האמסטף, השור המוּעַד, ואני

 

א.
לפני שנתיים בערך גרתי מעל גן ילדים. לפעמים הכלבה שלי, המעורבת, שיש בה קצת מהאמסטף, הייתה יורדת לגן, לשחק עם הילדים – יותר נכון, לנסות לשבת בשקט בצל כשהם דוחפים לה חול לאוזניים, מציירים עליה בטושים, מנסים לרכב עליה, לרחוץ אותה, לראות כמה ארוכה הלשון שלה, ומה אפשר לתלות על זנב מקוצץ (לא אני קצצתי את הזנב, לא אני הוא האיש, למרות שבינינו, אני מודה לו). לא ברוע, חלילה. הם היו די חמודים. הם אהבו אותה, היא אהבה אותם, וגם הכלב של הגננת שמח שמישהו נושא עמו את העול הזה של הילדוּת.
היום, בימי טְרוֹף האמסטף, אני בקושי יכול ללכת איתה ברחוב, שלא לדבר על לשחרר אותה בסבבה. כל אחד – אבל כל אחד – יש לו מה לומר, וכל אחד מרגיש מקורי (אני ממש מתקשה ככה להישאר נאמן לפילוסופיית החיים שלי, האומרת שכל אדם הוא אכן מקורי), וכל אחד, במיוחד אם יש לו ילדים קטנים, קצת פוחד.
זה קצת מעיק, אבל אני מבין את האנשים המזועזעים. אני נושא את הצלב הקטן הזה בהשלמה. אני נושא אותו כסוג של השתתפות בעצב. קשה ועצובה היא המחשבה על ילדה שמתה מנשיכות כלב.
א.1.
סתם, בשביל הקטע, אני הולך לגוגל. "אמסטף" מביא 6,600 תוצאות. "דרור פויר" מביא היום, משום מה, 782 תוצאות. אין מה לומר, פני הדור כפני הכלב.
אגב, אהבתי לגלות שהתוצאה הראשונה שעלתה בגוגל כשחיפשתי את עצמי הייתה "סתם, בשביל הקטע אני הולך לגוגל".
א.1.1.
כן, אתם רשאים, לחפש את עצמכם. פיתחו חלון נוסף, Ctrl+N זה כל מה שצריך. אני יודע שאתם מתים על זה.
חפשו את עצמכם, אחיות ואחים, בגוגל כמו בכל מקום אחר.
א.1.1.2
מעניין איך אני משתנה מחיפוש לחיפוש. הייתי 1,070, ירדתי ל-932, ועכשיו אני גולש אל מתחת לשמונה מאות. עושה רושם שמבחינת גוגל אני מתפייד והולך. יש פחות ממני באינטרנט. אני כמו רובין וויליאמס בסרט של וודי אלן ששכחתי את שמו, נמוג אל הרִיק המוחלט של הטכנולוגיה.
א.2.
אני חושב שעשיתי את הדבר הכי דוחה בעולם עכשיו. חיפשתי בגוגל עוד שם. לא הייתי צריך לעשות את זה, וגם לא הייתי צריך לכתוב על זה, אבל עשיתי את שניהם ואני מתנצל.
המינימום שאני יכול לעשות זה לא לפרסם את התוצאה. ככה, אם מישהו ילך ויבדוק בעצמו אני לא אשרף לבד בגיהינום.
ב.
נחזור לנושא: פרשת האמסטף.
משום מה חשוב לי לומר שהקטע הזה לא נכתב כהספד לטריפ, הכלב שהרג את הילדה והומת היום אחר הצהרים.
אני לא יודע מה לחשוב על זה, אז אני פותח את המקורות, מחפש את פרשת שור מוּעַד. אם אני מבין נכון, ההלכה נזהרת זהירות גדולה לפני שהיא מוציאה חיה להורג, שלא לדבר על בנאדם.
שור שהרג מוצא להורג רק אחרי שהרג שלוש פעמים, והמחמירים אומרים: שלוש פעמים באותו היום. אם נגח שלוש פעמים בהפרש גדול מתשעים יום, לא מוציאים אותו להורג.
ועוד: שור שנגח אדם לא מועד לבהמה, ושור שנגח בהמה לא מועד לאדם. ועוד: שור שנגח בשבת לא מועד בימי חול, ולהפך, וחייבים עדים, וישר מחפשים נסיבות מקלות שלא להרוג את החיה, כמו למשל אם ברקע נשמעו שופרות, אולי השור מועד רק בתקיעת שופר, וכד'.
אני מפציר בכם לקרוא את הלכות שור מועד,"משנה תורה", הלכות נזקי ממון, פרק ו', ולהיווכח כמה הקפידו אבותינו על חיי חיותיהם, ועל חיי בני אדם אחרים. עבורם החיים היו הדבר החשוב מכל. ולא פחות חשוב מכל הייתה ההקפדה להתרחק כמה שיותר מכל אקט של הֶרֶג ממסדי.
ב.1.
אלה היו אבותינו. והיום: למי אכפת מבני האדם? למי אכפת מהחיות? הנקמה מדברת, הכעס, חוסר האונים (המוצדק), ההתלהמות הציבורית הבהמית; ראו: היחס לאמסטף מזכיר את היחס לאבי פימשטיין שהטביע את בתו, את היחס לחתונתו של יגאל עמיר, את ההתנהגות המכוערת בפרשת הילד המאומץ), הכל מגעיל. הכל דוחה. הכל צמא דם.
ב.2.
ההלכה היהודית, ממנה אני מרשה לעצמי להתעלם באלגנטיות ברוב ההיבטים של חיי היומיום, לא הייתה מתירה להרוג את טריפ. במדינת הלכה, הכלב הזה עוד היה חי.

 

  • הערה (נכתבה כמה ימים אחרי פרסום הפוסט): הקורא snark הפנה את תשומת לבי לטעות חמורה שעשיתי. ציטטתי את ההלכה הלא נכונה, בעוד הנכונה היא זו, מתוך הלכות נזקי ממון פרק י': "שור שהמית את האדם בכל מקום – בין גדול בין קטן, בין עבד בין בן חורין – אחד תם ואחד מועד, הרי זה נסקל". אני מודה ל-snark, ומתנצל על הטעות.. עוד על הפולמוס הזה ניתן לקרוא בתגובות.
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרה  On 23/06/2004 at 17:30

    יום לפני הוצאתו להורג של טריפ, הוקרן הסרט "לפניך ברעדה" שדן בהומואים ולסביות דתיים.אז במדינת הלכה, יתכן שטריפ היה חי, אבל ההומואים? סקילה כמדומני.

  • מורה למתמטיקה  On 23/06/2004 at 17:45

    אל תשכח את זה

  • מישהי  On 23/06/2004 at 18:02

    ממש נשמה טובה את

  • שלומית  On 23/06/2004 at 18:17

    על משקל "איכס, צבי".

    אם לא מוצא חן בעיניך מה שכתוב בפוסט הזה, אל תגיב/י.
    שקית הקאה.

  • נטע  On 23/06/2004 at 19:46

    אתה רוצה לגור במדינת הלכה?

  • snark  On 23/06/2004 at 20:17

    מאחר ואל המקורות הפנית אותנו, נדדתי למקורות וכך מצאתי בהלכות נזקי ממון פרק י' (http://www.mechon-mamre.org/i/b110.htm):
    שור שהמית את האדם בכל מקום–בין גדול בין קטן, בין עבד בין בן חורין–אחד תם ואחד מועד, הרי זה נסקל; … [ב] ואחד השור ואחד שאר בהמה חיה ועוף שהמיתו, הרי אלו נסקלין.

    אז האמסטף לא היה חי לפי ההלכה היהודית. וךא הייתי מתקטנן איתך על אי-הדיוק הזה אלמלא היית מעיד על ההתעלמות הכללית שלך מההלכה.
    או במילים אחרות – אם אתה מתעלם, תמשיך להתעלם ואל תעשה פדיחות. אם אתה רוצה להתהדר בתאימות אדם ברוכית ("אני יודע רמב"ם) – תבדוק את המקורות.
    והמקור שלך – הוא דווקא מדבר על שור (או כלב) שנגח שלוש פעמים אבל לא הרג. על פי ההלכה אם השור מועד כנגחן – הורגים אותו לפני שיוכיח שהוא גם הורג.

    וסליחה על הטון הדידקטי.

    snark מופיע בגוגל 240000 פעם 🙂

  • דרור אמסטפוירסן  On 23/06/2004 at 20:17

    אצלנו היתה מורה למתמטיקה שטעתה בתרגיל כפל די פשוט. למחרת, אבא של אחד החברים, שהיה פרופסור למספרים ראשוניים במכון ויצמן, חיכה לה בבית הספר. הוא ניסה להסביר לה שהיא טעתה. אבל היא התעקשה שהוא, ולא היא, טועה. אתה, ולא אני טועה, היא אמרה לו בנזיפה. הפרופסור כבר חשב לוותר, וכבר עשה לה ככה עם היד, אבל אז התחרט, חזר אליה, ופיצץ אותה במכות. היום הוא שגריר ישראל ברואנדה ובורונדי.

  • snark  On 23/06/2004 at 20:27

    על פי ההלכה הם דווקא לא היו נהרגים, לפחות אלו שלא מבצעים חדירה אנאלית.
    אתה בטח זוכר את הסצינה שאחר מספר על השיחה עם הרב:
    רב: אם אין חדירה – אין בעיה.
    גיי: אין חדירה.
    רב: אז מה הבעיה?
    גיי: אפשר לעשות עוד דברים.
    רב: כמו מה?
    גיי: חיבוקים, נשיקות, מין אוראלי.
    רב: מה זה מין אוראלי?
    גיי: (מסביר לו מה זה מציצה)
    רב (בתמיהה): ולמה שמישהו ירצה לשים בפה את השמוק של החבר שלו?

    היהדות, דת חסרת סובלנות ומאיימת במוות על כל דבר. דיני הראיות ביהדות, דווקא מעקרים כל אפשרות להרוג מישהו.
    "סנהדרין שהייתה הורגת פעם בשבעים שנה נקראת בית דין קטלנית."
    חז"ל היו אולי זקנים נירגנים ולא סבלניים במיוחד, אבל דיני נפשות היו בנפשם.

  • מורה למתמטיקה  On 23/06/2004 at 20:50

    את מופיעה בגוגל 196 פעמים
    196X0=0

  • אסף  On 23/06/2004 at 21:39

    קוראים לו Deconstructing Harry ("לפרק את הארי", בעברית).
    ואובססיית הופעת שמך בגוגל מתחילה להדאיג.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 23/06/2004 at 21:47

    "מורה למתממטיקה" מופיע בגוגל קרוב ל-2000 פעמים
    2000X0=0

  • דרור פויר  On 23/06/2004 at 22:25

    סנארק, אתה צודק ואני מוריד בפניך את הכובע

  • דודי  On 23/06/2004 at 23:12

    דרור, יש לך לדעתי גם טעות עקרונית בפרשנות לנושא השור המועד, מתוך התלהבות יתר. אתה שוכח ששור לא היה סתם חית מחמד, אלא נכס חיוני שפרנסת בעליו תלויה בו, לכן ההקפדה שלא להמית שור אם הוא לא באמת מסוכן אינה מעידה דווקא, כשלעצמה, על יחס לבעלי חיים.

  • HB  On 24/06/2004 at 8:28

    אחרי הפעם החמישית בתוך שעתיים שמישהו הטריד את המעורבת הידידותית שלי עם חידוד אמסטאפים מקורי במיוחד, החלטתי להקים קבוצת תמיכה לבעלי חצאי-אמסטאפים הסובלים הטרדות ושנינויות דה-לה-שיפוצניק בכל יציאה מהבית.
    פגישת ייסוד בשישי בצהריים אצל הקוסם.
    (+דרושים – רעיונות לסלוגנים על טישירטס יתקבלו בברכה)

  • מריאואנה  On 24/06/2004 at 21:27

    שאיך שקראתי את הכותרת שלך בעמוד הראשי של רשימות, עוד לפני שקראתי את הקטע, הלכתי לגוגל וחיפשתי אמסטף. אבל אז נכנסתי וראיתי שכבר עשית את זה בעצמך.

    אני כל הזמן מחפשת בגוגל את השם של הבחור שהייתי מאוהבת בו כל התיכון. הוא לא עולה אף פעם, האדמה בלעה אותו.

    לא הבנתי מה השם שחיפשת בגוגל והרגשת חרא בגללו. אני מבטיחה לחלוק אתך את אש הגיהנום אם תגלה.

  • ישראלה  On 24/06/2004 at 21:44

    שלומית , חלאס , אולי מספיק עם ההתרפסות הלז?

  • אמסטף  On 25/06/2004 at 12:46

    ועל זה כבר נאמר
    http://www.notes.co.il/sharabani/5355.asp
    היה זכור לי משהו

  • דרור פויר  On 25/06/2004 at 13:52

    רציתי רק להוסיף בעניין התגובה של סנארק. זה נכון מה שהוא אומר, הבנאדם, אבל אני מבקש להגן על עצמי: נכון, זייפתי, ועוד איך, בפרטים, אבל אני חושב שאת העיקרון העברתי נכונה: במקורות חושבים אלף פעם לפני שנוטלים חיים. בגלל זה גם החלטתי שלא לתקן את הפוסט, אלא להשאיר אותו ככה, עם הטעות והכל, שכולם ידעו איזה טמבל אני, אבל גם שידעו שאין לי בעיה להודות בזה.

  • snark  On 27/06/2004 at 17:06

    אתה באמת צודק ברעיון הכללי ובניגוד למה שכתב אחד המגיבים שהיחס הסלחני כלפי השור נובע מהיותו חיה חשובה לפרנסת בעליו.
    דווקא יש כללים להתנהגות ורחמים לכל בעלי חיים והחריג היחיד הוא חיות מסוכנות וזה מתוך התפיסה שאמנם "צער בעלי חיים" אבל חיי אדם חשובים יותר. אתה פשוט ציטטת את היוצא מן הכלל המעיד על הכלל.

  • גיא  On 27/06/2004 at 19:15

    האם יותר הגון להשאיר את הפוסט כמו שהוא ולהודות על הטעות או להניח שהרוב לא יקראו את התגובות ויקבלו את הדעה בפוסט כמו שהיא?

    כמו לפרסם בעמוד הראשי של הניו יורק טיימס שבוש בגד באישתו, וביום הבא בעמוד השני הודעה קטנה שבעצם לא.

  • דרור פויר  On 28/06/2004 at 16:15

    גיא, אתה צודק, ואני אוסיף הערה

  • גיא  On 28/06/2004 at 18:12

    באמת אחד האנשים המעטים בארץ שאני מתגעגע אליהם במסעותיי ההזויים ברחבי תבל.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: