פרשת השבוע – יִתְרוֹ

 

1.
פרשת יִתְרוֹ היא ללא ספק מהפרשות החשובות בחמשת חומשי תורה. מעמד הר סיני ועשרת הדברות עומדות במרכזה של פרשת יִתְרוֹ, כמובן, אולם בתחילת הפרשה קורה דבר דרמטי לא פחות, דבר שישפיע על האנושות – גם כמכלול וגם כפרטים – הרבה יותר מהמופע האורקולי בהר סיני: יִתְרוֹ ומשה ממציאים את הממסד.
1.1
מה עשיתם, מאדרפאקרז?!
2.
נודה על האמת: כשאנחנו קוראים את פרשת יתרו אנחנו מתאכזבים יחד עם בני ישראל. יחסית להפקות הקודמות של יהוה, מעמד הר סיני הוא די דרדלה: קצת עשן, קצת ברקים, שופרות, שום דבר יחסית לים קרוע, מים מהסלע, אוכל מהשמיים, שלא לדבר על צפרדעים, חושך ודברים מהסוג הזה.
ולא רק בגלל האפקטים; אני באמת חושב שמתן הממסד לעם ישראל מידי יִתְרוֹ הוא אירוע גדול לפחות כמו מתן תורה לעם ישראל מידי אלוהים.
בואו נגיד את זה ככה: כולם מבסוטים, בסך הכל, מעשרת הדיברות, וכולם שונאים, בסך הכל, את הממסד.
3.
הכל התחיל ככה: יִתְרוֹ, ששמע על כל הנפלאות שעשה אלוהים, אורז את הפקלאות ומוצא את בני ישראל במדבר. הוא רואה את משה עובד קשה מאוד: יושב מהבוקר עד הערב ושופט את העם, ואז בא לו רעיון.
אני מצטט:
"וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל-אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם; וַיֹּאמֶר, מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם? מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד-עָרֶב.
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ: כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים. כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר, בָּא אֵלַי, וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ; וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת-תּוֹרֹתָיו.
וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו: לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. נָבֹל תִּבֹּל – גַּם אַתָּה, גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ. כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא-תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ.
עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי, אִיעָצְךָ, וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ: הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים. וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת, וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ, וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן.
וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל, יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת, שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים, שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת, וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם; וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ. 
אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה, וְצִוְּךָ אֱלֹהִים, וְיָכָלְתָּ עֲמֹד, וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם.
וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר. וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם – שָׂרֵי אֲלָפִים, שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם, בְּכָל עֵת. אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה, וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם". (שמות, י"ח, י"ד-כ"ו)
4.
כך, אחיות ואחים, קם הממסד, ועד היום אנחנו סובלים מכל שרי האלפים, שרי המאות, שרי החמישים ושרי העשרות שקמים עלינו לכלותינו כל יום, כל היום.
בן זונה היִתְרוֹ הזה, חנפן ושקרן. אני לא מאמין לאף מילה שלו כשהוא משכנע את משה שהכל, בעצם, לטובתו ולטובת העם. לדעתי הבנזונה יושב על הפֶּיירוֹל של שרי החמישים. יִתְרוֹ חותך קופון, בזה אין שום ספק.
ומשה – כהרגלו – הולך עם כל רעיון שיוריד ממנו עבודה (בשבוע שעבר הוא הביא פועלים שיחזיקו לו את הידיים) ויעזור לו להתחמק מכל עול שמוטל עליו. אין על משה בלהמציא תירוצים על מנת לעבוד פחות: אני מתבייש, אני מגמגם, אני עייף, ציפורה אכלה לי את המחברת.
4.1
כזה הוא המנהיג הגדול ביותר שקם לנו: משתמט מעבודה, שונא אחריות, עצבני ורצחני, אבל אני אפשר שלא לאהוב אותו.
וחוץ מזה, בואו לא נשכח שהוא היחיד שראה לאלוהים ת'תחת.
4.2
ובעניין הזה: כיהודי, חורה לי שמשה (או מי שזה לא יהיה שכתב את ספר הספרים) בחר שלא לומר מילה על אחוריו של אלוהינו; האגסי הוא ישבנו של היושב במרומים? המוצק הוא? השעיר? ומה עם החצ'קונים הקטנים האלה שצומחים על הישבן כשיושבים יותר מדי על כיסא הכבוד – המעטרים הם את ישבנו של בורא עולם?
4.3.
רק דמיינו לכם עולם בו האדם יודע איך נראה התחת של אלוהים!
4.3.1
הו, הכפירה! האמינו לי, אחיות ואחים, אלה (סעיפים 4.2 ו-4.3) הם דברי הכפירה החמורים ביותר שהוצאתי מפי. האדרנלין עוד מפמפם בי, כי אין היי כמו ההיי של הכפירה המוחלטת.
5.
נרגע, ונחזור לנושא.
אני לא הראשון לשים לב שהממסד הזה שהומצא עבורנו הוא רעיון של גוי. הממסד, לפי הקריאה הזו, הוא רעיון לא יהודי.
זה נכון, כמובן, אבל אני מעדיף לשים את הדגש במקום אחר ולומר: הממסד הוא רעיון לא אלוהי.
6.
שימו לב לנקודה חשובה: כל רעיון הממסד – ויותר מזה: כל תהליך ההטמעה של שיטת ממשל חדשה בחבורת הנוודים המתלוננת הזאת – נעשה מתחת לאפו של אלוהים, וללא התערבותו.
אלוהים לא מתערב, לא אומר מה הוא חושב. אם תשאלו אותי, אני חושב שהוא בכל
ל לא שם לב.
6.1
כי אלוהים, אם הוא אלוהים אמיתי (לא נענה על השאלה מה זה אלוהים אמיתי), לא יכול לשים לב לדברים כמו ממסד. בדיוק כמו שבנאדם, אם הוא בנאדם אמיתי (על השאלה מהו בנאדם אמיתי אנחנו עונים בכל נשימה), לא יכול לשים לב לדברים כמו אלפיות שניה.
6.2
אני מוכן לשים מאה חמישים שקל על זה שלאלוהים אף פעם לא הדביקו על הדלת הודעת קנס לפני עיקול על איזה חוב לאיזו עירייה מלפני איזה אלף שנה, חוב לא מוצדק, כי עזבת את הדירה, אבל שכחת, כמו מטומטם, לבטל את חשבון שעל שמך.
הדברים האלה אף פעם לא קרו לאלוהים כי אלוהים הוא מחוץ לממסד, מחוץ לבירוקרטיה. אלוהים לא יכול היה להמציא את הממסד כמו שבנאדם לא יכול היה להמציא את הבום העל-קולי.
כי הדברים שנמצאים מחוץ לתחום השגת החושים שלנו נמצאים גם מחוץ לתחום השגת הדמיון שלנו, וגם אם זה לא משפט נכון זה משפט יפה. אני חושב שאבותיי הפסואנים היו מסכימים עם הטענה כי משפט יפה הוא משפט נכון, אולם אין בדעתי לטעון טענה כזו.
7.
אביא בפניכם מעט מדבריו של הרד"פ על פרשת יתרו. מיד אחרי הצגת הממסד בפני העם, כתוב כך: "וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ; וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ" (י"ח, כ"ז).
כותב הרד"פ כך (מתוך ספרו "לא נעשה! לא נשמע!", פרק קנ"ג): "וחושבתני כי לאחר שקיבל את עצת חותנו התחרט משה, כי הבין עד מה רע הוא הרעיון, אולם איחר את המועד, שהרי הסיסטמה כבר ידה כל, והפקידים כבר שולטים בכל, ומשנים הם בפנקסיהם את מה שמשנים, ומעקלים את רכושו של זה, ומידי האחר לוקחין שוחד, והכל בשמו של משה, שאמר 'אשים שרי אלפים…'.
הבין זאת משה, אולם מאוחר מדי היה המועד. התרגז, וגירש את חותנו. וראו עד כמה גדול כוחה של הסיסטמה, שמפרידה משפחות היא".
7.1
ועוד כותב הרד"פ (שם, שם): "ועוד אומַר על הסיסטמה של יתרו חותן משה: בשל העצה הזו נקבר משה מחוץ לארץ ישראל.
לא על הסלע נענש משה, על הפקידוּת נענש. ויודעני כי דברים חמורין הן אלה, אולם הדברים צריכים להיאמר: הוליך משה את העם שולל עם הסיסטמה, כשלא סיפר להם שהרעיון, רעיונו של חותנו הוא, אלא נתן להם להבין שמין השמיים באה הסיסטמה, משל הייתה מן במדבר."
7.2
יתרו, כּוּשַלַאִמָשְלו, הפיל עלינו את הממסד, וזאת הסיבה האמיתית בגלל נקראת הפרשה על שמו, ולא משהו שקשור במתן תורה: שתמיד נזכור מה עשה לנו המניאק הזה.
8.
ולכן לא אתעסק היום בעשרת הדברות בכלל, על מנת לתת את הכבוד לחלקה הראשון של הפרשה, שקצת עומד בצל. על עשרת הדברות נדבר בשנה הבאה.
9.
ועד אז, אמיגוס: שבת שלום.

 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: