צ'ה גווארה באפריקה, הנוער האפריקני והאדם הלבן

צ'ה באפריקה

צ'ה גווארה נחת באפריקה בקיץ של 1965 עם 14 לוחמים קובניים על מנת להצית את המהפכה האפריקאית הגדולה. גווארה, מהפכן-סגפן, הבין שמשהו מסריח על ההתחלה, כששלוש מכוניות מרצדס המתינו לו בשדה התעופה.
מהר מאוד התייאש צ'ה מאפריקה. את הדוח שלו על אפריקה פתח במילים: זהו סיפור של כישלון. גווארה נדהם מהשחיתות בצמרת ומהנירפות בתחתית, הוא ראה את החמדנות, את הייאוש, את האמונה התפלה, ועזב לדרום אמריקה, שם נהרג לאחר כמה חודשים.
יותר מדי רודנים היו פה, באפריקה, ופחות מדי מהפכנים, ולא צריך להיות גווארה בשביל לראות את זה; שלושים ושמונה שנה אחר כך, ועדיין נדמה שאין עם מי ללכת למהפכה. הקרקע פה מצמיחה רודנים ולא מהפכנים כי משקים אותה בייאוש ולא בתקווה. שלושים ושמונה שנה עברו; המון רודנים, אף לא מהפכה אחת, וזה עוד בלי לדבר על התפוררות הגושים, הגלובליזציה, האיידס, קרן המטבע, השיטפונות, הבצורות – וזה רק בשלושים ושמונה השנים מגווארה עד אליי. ובמקום בו גווארה נכשל, אכשל גם אני. אבל מה, בכיף.
הוא היה באוגנדה, אבל אני במלוואי, שזה יותר למטה. מלחמות אין פה, וגם לא רעב גדול, אבל גם אין פה הרבה דברים אחרים, כמו רופאים, כמו תרופות, כמו מורים, כמו תקווה.
משהו כבוי פה בעיניים של האנשים. פחות מדי גאווה אתה רואה פה, פחות מדי אגו (או יותר נכון, אגו מהסוג הלא נכון), פחות מדי תודעה. אני מתאר לעצמי שדורות של עבדות ורודנות יכולות לעשות את זה לבנאדם, מעניין כמה זמן ייקח להוציא אותן מהמערכת. ואפילו כשבאים לכפר שלנו הילדים העשירים מהעיר הגדולה – ולפעמים אנחנו נראים למקומיים שונים עוד פחות מהם – אפילו אז אני לא מתרשם שאפשר יהיה להוציא פה אל הפועל מהפכה הגונה. לא כאן, לא עכשיו.

 

הנוער האפריקני והאדם הלבן

יש פה שכבה שלמה של אנשים, אני מעריך מגילאים 16-30, שפשוט אין להם שום דבר, ואני לא מדבר על כסף דווקא. אני מדבר על משהו בסיסי יותר, כמו חשק לחיות. אתה מדבר איתם,ולא עוברות שלוש דקות עד שמישהו מעלה את המוות כנושא שיחה. פה הוא באמת לא מחוסר עבודה, המוות: תוחלת החיים פה היא 37.5, רבע מהילדים לא מגיעים לגיל חמש, שבעים אחוזים לא יודעים קרוא וכתוב. כמעט כל בנאדם פה, לפחות אחד מההורים שלו מת, וכמעט אף אחד לא הלך לבית ספר. אני מלמד באחד מבתי הספר האלה ותאמינו לי: זה לא מקום שאתה שמח ללכת אליו.
לרבים מהצעירים האלה יש תינוקות קטנים משלהם, ואת פרנסתם הם מוציאים מתיירות: פה מוכרים תכשיטים, שם שייט לאי הסמוך, פה קצת גראס ושם איזו קומבינה. ביום הם חורשים את החופים, בלילה הם משתכרים ומדברים איתי על המוות. ככל שאתה מזיין יותר, אתה מתקרב למוות. קונדומים? למי אתה בא לספר על קונדומים? אתה באמת חושב שלמישהו אכפת?
אהובתי עובדת פה כרופאה, ויש פה המון תינוקות שמתים סתם, מהתייבשות. מוות מיותר, של הזנחה ובורות. למה אתם לא משקים את הילדים שלכם? אין תשובה. הכל מתקבל באותה אדישות, באותה נירפות. לפעמים זה מעצבן נורא לראות, לפעמים זה כואב.
ומהר מאוד אתה נהיה חשדן, כל הזמן אתה בטוח שמנסים לרמות אותך, ורוב הזמן אכן מנסים לרמות אותך. כי פה זה כמו בכל מקום אחר בעולם: יש סטריאוטיפ, ואנשים עושים את הכל על מנת להגשים אותו. זה כמו העיירות פיתוח: אתה חושב שמישהו דפוק, אתה דופק אותו, אחרי כמה זמן הוא כבר דפוק, וזה מה שהיה צריך הרי להוכיח מההתחלה. החלשים תמיד נהיים חלשים יותר, והאדם השחור רק נהיה יותר ויותר שחור.
ואני בחיים לא הרגשתי כל כך לבן. עובדת היותי אדם לבן, כך נדמה לי, מתחוורת לי בפעם הראשונה: הרגשתי גבר, הרגשתי ישראלי, הרגשתי יהודי, הרגשתי אשכנזי – מלא דברים הרגשתי, ולמלא ציבורים השתייכתי, אבל אף פעם לא הרגשתי כל כך לבן, כל כך מוּזוּנגוּ.
להיות פתאום האדם הלבן זו חוויה משונה. ולמרות שאבותיי לא באמת דפקו את אבותיהם, בכל זאת אני מבחין בסוג של אשמה שעומד תדיר באוויר. אבל אולי זה רק אני.
להיות לבן זה משונה, כי תמיד ראיתי את עצמי שחור, אבל כמה שחור שאני לא אהיה, בחיים אני לא אהיה ככה שחור, ככה דפוק, ככה זרוק ביבשת גוססת וחסרת משאבים, ככה נאלץ – כאילו לא עברו מאות שנים – להמשיך ולחיות תחת האדם הלבן, שתמיד יהיה לו המון, אבל המון, כסף, סכומים שאתה פה לא יכול לדמיין. ולמרות הכל אתה ממשיך להתמקח על עשר אגורות פה ועשר אגורות שם, כי מה תעשה? תצא פראייר? וכל פעם מחדש יש קול קטן שאומר, תן לו את הכסף, מה 'כפת'ך, אבל לא כל פעם אתה מקשיב. וגם זה צד של החשדנות הזו. אתה כאילו מוכן לתת את הכסף שלך, כמו מליונר מניאק, אבל רק למי שאתה רוצה.
ומה הכי מרגיז אותי? זה שבלונלי-פלאנט כותבים שהאנשים המקומיים מאוד נחמדים וידידותיים וכל זה. זה ממש יכול להרתיח אותי. נכון, הם נחמדים וידידותיים, אבל איך אתם לא רואים את המתחת? אני כבר לא רואה רק את הנחמדות והידידותיות, עכשיו אני רואה יותר את הייאוש ואת מה שגווארה ראה: את הנירפות. בתיכון, איפה שאני מלמד, אני מספר להם על היילה סילאסי, על מרטין לותר קינג, על מלקולם אקס, על נלסון מנדלה, על צ'ה, על הפנתרים השחורים שלנו, אני מנסה להחדיר בהם תודעה מעמדית, אבל לא ברור לי עד כמה אני מצליח.
אני גם יושב קצת עם האנשים, מנסה ללמד אותם מה המשמעות האמיתית של ה"ריספקט" הזה שהם קלטו מהטלוויזיה (יש פה שלוש בכפר). שהריספקט הזה חייב להיות מופנה יותר פנימה, אל האני החושב, שהריספקט הזה חייב להיות מופנה אל העבר, אבל גם אל העתיד, ומשם הריספקט הזה חייב להיות מופנה אל האחר. וגם כאן לא ברור לי עד כמה אני מצליח. אני רק אחד, ואני רזה, אין לי מספיק כוח, אבל מי יודע. וגם אם כלום לא יקרה, מילא. ככה זה תמיד פה: אדם לבן בא, אדם לבן הולך, והארץ השחורה לעולם נדפקת.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אדאמאסטור  On 18/11/2003 at 20:31

    איך האדישות, המבליחה כתרים לצדק המתכונן בעוול, מתגמלת תרבויות של סינתזה? איך יתכן שסיבה ותוצאותיה מכוננות את כל מהלך הדברים המבסס את הזכות לחיות בקפיטליזים הדמוקרטי. למה הנרפות האידיאולוגית, זו המאפשרת תמותה, חורבן וזדון לא ממוקמת כצד המשלים של אותו חוסר הידיינות מטאפיזי באשר להיותם של הדברים סיבה ותוצאה. למה בעולם העתיק המתמשך, אל עבר ימים אלו, בכפרים של מרכז אמריקה מגולל סיפור של נירפות אוטיסטית מאושרת עד כלות, הוויה מופגנת בגאווה של יודעי סוד ואילו באפריקה מתמרמרים המביטים לא להבין שלווה של יום שאינה קשורה במצב. יש המון סיבות למצבה של אפריקה, אבל אין בהן להמעיט מהשלווה של היעדר הסינתזה בחיי האנשים. די עם הסינטזה של החיים ושל הכותבים.

  • אורי חפץ  On 20/11/2003 at 19:03

    דרור שלום,
    דבר ראשון, תודה על הכתבה. לא הייתי במלוואי אף פעם, ולקח לי שניה למצוא את זה על המפה, ותמיד טוב לשמוע מה קורה בחלק הזה של העולם, שנחשב כאן במערב כל כך אומלל.
    אני מסכים איתך שהניתוחים הסוציולוגיים של הלונלי פלאנט יכולים להרתיח את הבנאדם, אבל שנייה אחרי שאתה מציין את זה, אתה נופל בדיוק לאותה המלכודת אליה נפלו כותבי הלונלי פלאנט הבדרך כלל אוסטרלים או בריטיים או מאיזה חלק שמח אחר של שעולם.
    רק לתת כמה דוגמאות: אז נתחיל בצ'ה: צ'ה נכשל לא רק באפריקה אלא גם באמריקה הלטינית (חוץ, כמובן, מבקובה, שם נחלו הוא ופידל הצלחה, לפחות לפי הקריטריונים שלהם). אפשר להאשים את הלטינו-אמריקאים בהרבה דברים, אבל בטח אי אפשר לומר שיש משהו כבוי בעיניים שלהם. אז אולי כישלון רוב המהפכות האלימות נובע ממשהו אחר, לא מהעובדה שבאפריקה יש "פחות מידי תודעה" או פחות מידי גאוה. תראה, דרור, אנחנו ישראלים, עם מין גאוה צברית מוזרה שכזו. גדלנו 'בארץ' וקשה לנו לצאת מזה ולהבין חברות אחרות (לכל אחד קשה, לא רק לנו), אבל מי אנחו שנופיע בוקר אחד בצד אחר של שעולם, נשב קצת עם האנשים, וננסה "ללמד אותם מה המשמעות האמיתית [לא פחות ולא יותר!] של ה'ריספקט' הזה"? מה נלמד אותם, ש"מה תעשה? תצא פראייר?". מי בכלל אנחנו, או האוסטרלי מהלונלי פלאנט, שננסה ללמד אותם על גאווה ועל תודעה? זו בדיוק הנצחת התפיסה שאני לבן ואתה שחור, ובוא אני אסביר לך מה טוב בשבילך, כי אני יודע. ודרור, ביננו, כבר ראינו לאיפה הגאווה הישראלית הזו וה"מה תעשה? תצא פראייר?" האלו הביאו אותנו בתור מדינה.
    אני לא חושב שזה שכשאתה שואל אותם על להשקות את הילדים ואין תגובה זה אומר הרבה. גם אנחנו מתעלמים מהשאלות של הרבה אנשים פשוט כי אין טעם להתחיל להסביר. לפעמים פשוט אין טעם, לפעמים זה הבדלי שפה ותרבות, לפעמים כבר אין כח כי, כמו שאתה אומר, ממילא האדם הלבן ייסיים את מסע הגילוי שלו, ויעזוב, ויבוא אחר במקומו, שלא יבין כלום וינסה להסביר את המשמעות ה"אמיתית" של ריספקט.
    ככה זה היה תמיד: אנחנו מנסים ללמד את העולם איך צריך. מרצים לשחורים באפריקה על סדרה חינוכית של 'מנהיגים שחורים לדוגמא' שפיתחנו כאן במערב. ואני בכלל חשבתי שמלקולם אקס היה מנהיג אלים וחסר סובלנות גזעית לאורך חלק גדול מהקריירה שלו.
    בכל אופן, כמו שכתבתי בפתיחה, תודה על הכתבה. אני שולח את התגובה הזו בניסיון לעודד דיון פורה, לא כהתקפה. התלבטתי הרבה אם לכתוב אותה או לא, כי ברור לי שלכתוב לנו מאפריקה תוך ניסיון להעביר את התחושה שם זה לא קל. והביקורת שיש לי על מה שכתבת, אולי לפחות בחלקה היא בלתי נמנעת, כי אנחנו מכן והם משם, ומה אפשר לעשות. אז אתה עושה את מה שאפשר, ואני מעריך את זה.
    אורי

  • נעם  On 24/11/2003 at 1:54

    זה לא מדויק שצ'ה נכשל בכל דרום אמריקה חוץ מקובה. עד היום הוא מככב בתור סמל פופולרי , אולי אפילו בדגש מוגזם על הפופ, של מאבק לשוויון ברחבי היבשת. אני חושב שאין ספק שילדים קטנים בבוליויה ילכו עם חולצה שלצ'ה , מאשר דמות פופולרית מודרנית יותר באיזור :בן לאדן.
    המשטרים בדרום אמריקה רחוקים משלמות וגם המצב החברתי לא מעורר קנאה . אבל לאנשים יש דעה. אנשים עם בעיות מנסים לפתור אותם. ברוב המדינות יש או היו מהומות פוליטיות.אנשים מיואשים לא עושים מהומה , הם לא עושים מאומה.

  • עדי תורן  On 25/11/2003 at 15:35

    כשקראתי את הכתבה של דרור הסכמתי עם כל מילה וחשבתי "איזה מעשה מדהים- לנסות להחדיר בשחורים
    באפריקה קצת מודעות למצבם ולעובדה שיכול להיות טוב
    יותר, לקוות שתצא מזה אוירה של התחדשות, תקווה, אולי אפילו תחילת תחילתו של מרד". כשקראתי את התגובה של
    אורי חשבתי "וואלה, הוא צודק, זאת גם קצת התנשאות
    וגם באיזהשהו מקום אנחנו באמת לא מבינים מה עובר עליהם שם ולעולם לא נבין, ואולי זה נסיון טיפשי…"
    ואז חשבתי שוב עם עצמי והגעתי לאמצע- זה ממש נכון
    שאנחנו לא באמת יכולים להיכנס לראש שלהם וזה מעורר ספק בקשר לשאלה האם אנחנו יכולים "לחנך" אותם, ואם זה בכלל
    עוזר להם… מצד שני, זו גישה קצת פאסיבית- הם בעצמם כמובן שלא יעשו את זה אז נשארנו אנחנו… אני מאמינה שצריך לעזור להם לשפר את המעמד והחיים בכלל,כל עוד זה לא פוגע במה שהיו עד כה וכל עוד זה נעשה באוירה חיובית בלבד, ואם לא אנחנו שבאים עם אוירה חיובית ורצון טוב אז מי יעשה את זה טוב מאיתנו? עוד דבר- בגלל שדרור ושותפיו למעשה הזה לא באים בכוח אז יש לשחורים יכולת לא לקבל את מה שהם עושים ולא לעשות עם זה כלום, כשנותנים להם
    את זה כך שזה מוצע להם, הם יכולים לקחת והם יכולים גם לא…
    לסיכום-אני רק כתבתי את מחשבותיי, אני צעירה מכדי לדעת מה
    "נכון" ומה "לא נכון" בענין הזה…

  • אפריקאי גאה  On 25/11/2003 at 21:52

    צודקים! איזו התנשאות! הרי כל אחד יודע שהאפריקאים ,בכוונה, מחליטים להישאר אנאלפבתים ועניים (המהדרין, לא אלה שבכפר של דרור, אף מתעקשים לרעוב ללחם)! זה בתרבות שלהם לא לדעת איך לטפל בילידיהם, ועל כן, זה בסדר גמור מבחינתם שהילדים מתים מהתייבשות. כל אורח חייהם, תודעתם (כן, כן – תודעה; גם אם האיש הלבן לא יכול לזהות אותה) ואמונתם הטהורה, שלא הושחתה על ידי תרבות המערב הרקובה – מושתתים על תורה נסתרת ועתיקת יומין, הגורסת כי על האדם האפריקאי לשאוף לכך שתוחלת החיים הממוצעת בחברתו – לעולם, אבל לעולם, לא תעלה על שלושים ושבע וחצי שנים. ולכן האפריקאים אוהבים למות מאיידס! כן, גם אם לנו ב"מערב" קשה להבין זאת – הם אוהבים למות מאיידס. היעדר הסינטזה בחיי האנשים לא רק גורמת לשלווה, כפי שגורס אדאמאסטור – אלא לחדווה של ממש; לא רק שהם יודעים לקבל את המוות (כמו ההודים או האינדיאנים בדרום אמריקה), הם אוהבים אותו ונכספים אליו.
    והנה מגיע איזה יפה נפש מערבי, ובהתחסדות האימפריאליסטית הטיפוסית שלו; לא רק שאינו מצליח להבין את העומק והיופי שבתרבות הזאת – אלא מנסה, ביהירות קולוניאליסטית אופיינית, לשנות אותה. בעיוורונו, הוא לא רואה שהוא מנציח את המצב – בו האיש הלבן עומד מעל האיש השחור, ומנסה למכור לו "גאולה" שבכלל לא מעניינת אותו. יותר מזה (ותודה לחבר אורי חפץ על שהדגיש זאת), הוא מנסה ללמד אותם את המשמעות האמיתית (לא פחות ולא יותר!) של ה"ריספקט" הזה שהם אומרים.
    הגיע הזמן שהאדם הלבן יעזוב את האפריקאים הגאים לנפשם! ויפה שעה אחת קודם.

  • קורא קבוע  On 30/11/2003 at 9:18

    יאללה, תחזור כבר… בבקשה.

  • יזהר  On 30/11/2003 at 22:18

    אדמורנו הגדול

    עוקב בענין רב אחרי מסעותיך,בתיירות הפנים,עגלות עמוסות ידע,שכל חזון איש צריך לחשוב פעמיים לפני שהוא מפנה ממנה מישהו,במחוזות של חומסקי ומרכס והגל,ובעיקר במחוזות של חמלה ,והבנה שמשמעות החיים חבויה תמיד באיכויות של מגע,ושכולנו ריקמה אנושית אחת חיה,נננה,ואפילו מחשבות הגדלות של אדמורנו ,שלא פעם מבליחות עם הרבה אירוניה והומור עצמי,לאן הגעתי,פתאום תירות החוץ מקבלת משמעות חדשה.האם בכלל יש כזה דבר.קאנט נדמה לי,לא הרחיק יותר מכמה קילומטרים מהבית שלו כל חייו.אבל איפה הוא ואיפה איכויות של מגע.או שקיעות,ועצי באובב.מחכה לאדמורנו בצפון מזרח ,כלומר לאפריקה ,כלומר תל אביב.

  • עדי גרינברג  On 05/08/2006 at 17:08

    מהפכה ושחיטויות בתור אחד שטעם שנתיים של טיול בדרום אמריקה אני יכול לומר לכם שיש הרבה יתרונות שם על א"י ולהפך המודרניזציה שם נקלטת בצורה מעולה חוץ מבאופן אחד עיקרי וזה המשכורות.תמיד היו ותמיד יהיו מושחטים שמחפשים כוח עבודה זולוגם פה בישראל הדרך שהייתי אומר שניתן היה להילחם בממסדיות הזאתי היא בערך כמו של הכתב הנכבד שהסביר כאן שבמקום לגדל על האדמה האפריקאית יאוש אולי אצלנו נוכל לגדל תקווהוהיא תישא פרי ותמיד התשובה היא מהפכה. מהפכה בסגנון צ"ה גווארה עבדה בקובה מהפכה בארץ כמו שלנו היא עצם פתיחת הפה של רבים עלהממסד הכושל שתמיד מבטיח כל 4 שנים ולא מקיים כלום . בעולם המודרני אנו חושבים שאם להילחם בגלובליזציה זה להיות אנטי קפיטליסט ובצורה מסוימת קומוניסט הרי שהדבר לא נכון כי הגלובליזציה מראה לנו שחלק נכבד מאוד מהכלכלה החופשית וחלק נכבד מהסוציאליזם יכול תמיד להשתלב יחדיוישנם מקומות שמספיק שיפקחו על מחיריהם ולא יותרכשאתה בא לפקח במידה מסוימת על מחירים אתה בעצם דואג לאזרח הפשוטואף אחד לא מבקש להתחלק בנוסך קיבוצי ישן וחזון פידל צ"ה גווארה או סטאלין.כשמדינה שלמה מבקשת את הפיקוח על מחירי המזון צריך לתת לה. וכשאין פיקוח על מחירי התרופות או שבעצם יש פיקוח וזה עדיין מאוד יקר אז סימן שמשהו לא בסדר בממסד ומה לא בסדר? דבר פשוט ע"מ לרצות אינטרסים של ארה"ב או מדינות באירופה בגלל קשרי מסחר א"י מדינתנו קונה תרופות יקרות אורגינליות והתחליף היחיד שלה זה אותה תרופה של ג'נריכו של טבע שבעצם פה בישראל מאוד יקרה ביחס שלה לתוצר שנתי לנפש. מסקנה אם ישנם חולי סרטן או חולי לב המדינה עושה לה כאילו טובה בזה שהיא מסבסדת את התרופות מ25 אלף בחודש ל10 אלף ש"ח בחודש וזה עדיין אבסורד כי בעצם כאלו אנשים לא עובדים הם חולים ואדם כמו ביבי גם פגע לחולים בקיצבאות . אז באמת יסלח לי הכתב על שסלדתי מכתבתו היפה אבל לפעמים האמונה במהפכה היא משהו שכל אדם בהתבגרותו ובשלב מסויים בין תקווה ליאוש נוכח לדעת שהיא התשובהוארצנו היפה היתה צריכה מזמן לעבור הפיכה וזה ביום שמישהו אדיוט הירשה לעצמו לגעת בממסד הביטוח הלאומי ובסל התרופות ובכל הדברים המינימלים שקשורים למדינה דרך משרד האוצר ומשרד הבריאות אבל הם בעצם אסורים לפי מייסדי המדינה למגע וכל אלו שנגעו בהם פגעו בנכים ופגעו בטוהר היהדות וכל תגובה שתיתנו פה רק תיגרום לכם להבין שמטרתו של צ'ה גווארה קידשה את האמצעים למרות שלדעתי פה בארצנו אפשר בצורה אחרת לעשות זאת .

  • עדי גרינברג  On 05/08/2006 at 17:08

    מהפכה ושחיטויות בתור אחד שטעם שנתיים של טיול בדרום אמריקה אני יכול לומר לכם שיש הרבה יתרונות שם על א"י ולהפך המודרניזציה שם נקלטת בצורה מעולה חוץ מבאופן אחד עיקרי וזה המשכורות.תמיד היו ותמיד יהיו מושחטים שמחפשים כוח עבודה זולוגם פה בישראל הדרך שהייתי אומר שניתן היה להילחם בממסדיות הזאתי היא בערך כמו של הכתב הנכבד שהסביר כאן שבמקום לגדל על האדמה האפריקאית יאוש אולי אצלנו נוכל לגדל תקווהוהיא תישא פרי ותמיד התשובה היא מהפכה. מהפכה בסגנון צ"ה גווארה עבדה בקובה מהפכה בארץ כמו שלנו היא עצם פתיחת הפה של רבים עלהממסד הכושל שתמיד מבטיח כל 4 שנים ולא מקיים כלום . בעולם המודרני אנו חושבים שאם להילחם בגלובליזציה זה להיות אנטי קפיטליסט ובצורה מסוימת קומוניסט הרי שהדבר לא נכון כי הגלובליזציה מראה לנו שחלק נכבד מאוד מהכלכלה החופשית וחלק נכבד מהסוציאליזם יכול תמיד להשתלב יחדיוישנם מקומות שמספיק שיפקחו על מחיריהם ולא יותרכשאתה בא לפקח במידה מסוימת על מחירים אתה בעצם דואג לאזרח הפשוטואף אחד לא מבקש להתחלק בנוסך קיבוצי ישן וחזון פידל צ"ה גווארה או סטאלין.כשמדינה שלמה מבקשת את הפיקוח על מחירי המזון צריך לתת לה. וכשאין פיקוח על מחירי התרופות או שבעצם יש פיקוח וזה עדיין מאוד יקר אז סימן שמשהו לא בסדר בממסד ומה לא בסדר? דבר פשוט ע"מ לרצות אינטרסים של ארה"ב או מדינות באירופה בגלל קשרי מסחר א"י מדינתנו קונה תרופות יקרות אורגינליות והתחליף היחיד שלה זה אותה תרופה של ג'נריכו של טבע שבעצם פה בישראל מאוד יקרה ביחס שלה לתוצר שנתי לנפש. מסקנה אם ישנם חולי סרטן או חולי לב המדינה עושה לה כאילו טובה בזה שהיא מסבסדת את התרופות מ25 אלף בחודש ל10 אלף ש"ח בחודש וזה עדיין אבסורד כי בעצם כאלו אנשים לא עובדים הם חולים ואדם כמו ביבי גם פגע לחולים בקיצבאות . אז באמת יסלח לי הכתב על שסלדתי מכתבתו היפה אבל לפעמים האמונה במהפכה היא משהו שכל אדם בהתבגרותו ובשלב מסויים בין תקווה ליאוש נוכח לדעת שהיא התשובהוארצנו היפה היתה צריכה מזמן לעבור הפיכה וזה ביום שמישהו אדיוט הירשה לעצמו לגעת בממסד הביטוח הלאומי ובסל התרופות ובכל הדברים המינימלים שקשורים למדינה דרך משרד האוצר ומשרד הבריאות אבל הם בעצם אסורים לפי מייסדי המדינה למגע וכל אלו שנגעו בהם פגעו בנכים ופגעו בטוהר היהדות וכל תגובה שתיתנו פה רק תיגרום לכם להבין שמטרתו של צ'ה גווארה קידשה את האמצעים למרות שלדעתי פה בארצנו אפשר בצורה אחרת לעשות זאת .

  • עדי גרינברג  On 05/08/2006 at 17:08

    מהפכה ושחיטויות בתור אחד שטעם שנתיים של טיול בדרום אמריקה אני יכול לומר לכם שיש הרבה יתרונות שם על א"י ולהפך המודרניזציה שם נקלטת בצורה מעולה חוץ מבאופן אחד עיקרי וזה המשכורות.תמיד היו ותמיד יהיו מושחטים שמחפשים כוח עבודה זולוגם פה בישראל הדרך שהייתי אומר שניתן היה להילחם בממסדיות הזאתי היא בערך כמו של הכתב הנכבד שהסביר כאן שבמקום לגדל על האדמה האפריקאית יאוש אולי אצלנו נוכל לגדל תקווהוהיא תישא פרי ותמיד התשובה היא מהפכה. מהפכה בסגנון צ"ה גווארה עבדה בקובה מהפכה בארץ כמו שלנו היא עצם פתיחת הפה של רבים עלהממסד הכושל שתמיד מבטיח כל 4 שנים ולא מקיים כלום . בעולם המודרני אנו חושבים שאם להילחם בגלובליזציה זה להיות אנטי קפיטליסט ובצורה מסוימת קומוניסט הרי שהדבר לא נכון כי הגלובליזציה מראה לנו שחלק נכבד מאוד מהכלכלה החופשית וחלק נכבד מהסוציאליזם יכול תמיד להשתלב יחדיוישנם מקומות שמספיק שיפקחו על מחיריהם ולא יותרכשאתה בא לפקח במידה מסוימת על מחירים אתה בעצם דואג לאזרח הפשוטואף אחד לא מבקש להתחלק בנוסך קיבוצי ישן וחזון פידל צ"ה גווארה או סטאלין.כשמדינה שלמה מבקשת את הפיקוח על מחירי המזון צריך לתת לה. וכשאין פיקוח על מחירי התרופות או שבעצם יש פיקוח וזה עדיין מאוד יקר אז סימן שמשהו לא בסדר בממסד ומה לא בסדר? דבר פשוט ע"מ לרצות אינטרסים של ארה"ב או מדינות באירופה בגלל קשרי מסחר א"י מדינתנו קונה תרופות יקרות אורגינליות והתחליף היחיד שלה זה אותה תרופה של ג'נריכו של טבע שבעצם פה בישראל מאוד יקרה ביחס שלה לתוצר שנתי לנפש. מסקנה אם ישנם חולי סרטן או חולי לב המדינה עושה לה כאילו טובה בזה שהיא מסבסדת את התרופות מ25 אלף בחודש ל10 אלף ש"ח בחודש וזה עדיין אבסורד כי בעצם כאלו אנשים לא עובדים הם חולים ואדם כמו ביבי גם פגע לחולים בקיצבאות . אז באמת יסלח לי הכתב על שסלדתי מכתבתו היפה אבל לפעמים האמונה במהפכה היא משהו שכל אדם בהתבגרותו ובשלב מסויים בין תקווה ליאוש נוכח לדעת שהיא התשובהוארצנו היפה היתה צריכה מזמן לעבור הפיכה וזה ביום שמישהו אדיוט הירשה לעצמו לגעת בממסד הביטוח הלאומי ובסל התרופות ובכל הדברים המינימלים שקשורים למדינה דרך משרד האוצר ומשרד הבריאות אבל הם בעצם אסורים לפי מייסדי המדינה למגע וכל אלו שנגעו בהם פגעו בנכים ופגעו בטוהר היהדות וכל תגובה שתיתנו פה רק תיגרום לכם להבין שמטרתו של צ'ה גווארה קידשה את האמצעים למרות שלדעתי פה בארצנו אפשר בצורה אחרת לעשות זאת .

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: