. לא אגיש פינה בתוכנית שלך, אדוני.
לא.
לא אגיש פינה,
לא אגיש פינה ,
לא בתוכנית שלך, ולא בתוכנית של הקוּשַלַחוֹתְך.
אנא, ראה בזאת סירוב סופי.
תודֶה לקהל הנהדר באולפן,
תודֶה לצופים שבבית.
תנחומים למשפחות החללים.
איחולי החלמה לפצועים.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אביבה  On 02/10/2004 at 16:54

    ואני קראתי את "לבי שייך לפויר".

  • חנן כהן  On 02/10/2004 at 17:43

    בעיניים שלי ראיתי את פוייר רוכב על אפניים ביום שישי בצהריים בשדרות רוטשילד, בכיוון אלנבי.

  • נופלת  On 02/10/2004 at 18:26

    שגעון

  • נמרוד ברנע  On 02/10/2004 at 21:51

    למרות האופנתיות והתדמית שהצמידו לה אישיים מסויים ותאגידים לא מסויימים שלא ננקוב בשמם.
    למרבה הפלא רכיבה מתמידה ועקבית על אופניים היא מתכון מצויין לפגיעה בכל מערכת ההזרעה הגברית, לא מומלץ לנשואים טריים.

    הביוגרפיה של גווארה היה מאכזבת, עצוב להגיד. למרות שהיא מאוד קריאה, נהירה וגם נכתבת מנקודת מבט שהיא גם נייטרלית וגם אוהדת, היא לא מכילה בתוכה תוכן שהוא יותר מעובדות.
    אולי הקורס שאליו נרשמתי במכללה החברתית החדשה ישפר את התרשומתי מהנפשות הפועלות, במיוחד מהסתפורת החדשה-ישנה של תמר גוז'נסקי.

    כיף לאללה לקרוא שאנשים מפסיקים לעשן עכשיו. דווקא בין קאסם בשדרות להכרזה של אהוד ברק על חזרה לפוליטיקה מתחשק לי להתחיל.

    אם היינו מחזיקים מ"הכללים לכתיבה באינטרנט", שהם די דומים לכללים לאיך להשחיר נייר ולגרום לזה להיראות אסתטי-בינוני, לא היינו קוראים אותך.

    ובנוגע ל:
    "שכולו תחושות של טרום-מוות (טרוֹמָוות, אם אתה תומר ליכטש),"
    התכוונת אולי אם אתה דוד אבידן, או אם אתה תומר ליכטש שממשיך את מה שאבידן התחיל ב"משהו בשביל מישהו".

    טוב שחזרת.

  • נתי  On 03/10/2004 at 1:54

    קראתי כאן פעם ברפרוף ועכשיו בהעמקה, כיף כיף

  • אדי מרקס  On 03/10/2004 at 7:51

    עם חריץ באמצע – ונשארים בועד הורים.

    אה, ובטח התכוונת "שמחקה את את אבידן, ועל הדרך מחקה גם את הטור של בורשטיין ב'כל-העיר' ".

  • דרור פויר  On 03/10/2004 at 8:18

    נמרוד ידידי, את ההקבלה בין אופנתיות, תדמיתיות ואושר עשית בעצמך ועל דעתך. כשלעצמי אני חושב שזה דווקא אושר גדול לרכב על אופניים, ואני גם מכיר את הסכנות (וגם את הפתרונות אליבא דאדי מרקס)
    "טוב שחזרתי"? ואני בכלל לא ידעתי שהלכתי
    לעניין טרוֹמָוות – ליכטש או אבידן. ברור שהאחרון היה הראשון. אני, על כל פנים, התכוונתי לרמוז על ההנאה הגדולה שאני מפיק מקריאת "אדמקוון", טורו של האחרון (ליכטש) בנענע. אחלה טור זה.

    ובכלל שכחתי להוסיף שקראתי גם את את "תיהנו מהסימפטומים" של סלבוי ז'יז'ק, שהיה כמו זיקוקין דינור פילוסופיים: מרהיב, אך קצר מועד.

  • אדי מרקס  On 03/10/2004 at 9:41

    ברור שהבנו את הרמז העבה עך כך שאתה נהנה הנאה כפולה ומכופלת, גם אנחנו משפריצים מרוב הנאה, וברור שבורשטיין היה ראשון, אחרת איך נהנה?

  • תמיד נעים לבוא לבקר כאן.

  • דרור פויר  On 04/10/2004 at 8:55

    גוליבר/רמירז: תמיד טוב לראות אותך כאן. (אני אוהב את משפטי המפתח שאתה מפזר באתר שלך: "בכל ילדה שמנה יש זוג מספריים", ועוד). תבוא שוב.

  • א.ש.ע  On 04/10/2004 at 10:17

    אף לא מילה אחת על סוכות?
    לא מתאים לך
    מועדים לשמחה

  • מריאואנה  On 04/10/2004 at 17:59

    נהנית מהאופנים
    הן חורקות
    מה שכן כיף לראות שקראנו את אותם ספרים
    דגלאס אדאמס המלך
    המלך מת

  • דרור פויר  On 04/10/2004 at 22:17

    כן, אף מילה על סוכות. למה? לא יודע. אולי אני מתרחק מהמקורות, אולי המקורות מתרחקים ממני.

    מריאואנה – שימי שמן בגלגלים, שימי מקלות בנעליים, שימי כובע על הראש. דגלאס אדאמס המלך, המלך מת, אבל אנחנו כאן חיים, וזה לא מעט

  • איתמר  On 04/10/2004 at 23:08

    אהבתי את השיר. באמת. יש בו משהו מאוד כן.

  • שאולי  On 05/10/2004 at 15:00

    דב אלפון עשה לך כבוד וגם חלק מהמגיבים
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2985322,00.html

  • Exiled Chief  On 07/10/2004 at 8:17

    Here me is, somewhat perfumed [as one might state in them foreign tongues]on account of my fresh reconciliation with Mr. Jack [Well – at the end of the day – he is a native]:
    Reading fine poetry by Mr. Feuer.

    Here’s looking at you kid.

  • פראזניק  On 10/10/2004 at 19:39

    בלי לינקים? לא יפה. איפה נחפש?

    מותר להניח שכל הספרים המוזכרים כאן נקראו על ידך בשפת עבר (וניתן להשיגם בחנויות הספרים המובחרות)?

    תודה מראש:)

  • דרור פויר  On 11/10/2004 at 0:03

    פראזניק, כתבתי למה לא נתתי לינקים (ראה: 1.1), וכן, הם כולם נקראו על ידי בעברית ואת כולם ניתן להשיג בחנויות הספרים. כל מה שצריך לעשות זה קופי פייסט מהמאמר למנוע חיפוש ויהיה בסדר.
    קריאה נעימה

  • בועז כהן  On 12/10/2004 at 10:19

    ספרו הקודם שיצא בעברית של ג'ף דייר, "אבל יפה", ביוגרפיות מומצאות ואמיתיות של אמני הג'אז הגדולים. ספר משובח. אני מקווה שיתרגמו גם את ספריו האחרים לעברית.

  • דודו לב  On 18/10/2004 at 15:21

    הייתי ביום מבאוס כזה, וקראתי את השיר היפהפה שלך ועכשיו אני יותר מחיייך.

  • אבילון  On 16/01/2005 at 4:53

    תגיד המכורה לשינה מאיזה שפה מתורגם? לא מצאתי כלום בגוגל ואמזון כלום. לא אלפרידה ולא צ'ורדה ולא מכורה לשינה. רמז?
    מעניין אותך לארגן לובי למען תרגום ספרים לעברית? לא מצאתי בשום מקום אז אני מניח שלא תורגם עדיין. הוא מת לפני שנתיים בתאונת דרכים, כתב כולה איזה 3 ספרים ואוסף שירים וביניהם אחד מהספרים המדהימים ביותר שנכתבו אי פעם, ביקום בגלקסיה. אוסטרליץ מאת דאבל יו ג'י סיבלד.
    If the mark of a great novel is that it creates its own world, drawing in the reader with its distinctive rhythms and reverberations, then W.G. Sebald's Austerlitz may be the first great novel of the new century. An unnamed narrator, resting in a waiting room of the Antwerp rail station in the late 1960s, strikes up a conversation with a student of architecture named Austerlitz, about whom he knows almost nothing. Over the next several years, the narrator often runs into his odd, engaging acquaintance by chance on his travels, until finally, after a gap of two decades, Austerlitz decides to tell the narrator the story of his life and of his search for his origins in wartime Europe. Slow and meditative, relying on the cumulative effect of its sedate, musical prose and its dark subject matter (illuminated here and there with hope), Sebald's novel doesn't overturn the conventions of fiction, but transcends them. It is a love story to history and vanished beauty. Don't let the slow beginning turn you away. Austerlitz takes its time getting off the ground, but is well worth seeing in flight. –Regina Marler
    וגם
    http://books.guardian.co.uk/departments/generalfiction/story/0,6000,624750,00.html

  • דרור פויר  On 17/01/2005 at 21:31

    אבילון, המכורה לשינה תורגם מגרמנית. בארץ, יצא הספר בהוצאת ספריית פועלים. תרגם אברהם כרמל (שתרגם גם את האיש ללא תכונות של רוברט מוסיל). חפש באמזון את Elfriede Czurda
    ואני לא בטוח אם מעניין אותי לארגן לובי, אבל אני אקרא את הספרים

  • מוש  On 28/04/2005 at 12:56

    לא יודעת אם אתה מפר כללים או לא, אבל עד עכשיו ברחתי מהאתר רשימות כמו מאש.
    מאד נהנתי מהפוסט שלך.

  • שושי  On 05/11/2005 at 12:29

    המשך לרכב על אופניים
    זה חשוב
    אאאההה….
    הנעורים

  • יעל  On 20/11/2005 at 18:53

    פוסט נפלא.

  • נטלי קוסמטיקס  On 20/12/2005 at 22:06

    מרכז לטיפולים קוסמטיים במרכז תל אביב.באתר מידע על המרכז.מכתבי המלצה,קופון הנחה ועוד.

  • ג'סי כהן  On 26/11/2006 at 11:49

    הוא שארקדי דוכין ישיר אותו בסוף.
    כן, אולי עכשיו זה נראה מופרך,
    אבל בסוף אתה תתפתה לכסף הגדול וארקדי ישיר אותו
    ובשורה של קושלחותך, הוא יסלסל סלסול רוסי עצוב.
    חצי מדינה תיאנח, השני יוריד רינגטון.
    למה, דרור, למה?

  • מיה  On 18/04/2007 at 14:37

    למה שלא תעלה לפה שירים מידי פעם ?
    שלך או של משוררים אחרים כמו ננו שבתאי יחזקאל נפשי חיים גורי או שמעון אדף.
    יכול להיות יפה !

  • מרקוביץ'  On 05/05/2007 at 16:46

    אותי לא הצלחת להבריח…

  • מיכל  On 29/08/2007 at 16:58

    עברו כמעט 3 שנים
    מה קורה עם הסיגריות?
    ומה עם המלצות חדשות על ספרים שקראת?

  • אסף  On 05/11/2007 at 23:02

    גם אני סקרן . .

  • אביב  On 14/06/2008 at 9:41

    if you cant be with the one you love , love the one youre with – crosby stills nash

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: