עוד שלושה ימים

 

איזה יום היום, שלישי? כן, שלישי. ובאיזה יום אנחנו נוסעים, שישי? כן, שישי.
בינתיים, מי שמגיב הכי קשה זו הכלבה. התרמילים כבר ירדו מהבוידעם. היא מבינה, הקטנה: כשהתרמילים יורדים זה סימן ששינוי מתקרב. איך היא מגיבה? לא משהו. ההתנהגות שלה משונה מאוד; היא שוכבת על הדלת, חוסמת אותה בגופה, בעיניה מבט של אנה פרנק. אתמול היא ברחה וחזרה מכוסה כולה בחרא. שעה קירצפתי אותה.
ואני, אתם שואלים, איך אני מגיב? אני בסדר, תודה, קצת בלחץ. הכדורי מלריה עושים לי חלומות משונים מאוד, אני קם עייף והפוך.
החלומות לא רעים, הם פשוט דחוסים מאוד. כל הזמן אני עף ורץ וצולל, והכל מלא דימויים וצבעים ואשליות אופטיות, ואתמול – אם אני זוכר נכון – חלמתי שאני רואה את התוכנית הזאת אקזיט בערוץ 10 ופתאום גלית מתקשרת אליהם ומספרת להם שיש לה מישהו אחר או משהו כזה. אחר כך חלמתי שאני אילם, או מין סוג של אילם לרגע, וחלמתי שאני שר עם חבר שיר של הדורז (יוניברסל מיינד), והייתי בהודו והייתי בפתח תקווה והייתי בשמיים והייתי במין דירה כזו בסגנון אוסטין פאוורס ולא הצלחתי למצוא את הכפתור (תמיד יש בדירות האלה כפתורים) שמוריד את המים, או שפותח את המקרר, משהו כזה. אוף, זה כל כך מעייף.
מה שכן, מכל החלומות האלה בא לי רעיון לספר: מין מערבון עיוני שמתרחש בעולם שפינוזיסטי. האיש הרע קוראים לו שיקגו, ויש מין סצינה של מכות בתוך מטבח גדול שגנבתי מסרט של ואן-דאם שראיתי לפני כמה ימים בטלוויזיה, ויש מלא זיונים. נראה, אולי באפריקה תבוא לי הכתיבה. כי נכון לעכשיו נראה לי ששכחתי איך כותבים. בשבוע האחרון לא הנפקתי משפט עצמאי. כל הזמן אני עושה סידורים, והסידורים, אחיות ואחים, הם האנטיכריסט של הכתיבה: הם סותרים אותה. אני מנסה לקרוא, אבל גם זה לא כל כך הולך: הראש לא עובד, או שעובד על דברים אחרים. צמח לי גם חצ'קון. אני מביט בו במראה והוא מביט בי חזרה. אני עוד לא מפוצץ אותו.
אתמול, או אולי שלשום, דיברתי עם החברים שם במלאווי. הרבה הלוויות יש שם עכשיו, מה שקצת מקשה על שיעורי ההסברה נגד איידס הסדירים (כל יום שלישי בארבע אחה"צ. תבואו, מחלקים קונדומים). הם מחכים לנו שנבוא (בעיקר הם מתים שגלית תבוא, כי היא הרופאה), הם אומרים שיש מלא עבודה ושהם לא מספיקים. הם ביקשו שנביא שוקולד, וגם מתנה לתינוק של דורותי. דורותי היא תושבת הכפר, והיא מנהלת את הגסט-האוס (אחד מהדרכים בהם הארגון משיג כסף). נולד לה תינוק, ובעלה כל הזמן שותה ומרביץ לה, והיא קצת בדיכאון. היום נלך לקנות לה משהו. מה קונים לתינוק אפריקאי? נראה לי אותו דבר כמו מה שקונים לכל תינוק: צעצוע שעושה רעש.
והם ביקשו גם סלוטייפ. ונעצים. ותבלינים. והמון חומר נגד יתושים. ואנחנו נקנה גם משחקים, וחוברות צביעה, ונצא מפה עם ימבה חבילות. השגנו גם לא מעט ציוד רפואי.
את סוף השבוע נבלה באדיס אבבה. יש איזה מישהו, אסייס קוראים לו, רופא אתיופי, שיקבל אותנו שם ויעשה לנו קצת גוד טיים בעיר. ביום שני אנחנו כבר בכפר. פחות משבוע מהיום. אלוהים.
ומישהי שהייתה שם חודשיים התקשרה אתמול ואמרה לנו שזה מקום פשוט מדהים, ושלא נוכל לעזוב, ושכולם שם כאלה אנשים טובים. אני מהנהן כמו אחד שמבין על מה מדובר, למרות שאין לי מושג.
הם סיפרו שבנובמבר מחברים את הכפר לחשמל, ושיהיה סוג של פסטיבל. נכון, היו אמורים לחבר אותם כבר באוגוסט, אבל נפל עץ על החשמלאי. בנובמבר, כך הם אומרים, זה יקרה.
זה בטח יהיה מרגש, להתחבר לחשמל.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ללא שם  On 30/09/2003 at 9:51

    220V , זה לא נעים

  • קורא קבוע  On 30/09/2003 at 10:15

    תגיד,
    צריך לצום שם?
    איך יעבור יום כיפור בלי סרטים בוידאו/DVD?

  • איתמר  On 30/09/2003 at 10:24

    שם, נראה לי, כל יום הוא יום כיפור…
    נסיעה טובה

  • רוני  On 30/09/2003 at 12:46

    ואין לי מילים לעודד, אבל אני חושבת שיהיה לך טוב ותעשה טוב, ותדע שיש פה מקום מאחור ואנשים שאוהבים אותך ומתגעגעים אליך כי אתה מותק של איש.
    לא נגיד לך איש חסיד אתה אבל בכל זאת תרגיש קצת טוב שאתה לוקח את התחת ממול ערוץ 2 והולך לעשות למישהו שבאמת צריך טוב. זה יופי, גם בלי להפוך אותך להוד קדושתו פויר.
    אני כבר רוצה לקרוא את הסיפור על שיקגו, נשמע מופרך ומצויין.
    רוצה לשים את הכלבה אצלינו? נשמח 🙂
    נסיעה טובה, דרור. כתוב לנו.

  • חנן כהן  On 30/09/2003 at 14:38

    ממה אתה מפחד?

    (לא בשביל להציק. בשביל לדעת.)

  • דרור פויר  On 30/09/2003 at 15:00

    לקורא הקבוע ולאיתמר – יום כיפור הוא יום מיוחד, ואני מאמין שהוא יהיה מיוחד גם במלאווי.
    רוני – תודה מותק, אוהב אותך המון. וחבל שרק עכשיו נשכרת, כי הכלבה כבר תפוסה.
    חנן – האמת היא שאני לא מפחד בכלל. אולי רק טיפה חושש ממחלות, אבל לא יותר מדי, באמת. יותר מהכל, אני מתרגש, מאוד מתרגש.

  • הופכת צדפים  On 30/09/2003 at 15:53

    עיצה בענין מה לקנות לתינוק- קנה בגד ללבוש או שמיכה לעטוף. צעצוע רועש אפשר להכין ממקל וחרוז. אני יודעת. הייתי שם

  • דרור פויר  On 30/09/2003 at 16:18

    רעיון טוב, תודה

  • עומר  On 30/09/2003 at 23:44

    הבטחת (ב-http://www.notes.co.il/dror/2393.asp) הסבר פוליטי רחב יותר על למה אפריקה ומלאווי נראים כמו שהם נראים. תקיים?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: