ג'וק בראש

 

אמול בערב, כשאחיכם בא לנגב את הידיים במגבת הקטנה שבמטבח זינק פתאום מתוך המגבת ג'וק די גדול, שלא לומר עצום, ורץ בהיסטריה במעלה היד שלי, ונכנס לתוך השרוול של החולצה הכתומה שלי (כתום מדגיש לי את העיניים).

בהיסטריה, אני קופץ כמו משוגע, מוריד את החולצה, מנער אותה, והוא לא שם, המניאק. ופתאום, לחרדתי, אני קולט מה קורה: החרא עלה למעלה, פנה שמאלה, יצא מהצווארון ונכנס לי לתוך השערות.

עכשיו אני, יש לי הרבה שיער, והבנזונה נלכד לי בין התלתלים. אני מנסה להוציא אותו, והוא מההיסטריה – כמו פרה שפסעה בטעות לתוך ביצה טובענית – רק מסתבך לי יותר בתוך הראסטות, מנפנף בכנפיו במצוקה, אני מרגיש אותו בפנים ואני ככה ממשיך לנסות ולהוציא אותו במכות חצי עדינות, כדי לא למעוך אותו בפנים.

אחרי כמה שניות, שנראו כמו שעות והרגישו כמו חודשים, הוא הצליח לצאת, הזרג, זינק על הרצפה והתחיל לרוץ לכיוון המקרר.

אני, זועם כמו הזעם עצמו, לוקח את הכפכף החדש שקניתי, מייד אין איטלי, דופק בו מכה אחת חזקה ומועך אותו כמו ששום גבר לא מעך אף ג'וק מעולם.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מושיק  On 28/07/2004 at 17:00

    איטס אול אובר פור מי.

  • ימימה  On 28/07/2004 at 17:36

    באבנורמלית הלך עלי ג'וק באמצע הלילה. על בטני החשופה. לא יאומן, אבל הוצאתי ציון לא רע בסוף.

    ברררררררר. בשיער?!

  • גיל  On 28/07/2004 at 17:57

    לקחת את הכפכף בידיים.
    להזכירך, אין עונש מוות בישראל. רק לנאצים. בטח שלא לחרקים חובבי רסטות.

  • יואש המנומש  On 28/07/2004 at 19:31

    ולהלן המסקנות המתבקשות:
    א. הגיע הזמן להסתפר ולהפסיק להראות כמו אדם קדמון שגידל עוד יותר את שערו כדי לא לבלוט בשכונה של שחורים אדירי-אפרו בלואיזיאנה שנת 1972.
    ב. הגיע הזמן לעבור דירה למקום יותר, איך לומר, סטרילי. אה, שכחתי שבכיסם של סופרים ואנשי רוח לא מצויה הפרוטה (אבל הם נהנים להגיד שהם סופרים למרות שכתבו ויכתבו רק ספר אחד בחיים) ולכן הם נאלצים לדור במתחמי פלורנטין בואכה שנקין, איפה ששמה, מה לעשות, נהנים אבא ואמא ג'וק להשריץ את עצמם לדעת. מה לא עושים בשביל להיות בברנז'ה, מה.

  • זו ש  On 28/07/2004 at 21:07

    עשית לי פלאשבקים.

  • שלומית  On 28/07/2004 at 22:57

    השבוע ישבתי לי לתומי ליד המחשב, לפתע על הדלת לידי נעמד לו ג'וק, עם מוטת כנפיים של שלושה מטרים לפחות. רצתי לדלת של שותפתי האמיצה (והישנה) וצעקתי שלוש פעמים "איכס – איכס – איכס!". האומללה קמה ורצחה את הג'וק באומץ רב. אני פיניתי את הגופה עם עגורן ובא לציון גוא(ע)ל.

  • אסף  On 28/07/2004 at 23:30

    כשעברתי לדירה כאן, לפני שש שנים, היו מ-ל-א ג'וקים. אפילו אחרי שעשינו ריסוס. כל פעם קפץ איזה חומי כזה מאיזה חור, או מגירה או מאיזור פח הזבל. כאחד שנגעל מג'וקים זה היה די טראומטי (במיוחד כשיום אחד ישבתי יחף מול המחשב ופתאום אני מרגיש משהו הולך לי על הרגל. נחשו מה…).
    בשלב מסוים נעשתי כמעט אדיש לזה, ממהרגל. חוזר מהבית, רואה ג'וק מת על השטיח, ומנקה אותו משם באדישות ראויה לציון.
    עם הזמן ועם הסניטריה של הבית הזה (מה לעשות, גנים פולניים. לא סתם הבית נקי, למרות שגרים כאן גם שני חתולים) – no more ג'וקים.
    אבל אולי זה גם קשור לעובדה שכל קיץ אני מזמין מדביר לטיפול מונע. תנסה את זה, פוייר.

  • דרור בורשטיין  On 29/07/2004 at 0:06

    היו מקרים שהג'וקים השריצו בשיער של הקורבן את ביציהם
    הדגירה אורכת כמה שבועות, לפעמים חודשים
    ביום בהיר אחד הקורבן, שסבור שחיסל את אויבו
    מתעורר בבוקר כשהמוח שלו אכוּל עד הקרום
    מבפנים החוצה
    נותר רק השיער כעדות אילמת לראש שהיה שם
    כל התודעה של הקורבן עוברת אליהם עכשיו
    הם נעשים אינטיליגנטים
    מתקשרים זה עם זה
    שולחים אס.אם.אסים
    (שידרגתי את הטלפון אתמול, זה המסר האמיתי של ההודעה הזו)
    ככה קם, אגב, המין האנושי
    ג'וק נחת בשיער של ג'יימס בראון
    דרורקה, מה דאני מציע
    זה חפיפה עם בנזין אוקטן 98
    ולאחר מכן שימוש מושכל במצית ה"בוגארט" שלך

  • גלעד  On 29/07/2004 at 0:45

    בורשטיין תחזור לכתוב. מכולם שעזבו ומאלו שנשארו אתה הכי חסר.

  • נמרוד ברנע  On 29/07/2004 at 2:19

    אני מרגיש כמו אריק שרון אחרי הטבח בסברה ושתילה.

  • שמאש  On 29/07/2004 at 13:02

    אנחנו לעומת זה, התעוררנו ב 2:00 לפנות בוקר בגלל אחד מששת חתולינו שהתעסק עם משהו בתוך המיטה שלנו. מהר מאוד גילינו שמדובר בעכבר גדלדל ונועז. הוא, העכבר, נעמד על המגבר של דני ונשף ורשף לכיוון החתול עד שזה הלך משם שמוט זנב ונכלם.

    לעכבר שלום. החתולים צפויים להרעה משמעותית בתנאיהם.

  • דרור פויר  On 29/07/2004 at 17:43

    גיל, צודק. באמת הרגשתי רע. כבודהיסט בפוטנציה אני נגד הרג של חיות, גם ג'וקים. כשאני תופס אחד – ואין פה הרבה – אני מעלה אותו בעדינות על חתיכת עיתון או יעה וזורק אותו החוצה, אבל הפעם פשוט לא יכלתי להתאפק, הזעם גאה בי.
    בורשטיין ידידי, גם אתה צודק במאה אחוזים ועשיתי כעצתך (חוץ מהעניין עם המצית) – חפפתי וחפפתי כאילו אין מחר, ועכשיו אני די רגוע.
    אסף. פה דווקא אין הרבה ג'וקים, כך שלא צריך לעשות ריסוס מונע. מדי פעם נכנס אחד, ואני מגרש אותו בעדינות. ראה תגובתי לגיל.
    יואש המנומש, כמה דברים לי אליך. 1. אני דווקא לא גר בפלורנטין, אלא בדירת גג מפוארת בת שבעה חדרים, חמישה מפלסים ותשעה כיווני אוויר בצפון העיר. יש לי יותר כסף ממה שאי פעם תוכל לספור. 2. מקריאה בבלוג שלך אני מתרשם שאתה סתם אידיוט. 3. היית מת שיהיה לך שיער כמו שלי.
    שמאש: הסיפור שלך, ידידי, מגעיל הרבה יותר משלי. זה הזמן לפתוח בלוג.
    שלומית, אין מה לפחד.
    ימימה, בבטן? בררר…
    מושיק: לילה טוב

  • יוזפ  On 29/07/2004 at 19:08

    אני מרגיש כאילו הרגע אכלתי ג'וק. במיוחד התמרים הלחים הגדולים האלה. שמתפוצצים בפה בקווטצ' כזה

  • דרור בורשטיין  On 29/07/2004 at 20:00

    חבל. עדיף עם מצית ובלי חפיפת בנזין מאשר עם חפיפת בנזין ובלי מצית. מרכּך שמת?

  • רמירז  On 29/07/2004 at 20:38

    אלוהים אדירים, המלחמה הגיע אל העורף, כמו שאומרים.
    זה בהחלט סיפור לנכדים…

  • יעל  On 29/07/2004 at 21:03

    רבותי, קצת כבוד לגזע הגוקים,
    האם ידעתם שגם אם תיפול פצצת אטום, הגזע האנושי יכחד
    מעל פני הכדור, והגוקים ימשיכו לפרות ולהתרבות.
    הם היו כאן לפנינו, ויאריכו אחרינו. אולי כדאי
    לנו לחקור את סוד השרדותם.
    ושאלת השאלות:איך הצליחו החומים הקטנים והמגעילים
    שאפילו לא נושכים, לעורר ברובנו סלידה ופחד.

  • דרור בורשטיין  On 29/07/2004 at 23:18

    מכיוון שזה עתה צפיתי ב"ספיידרמן 2" איני יכול שלא לחשוב על גיבור העל הישראלי האולטימטיבי: איש הג'וק. בילדותו הסתבך ג'וק בשערו… וכו'

  • עורבנית ע"ש יוז  On 30/07/2004 at 0:36

    תישמע פויר, הייתי אומרת שזה הקטע הכי מגעיל שנחשפתי אליו בשנים האחרונות, אלמלא שמעתי בתוכנית של רפי רשף לפני כמה ימים- אייטם על ההוא שהיתה לו תולעת שאורכה 13 ס"מ בלחמית העין.ואה,כן, אלמלא הייתי קוראת כמה תיאורים
    פלאסטיים באתר של 'מחסום ווטש', לאחרונה.
    פוף, מעניין מה הג'וקים חושבים עלינו.,

  • אייל  On 30/07/2004 at 0:55

    לכל מי שפוחד מג'וקים מומלץ לאמץ חתול (או שניים).
    החתול יהמם את הג'וק ואז אפשר להכניס אותו לקופסה ולזרוק אותו החוצה, כפי שהציע פויר בחוכמתו כי רבה.

  • Rogatka  On 30/07/2004 at 14:24

    אייל, אתה חסר אחריות. אימצתי בחום את ההצעה שבתגובתך.
    אלא מאי? שההצעה דו משמעית.
    הכנסתי אותו לקופסה,זרקתי אותו החוצה כפי שהציע פויר בחוכמתו כי רבה. אחרי שחזרתי לבית מלא בג'וקים ומול מפתן ביתי התחלפו משמרות-עד של "תנו לחיות לחיות" שגם סקלו אותי באבנים כשניסיתי לצאת לעבודה, הבנתי באיחור מה, שהתכוונת להכניס את הג'וק לקופסה ולזרוק אותו החוצה
    ולא את החתול.
    כפי שצעק ניסים ב"סוף הדרך": "למה לא קוראים עד הסווף?!!??!?!?!".

  • Rogatka  On 30/07/2004 at 14:44

    הדהמת אותי, פויר הזוי,
    ואני מקווה שהפוסט הוא בדוי,
    כי אם לא – התכונן לנקמת-כל-תיקן
    ופה אין מחילה. פה זה לא ותיקן.

    היטבת ספּר את קורות האתמול
    על הג'וק, על הבּעת, על מקרה השרוול,
    והסווית הרצח בלעג לרש:
    "החרא", "הזרג", אויב של ממש.

    לזה התיקן לא יהיה עוד תיקון
    לזה המקק לא יועיל שום מיכּון
    תהא נשמתו צרורה עם מחושיו
    ותהא נקמתו בשירי זה, עכשיו.

    אך אם ברצינות חפצת לדון
    בחיבור שלעיל, פרי עטך השנון
    הרי שהובן. לפחות על ידי-
    בצורה הבאה (אל תכחיש, ידידי):

    הגו'ק הוא משל לרבי מתנחל
    (החולצה הכתומה – "זמן צהוב" מחלחל)
    ששמאלה פנה (ועלה לגדולה)
    בעזרת שמעון פרס + איזו שדולה

    בשערך הסתבך, התפרכס, התנחל
    ולרגע קט חד הם, כן – די מתסכל
    ואז כשהשלמת את ההתנתקות
    פוררת אותו לאבק ודביקות.

    היי הג'וק, היי הגו'ק,
    הוא כמו מתנחייל
    שליח העם הוא,
    אינו מחבייל,

    אך משיסתבך
    בערוות המדינה
    נקיאהו מכאן
    נמעכהו ככינה.
    (נדגיש ונוסיף: ככה סתם. בלי קינה).

  • דרור פויר  On 30/07/2004 at 15:29

    יוזפ, גם אני לא אוכל תמרים, בדיוק מהסיבה הזו. עוגיות תמרים זה דווקא טעים, אבל מי שאופה ג'וקים – אין לי מה לדבר איתו.
    בורשטיין, קלעת לאמת! אני באמת מרגיש קצת כמו גיבור-על בזמן האחרון (או יותר נכון, גיבור-אל): איי אם דה ג'וק-מן, ואני מציל את העיר הזו מסבלותיה. ובוודאי שאני משתמש במרכך, בלי מרכך אי אפשר.
    יעל, נכון – אנחנו רק פסיק בספרי ההיסטוריה של המקקים. ועדיין…
    רוגטקה, סחתין על האלגוריה המתוחכמת, ותמיד הערצתי מי שיכול לכתוב בחרוזים. אני אף פעם לא מצליח

  • מריאואנה  On 30/07/2004 at 16:25

    תמיד אני מוצאת אותם שוכבים על הגב. אולי הם משתזפים, בכל זאת חם פה.

  • יואש המנומש  On 30/07/2004 at 22:29

    גם בלי חרוזים אתה אף פעם לא מצליח לכתוב. ושיער כמו שלך יהיה לי רק אם יחטוף אותי איזה שבט סומלי (מהאהובים עליך מבין האפריקאים לבטח. אה, ותגיד, שם באפריקה לא אכלו אותך כמה ג'וקים? אז מה אתה עושה פה רעש?), יענה אותי שלוש שנים, ימנע ממני מזון, שתיה, סקס ומעצב שיער איכותי. הופ, יצא לי תיאור שלך עכשיו.

  • שמאש  On 30/07/2004 at 23:27

    פויר – אני אשה ואם בישראל. מעתה תוכל לפנות אלי ב – "ידידתי" – לא עוד "ידידי".
    וליבשוש אני אומרת – ישר כח! כבר לא זוכרת איך קוראים לסיגנון הזה של זבל שמודע להיותו זבל (כמו, נאמר, סרט שבתוך הסרט מתייחס לזה שהוא רק סרט) אבל הרעיון של לעשות בלוג מפגר על פיגוריות של אחרים, הוא רעיון משעמם במיסכנותו, או מיסכן בשיעמומו בצורה שחורגת אפילו מהרמה הממוצעת בישראבלוגריה.
    וזה לא שאני מסנגרת על פויר, חלילה. אני נהנת לסלוד ממך בלי קשר.
    וזה לא שאני נגד פרובוקציות. רק נגד עליבות.
    וזה לא שאין לך סיכוי – אני מאמינה בך! אתה תשתפר! אתה תלמד להנות ולאהוב! אפילו את פויר!
    שבת שלום!

  • דרור פויר  On 01/08/2004 at 11:52

    שמאש ידידתי (!), למה, בעצם, את לא מסנגרת עלי? ולמה ה"חלילה"? לא יפה…

  • איתמר  On 01/08/2004 at 19:27

    איכס, מגעיל! ולא ברור מי יותר מגעיל, מקרה הג'וק או יואש המקושקש

  • א.ש.ע  On 02/08/2004 at 15:11

    אחרי שהשקעתי שעות רבות בריאה מעמיקה של כל התגובות,
    איני יודע על מי לרחם יותר
    על המקק ז"ל
    או על המגיבים חסרי חוש ההומור

    דרור,אני איתך

  • ד.ביל  On 02/08/2004 at 19:33

    🙂 הצחקת אותי.

    תודה קפיטן.

  • ליה  On 04/07/2006 at 10:11

    אוי אוי אוי.
    הפוביה שלי – ג'וקים
    ורופאי שיניים.
    זה עשה צמרמורת.

  • עדי המלכה  On 21/08/2006 at 19:09

    אייןן לנו גוקים בבית עשינו ריסוס ולא היה שוםגוק וגם אנחנו קומה מאד גבוהה ואנחנו בודקים כל כמה ימים אם יש

  • עוד ג'וק  On 24/06/2007 at 13:19

    מסתבר שם אני חויתי אתמול חוויה דומה אבל עם שניים אז זה יות ר מזעזע והוא היה בודל כף היד שלי ואחכ בא הבן שלו קצת יותר קטן ואני בפניק ה לא זזתי ממקומי וצועקת קצת ובהלם שמישהו יבוא לסלק את זה מרגישה כאילו עוד רגע כל הבית זו מאורת הגוקים ואיך שבאו סילקו את הג'וק הענק בא עו ד אחד וכמעט התעלפתי שם

  • אורי  On 31/10/2007 at 19:49

    שירסקו אותך אמן תמות שמישו יהרוג אותך יא בהמה

  • אורי  On 31/10/2007 at 19:54

    תשמע אני מתנגד לכל הבהמות שרוצחות ג'וקים
    ועוד כל מיני חרקים. חוץ מזה לי יש בית מפוצץ חרקים נמלים, נמלים מתות, ג'וקים לעיתים רחוקות, עקרב,פשפשים, חומנים, יתושים
    הכל! אני הורג אותם? לא! להפך אני מזהיר את אמא שלי שלא לדרוך עליהם! ואני חושב שכל מי שהורג חרקים שילד לה**זד***

  • אורי  On 31/10/2007 at 19:58

    כן! בדיוק ככה לכי תמותי. לזה את קוראת אמיצה!אני מאוד אוהב ג'וקים ואני מקווה שאת והיא תמותו בעצמכן ועכשיו עופו מכאן יא חרות

  • אורי  On 31/10/2007 at 20:02

    הלוואי תמות יא בהמה מכוערת אמן פיל ימחוץ אותי יא מכוער ותסתום ת'פה יותר חשוב שיהיו ג'וקים מאשר החיים שלך יא חלאה

  • אורי  On 31/10/2007 at 20:09

    חייהם של הג'וקים קודם כל לפי דעתי חשובים לא פחות מאשר שלנו ואתם סתם נגעלים ואתם יודעים מה. אתם מגעילים יותר מהם ואם הייתי רואה אותכם הייתי דורך עליכם, מועך אותכם, עושה לכם פנסים בעיניים, יורק חכם לפנים, מקלל אותכם ואז מניח לכם.

  • אורי  On 01/11/2007 at 17:39

    כתבתי בטעות שימחץ אותי פיל אז אני מתכון שימחוץ אותו
    את האוטיסט הזה

  • אורי  On 02/11/2007 at 20:33

    פויר יא מטומתם יא סתום יא מכוער למה אתה רוצח ג'וקים מה אתה עושה? חתיכת אידיוט שמן ומנובל. אתה והרסטות ש'ך לכו ביחד לעזאזל יא רוצח! אמן תמות!

  • אורי  On 02/11/2007 at 20:40

    צריך לעשות משו עם כל המפגרים האילה שגם לא מספיק שהם רוצחים הם עוד כותבים על כך בגאווה באינטרנט. ואם אתם רוצחי הג'וקים רואים את ההודעה שלי יש לי דבר אחד לומר לכם:
    "מחבלים ערבים לכו תמותו יא בהמות"
    וזה לא רק אדון "רסטות" אלה יש גם אחת שמה יערה הולצמן היא ערכה כתבה הנקראת: "אמאלה ג'וק!"
    גם היא סתומה ומחבלת אבל זה לא מה שחשוב, צריך לעצור את הרוצחים האילה איכשהו או לדוגמא להשיג איכשהו(אין לי מושג איך) האקר שיהרוס להם ת'אתרים!

  • שלומית  On 05/11/2007 at 18:08

    מאז הרשתי איום ונורא ואני רוצה לפתוח אגודה למען הג'וקים אז מי שרוצה להצטרף שישרשום לי

  • עמית  On 05/11/2007 at 18:40

    מי זה האורי הפסיכי הזה ומי לעזאזל נותן לו לנהל אתר של ילדים???????????????
    הילד מעורער בנפשו, כל האנרגיה הזאת על קללות, מילא היו קללות טובות ("יא מכוער "?)
    אמא של אורי יודעת מזה??????

  • אורי  On 06/11/2007 at 19:29

    האמת היא שאני לא באמת מתכוון למה שכתבתי אני פשוט מאוד התרגזתי והתעצבנתי. אז עמית לך לא עשיתי כלום אז אל תגידי לי פסיכי. אבל שתדעו אני באמת מתנצל וחוץ מזה לשאלה שלך "אמא של אורי יודעת מזה?" אז כן אימי יודעת מזה והיא אמרה לי להפסיק. ואגו אני דווקא ילד מאוד אינטיליגנטי גם התעודות שלי בבית הספר הן תעודות ממש ממש טובות ואני אחד התלמידים האהובים על המורות ואני מסוגל גם לבטא את עצמי ללא קללות. פשוט יש לי חברים שלפעמים מקללים ויש גם ילד קצת קטן ממני שהוא כיתה אחת מתחתי וגם הוא לפעמים מקלל אז קצת נגררתי לזה ובמיוחד כשגלשתי באינטרנט והתחילו לקלל אותי זה מה שבאמת חשף אותי לעולם ה קללות. אז סליחה אני באמת מתנצל מכל הלב אבל זה לא אומר שאני לא מתנגד להריגת הג'וקים!

  • אורי  On 02/12/2007 at 20:14

    אני בהחלט מרגיש רע מאוד אחריי הקללות הנוראיות שקיללתי ואני מתנצל מעומק ליבי ואני מקווה שאתם לפחות קצת מבינים אותי שמה לעשות? כל אחד מאיתנו הוא בן אדם מלפעמים אי אפשר להשתלט על כמות הזעם שמתפרצת מתוך תוכינו אז לכל מי ש"איחלתי לו אמן תמות" שיהיו לכם חיים ארוכים וטובים ואני מקווה שבאיזשהו שלב בחיים תפסיקו לרצוח בעליי חיים. ותחשבו על זה: איך אתם יכולים לאהוב פרפרים ולשנוא תולעים? הרי אם בני האדם ירצחו וישמידו את כל התולעים לא יהיו עוד פרפרים, וכל עוד יש תולעים בעולם ישנם גם פרפרים יפיפים. בכל מקרה אני מקווה שאתם סולחים לי וגם אם לא ואני יודע שעל דברים כאילו קשה לסלוח אבל גם אם לא אז אני מתנצל

  • חסוי  On 18/01/2008 at 23:35

    בואנה אני מהזה מפחד מג'וקים אבל בדרך כלל אין אצלי בבית אז אין לי מה לפחד לפחות איזה 70% והאנשים בעולם מפחדים מג'וקים רק לראות אותו עם המחושים עם הצבע החום המגעיל שעושה בחילה ורק בכלל לדבר על זה זה מגעיל
    אבל המניאקים הקטנים תמיד יתרוצצו סביבנו רק חבל שאי אפשר להעלים אותם מהעולם…

  • אורי  On 09/02/2008 at 12:53

    כל יצור יש תועלת בעולם וגם זכות לחיות. הם מתרוצצים סביבנו כי פעם קם האדם והחליט שהוא יבנה בתים וישתלט על הטבע, וכך היה.
    והם נכנסים לבתים כדי למצוא שטח ואוכל!

  • אורי  On 09/02/2008 at 13:00

    ואני שוב רוצה להתנצל בפניה דרור פויר שלומית וכולם אני אבדתי שליטה על השפה שלי ואתם חייבים להבין שאני לא באמת בן אדם מגעיל שמסוגל לבטא את עצמו בקללות. אלא בן אדם שמתייחס בכבוד לזולת וכו' אז אני מצטער על ה"איחולים" האיומים האילו מקווה שיהיו לכםחיים ארוכים טובים ומהנים. ושחכתי דבר אחרון לומר שכשהתפרצתי ככה הייתי לפני כן במצב רוח על הפנים

  • אורי  On 07/03/2008 at 14:45

    בטעות כתבתי שמתולעים נוצרים פרפרים והתבלבלתי בין זחלים לתולעים.
    וחוץ מזה,זה לא ממש מדויק משכתבתי שהאדם החליט שהוא משתלט על העולם וגם כנראה שהטבע ברא אותנו חכמים יותר מכל שאר החיות וזה היה מכוון שדי נשתלט על הטבע
    (לא יודע)
    ואתם לא חייבים לחשוב כמוני אתם תעשו מה שאתם חושבים לנכון וכך גם אני ואל תתייחסו להודעות הטפשיות שכתבתי,הייתי במצב רוח רע ופרקתי הכל עליכם

  • אורי  On 05/10/2011 at 18:33

    שלום. לפני למעלה מ-3 שנים, פרסמתי בבלוג מספר תגובות בעלות תוכן בוטה ופוגעני למדי, אפילו מחריד ומזעזע.
    מאז חלפו השנים והתבגרתי – התפתחתי, הבנתי, והיום – טרם יום כיפור – נזכרתי בתגובות שהשארתי כאן לפני 3 שנים וחשתי צורך לבקש סליחה עמוקה, להביע חרטה מעומקי לבי.
    אני מתנצל בפני כל מי שפגעתי בו, ובפני הכותב עצמו, דרור פויר.
    אני מתקשה להאמין שהשתמשתי בשפה איומה שכזו, אך כנראה שהדבר אירע בשל התנגשות של אידיאולוגיה ומוסר עם ילדותיות וחוסר יכולת להתבטא באופן תקיף אך נאות. עמכם הסליחה,
    וסליחה על הבורות שהפגנתי כשהשתמשתי במונח "אוטיסט" כגנאי; היום, "למרבה הפלא", אני מגלה עניין רב בתחום ואף שואף לחקור אותו בבגרותי.
    צום קל לכולם וסליחה מעומק לבי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: