פרשת השבוע – תרומה

 

א.
פרשת השבוע שלנו – פרשת תרומה – איננה חומר קריאה מרתק, לצערי. היא כולה הוראות לבניית המשכן, מהמסד עד הטפחות, מהבחוץ עד הפנים, כולל מנורה וכרובים.
ב.
הפרשה הזו, לדעתי, היא שהולידה את האמרה ש"האלוהים נמצא בפרטים הקטנים". כי אין פרטים יותר קטנים מהפרטים בפרשה הזו.
לדוגמה:
"וְעָשִׂיתָ אֵת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן לִפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה קְלָעִים לֶחָצֵר שֵׁשׁ מָשְׁזָר, מֵאָה בָאַמָּה אֹרֶךְ, לַפֵּאָה הָאֶחָת. וְעַמֻּדָיו עֶשְׂרִים וְאַדְנֵיהֶם עֶשְׂרִים נְחֹשֶׁת; וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף. וְכֵן לִפְאַת צָפוֹן בָּאֹרֶךְ קְלָעִים מֵאָה אֹרֶךְ; וְעַמֻּדָו עֶשְׂרִים, וְאַדְנֵיהֶם עֶשְׂרִים נְחֹשֶׁת, וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם, כָּסֶף. וְרֹחַב הֶחָצֵר לִפְאַת-יָם קְלָעִים חֲמִשִּׁים אַמָּה; עַמֻּדֵיהֶם עֲשָׂרָה וְאַדְנֵיהֶם עֲשָׂרָה. וְרֹחַב הֶחָצֵר לִפְאַת קֵדְמָה מִזְרָחָה חֲמִשִּׁים אַמָּה. וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה קְלָעִים לַכָּתֵף; עַמֻּדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַדְנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה. וְלַכָּתֵף, הַשֵּׁנִית חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה קְלָעִים; עַמֻּדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה, וְאַדְנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה" (שמות , כ"ז, ט)
ג.
המשפט "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים" תמיד הטריד אותי. אני חושב שהוא משפט מרושע.
אסביר ת'עצמי: אני חושב שהמשפט הזה מרושע כי הוא הדרך של בני האדם להגביל את אלוהים. אני חושב שיותר גרוע לומר "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים" מלומר "אין אלוהים". כשאתה אומר "אין אלוהים", על ידי ההכחשה אתה בעצם מכיר בגדולתו של האלוהים, אבל כשאתה אומר "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים", אתה בעצם אומר "אלוהים נמצא רק בפרטים הקטנים".
ד.
לפעמים אני חושב שעדיף עולם בלי אלוהים על עולם שהאלוהים שלו מתעניין בעיצוב פנים. (האלוהים שאני לא מאמין בו לא יכול להימצא בפרטים הקטנים.)
ה.
ויותר מזה: אני חושב שהאמירה "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים" באה להסתיר את האמת האמיתית: אלוהים לא כתב את פרשת תרומה. והמשפט "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים" בא לכסות על העובדה הזו.
ו.
המשפט היחיד בפרשה שאלוהים כן כתב, לדעתי, הוא "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות, כ"ה, ח').
תלי תלים של פרשנויות נכתבו על המשפט הזה. אתן לכם את זו שלי: אני דורש שנקרא את המשפט כך: "ועשו לי מקדש? לא ולא! ושכנתי בתוכם!".
משה מתעלם מההצהרה/בקשה הזו של אלוהים ובונה משכן, ובעקבות משה מתעלמים מאלוהים דורות שלמים של יהודים, בונים משכנים, מחוקקים חוקים, מציבים סייגים ודורשים מדרשים, במקום להישיר מבט אל האמת הפשוטה, אמת שתובא עכשיו:
ז.
האמת שמביא בפנינו הכתוב היא פשוטה ואכזרית: אלוהים לא יכול לשכון בתוכנו – הוא חיצוני לנו כמו שאנחנו חיצוניים האחד לשני.
אפילו אלוהים קולט שהבקשה שלו, "ושכנתי בתוכם", מופרכת, ולכן הוא שותק כל הפרשה ומניח לאדריכלים לעצב את הדרך בה נתפוס את אלוהים – פאר והדר, קטיפה וזהב, מנורות, פרוכות, פסלים של תינוקות וכן הלאה.
אני מפציר בכם לקרוא את הפרשה, אם תמצאו שם את אלוהים, תקבלו פרס: את הידיעה שאלוהים לא מצוי בפרטים הקטנים.
ח.
קראתי את הפרשנות הקבלית המעניינת של כרמל לפרשה. נהניתי מדבריה, כרגיל, אבל אני חושב שבמקרה הזה חוטא הזוהר בפרשנות יתר. הפרשנות האמיתי, לדידי, היא פרשנות היודעת לשתוק אל מול טקסט.
אני לא אוהב להתווכח על ספר הזוהר, אבל עד כמה שאני מבין, הוא כולו סביב הדואליזם. ויהי זה הדואליזם של הבפנים והבחוץ, של האדם והאלוהים, של הגבר והאישה, של הטוב והרע, של הלמטה והלמעלה, והדואליזם הגדול מכולם: הדואליזם בין הטקסט והפרשנות שלו. זה תמיד משהו נגד משהו אחר, זה תמיד משהו גובר על משהו. לא יודע, קשה לי עם זה. העולם שלי הוא אחד.
נכון, המשפט האחרון יכול להיראות כסותר את מה שאמרתי בסעיף ז': "…הוא חיצוני לנו כמו שאנחנו חיצוניים האחד לשני" (פה, שם). אבל אין לי שום בעיה עם זה.
ט.
שבת שלום.

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: