ענייני היום

 

1.
אני שמח שנבחרת ישראל בכדורסל הובסה על ידי נבחרת ליטא, ואני שמח שנבחרת ישראל בכדורגל הובסה על ידי נבחרת סלובניה. זה ממלא אותי סוג של אושר מטונף.
1.1
זו לא שנאה עצמית, כי את עצמי אני אוהב, אבל כל מה שקשור בממסד הישראלי, אני שמח שהוא מפסיד, מפספס, מובס, נכשל, נתפס בקלקלתו.
2.
אם נגיד אני מת בפיגוע התגובה על החיסול הממוקד הכושל, דעו לכם שאהבתי את החיים.
2.2
דעו לכם שלא הייתי שווה את הפציעה הקלה של אחמד יאסין, וגם לא את מותו, אם היה מת, וגם הם, אם היה ההפך, לא היו שווים את מותי.
3.
נזכרתי שראיתי שהנינט טייב הזאתי אמרה שהאישיות הנערצת עליה היא שאול מופז. חשבתי לעצמי שאדם – ולא משנה כמה טמבל יהיה – שהאישיות הנערצת עליו היא שאול מופז מוכרח להוציא דיסק.
4.
פספסתי קחי אותי שרון היום, אבל מהפרומואים הבנתי שלשלב הבא עלו גדי ויואב. חבל, אני דווקא הייתי בעד יגאל.
4.1
בעניין רודריגו אני מבקש לומר שהייתי בעדו, ודווקא לא חשבתי שהוא צעיר מדי בשביל שרון.
4.2
בעניין שרון אין לי הרבה מה לומר. היא לא הטעם שלי, למרות שהציצים שלה יפים. יש לה ציצים יפים כאלה. גדולים, אבל לא גדולים מדי; זקופים, אבל לא זקופים מדי. פטמותיה, שמתי לב, אף פעם לא מזדקרות דרך חולצתה הדקיקה, ועל כך לא נותר לי אלא להצר. הייתי מעוניין שפטמותיה יזדקרו.
4.3
אני תוהה אם יש יקום מקביל בו אני מתחרה בקחי אותי שרון. אני תוהה אם יש יקום כזה בו יכולים להבשיל תנאים – חברתיים, משפחתיים, נפשיים, יו ניים איט – בהם ארשם, ואתקבל, ואשתתף, ואזכה, בתוכנית כמו קחי אותי שרון.
4.4
אני תוהה על היקום הזה, ואני תוהה אם הוא מכיל את נינט טייב ושאול מופז, כי אם הוא מכיל, אז הוא לא מספיק מקביל. יקום מקביל אסור לו להכיל אנשים כמו שאול מופז, או כל שר ביטחון אחר.
4.5
על כל פנים, אני מעדיף את גדי על יואב, ולא שאני מת על גדי (אני בכלל לא אוהב את גדי). הכי הייתי רוצה שיגאל יזכה, אבל זה אבוד. הגיע הזמן להרפות מיגאל.
4.6
אם קראתם בתשומת לב את סעיף 1.1, בטח הבנתם עד כמה שמחתי שעף ההוא, טל, נציב מס הכנסה.
5.
תיקון לסעיף 2: אם נגיד אני מת בפיגוע התגובה על החיסול הממוקד הכושל, דעו לכם שעכשיו אני אוהב את החיים.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נמרוד  On 07/09/2003 at 3:08

    מעניין אם הקטע הזה של שנאת כל דבר הקשור בממסד הישראלי הוא רק אנשי אצל השמאל שלמדו על כל עוולות הממסד או גם אצל אנשי הימין הפוסט-ציוני, תושבי ההתנחלויות?

  • עופר לנדא  On 07/09/2003 at 3:28

    אמנם אני לא מתנחל, אבל אני נוטה להיות הנציג הימני-דתי בשכונה הזו, וגם אם אני לא מייצג בעצם אף אחד, אז דעתי האישית היא שקשה לומר שאני שונא את הממסד (אני בנאדם די ממוסד כשחושבים על זה) אבל אני שונא את העיוולת הממסדית… (ומנסה להילחם בה… מי אמר תחנות רוח, מי?!)

  • דרור  On 07/09/2003 at 3:28

    כדורסל. כדורגל. הפסדנו. יש. הממסד? חרא. יאסין. חיסול. נפצע. פיגוע. מחר. פויר. מת? אולי. שווה? לא. נינט. כוכב? שאול. פטמות. זקורות? לא. חבל. יגאל? לא. פויר? אולי. במקביל. טל? עף. מעולה. עד כאן ענייני היום. ומחר ענייני המחר.

  • אדמס דוגלס  On 07/09/2003 at 3:29

    כן, ובצדק. מקרה קלאסי של הגולם קם על יוצר. בעצם, מי יכול לאהוב את המימסד הישראלי חוץ מהממסד הישראלי? המימסד זה מופז וטייב, ו"הארץ" שמתפעל משניהם. מה נשאר?

  • אדמס דוגלס  On 07/09/2003 at 3:32

    איוולת כותבים בא', טחנות רוח בט', ואתה לא חייב למקסם את השגיאות שלך כדי להוכיח את ימניותך. ביום שישי, בתגובה לפוסט אחר, מישהו המליץ לך לחזור לבלוג שלך ולנגב את האף. אז זה נראה לי טיפה מתנשא. עכשיו, הגעתי למסקנה שצדק לחלוטין. לך ותחזור עוד שנה, אחרי שתשלים בגרויות

  • לאדמס  On 07/09/2003 at 3:56

    גם אם לטעמך (ולטעמי) ללנדא יש בעיות כאלו או אחרות, הרי שהוא אינו מייצג איזה "ימין", אלא בקושי את עצמו. וגם זה בספק. לא חסרים כותבים ימניים רהוטים ממנו, גם אם לרוב איני מסכים איתם. בוא לא ניטפל לילדים חסרי ישע ונעסוק בבעיות האמיתיות. לנדא אינו הבעיה, אינו הפיתרון, והוא אפילו לא משל לכלום

  • שיר  On 07/09/2003 at 4:07

    גם אני בעד יגאל. הייתי. עכשיו אין יותר יגאל. יש רק יואב וגדי. אם יואב זוכה – אני חותכת. זאת תהיה הוכחה בלתי הפיכה בעליל, לכך שהאיכסה מנצח. אין לי דרך אחרת להסביר את זה. אני לא בעד יואב. אני גם לא חושבת שהוא חתיך. אם לא יגאל – אז גדי. אני אוהבת אנשים אמיתיים.
    והממסד? אין בו אנשים אמיתיים.

    ובשעה ארבע-בבוקר-לא-נרדמת, עם טישו ביד אחת ותה ביד השניה, התחלתי לתהות לגבי הקשר של השם לאדם אליו הוא שייך.
    פויר, אכפת לך לכתוב משהו בעניין?

    בברכת לילה-לבן-טוב
    ובריאות.

  • דבי  On 07/09/2003 at 7:11

    לא חיסול ממוקד כי אם סיכול ממוקד.
    אבקש לשמור על טוהר השפה.

  • sebastian  On 07/09/2003 at 7:43

    פוסט מבריק, ממש כך, ובכל זאת הערה:
    "קחי אותי שרון" היא תוכנית שאולה ממדינות אחרות, אבל שם, במדינות אחרות, אדם שכותב פוסט מבריק לא היה מקדיש לה את עיקרו של הפוסט. אם רוצים לקטול תופעה מסוימת, עדיף לקטול אותה בשתיקה, או בהערה קצרה.
    ואפשר להתעלם מההערה הזו, כי הפוסט הזה ממש מבריק.

  • אסף  On 07/09/2003 at 9:28

    ישראל מפסידה וזה טוב. זה מוציא לכל הלאומנים שבה את האויר. הרי רבים מהם חושבים על כך שזה יום ביש – יגאל לא עלה שלב, יאסין וחבורתו לא מתו וגרנט ועולליו לא העפילו. יום ביש לישראל.

    אבל אני חושב דוקא שזה היה יום יפה. ישראל לא הצליחה להגיע למקום שאסור היה לה להגיע – אירופה בכדורגל. ישראל לא הצליחה להרוג 10 אנשי חמאס שלבטח רוחם המתה היתה מרימה פה את האזור ושרון? קח את החבר'ה שלך ולך. ואיזו שקיעה היתה אתמול? ראיתם? הייתם בים?

  • עופר לנדא  On 07/09/2003 at 10:51

    א. יש לומר דאגלס ולא דוגלס. אם כבר קטנוניות, אז עד הסוף.
    ב. כתבתי בכוונה עיוולת, שזה שילוב של איוולת ועוול.
    ג. נכון, כותבים "טחנות רוח". ככה זה כשמגיבים בשלש וחצי בלילה. טעיתי, טעות, טועים. בפעם הבאה אני אצביע לשמאל.
    ד. התגובות ביום שישי, בדיוק כמו התגובות של שניכם, מצביעות על תופעה בסיסית אחת: "אין לי מושג איך להתמודד עם הטענות של הבנאדם, אז אני אתקוף את מה שהוא לובש".

  • גיא  On 07/09/2003 at 11:28

    ולהיפך. דוגמאות: יגאל היה איתי בצבא. הוא היה במחלקה 1, אני ב2. שרון העיפה אותו – עכשיו יש לה עסק איתי. אף פעם לא האמנתי לה זאתי, נראה לי שיש לה ריח לא נעים מהפה.
    דוגמא נוספת: נבחרת ישראל הפסידה. היה עצוב. אבל בכל את אחר כך שמחתי. כי אפשר לשמוח עם סיבת כדורגל אבל אפשר לשמוח גם עם סיבה אחרת.

    ושיח יאסין: אם תורידו אותו מהכיסא גלגלים שלו, תיקחו את הכיסא ותהפכו אותו, תראו למטה, על המתחת לאיפה שהוא יושב כתובת קטנה: יד שרה.

  • דרור  On 07/09/2003 at 12:10

    שיר, לצערי אינני מומחה בתורת השמות, למרות שאני הראשון להודות להורי על שנתנו לי את שמי, כי אני אוהב ת'שם שלי והוא מתאים לי, או שאני מתאים לו. לפעמים אני חושב איך הייתי אם היו קוראים לי בשם אחר. נגיד היו קוראים לי מחמוד, ואז כל הזמן היו יורים עלי ומדכאים אותי, ואם הייתי חולה לא היו נותנים לי לראות רופא. אני בהחלט חושב שאופיי היה אחר לגמרי.

    ואת – את כמו שיר. ותהיי בריאה.

    גיא – כחוקר לשעבר בשב"כ הפכתי לא פעם את כסאו של השיח, ואני יכול לומר'ךָ באחריות: לא כתוב שם יד שרה, אבל מודבקים שם המון מסטיקים.

    ובכלל – אני לא חושב ששנאת ממסד חייבת להיות קשורה לנטיות לאומניות, או במילים אחרות: אני לא שונא אותם כי אני שמאלני, אני שונא אותם כי הם חבורת רצחנית של חארות תאבי שררה.

  • לוליטה  On 07/09/2003 at 12:15

    אם אתה מתקשה להתמודד עם טענות לגבי איך אתה מתלבש, לוליטה ממליצה כמו תמיד: תתפשט

  • עופר לנדא  On 07/09/2003 at 12:42

    אין לי שום בעיות עם טענות על איך שאני מתלבש, כי אני מתלבש עם איך שנוח לי.

    יש לי בעיה עם זה שמישהו מנסה להציג אותי אידיוט כדי לחפות על עצמו.

  • אדמס  On 07/09/2003 at 12:47

    אין לי מושג איך להתמודד עם הטענות של לנדא. זאת האמת. הן נמצאות בספירה אחרת, ביקום לוגי נפרד, אולי מקביל ואולי ניצב. אכן, קטונתי. אני מביע התנצלות בפניו ובפני הקוראים על היומרה הלא מוצדקת שבה לקיתי. מעתה איוועץ בכבוד התא"ל השר אפי איתם, בכבוד הרב בני אלון שליט"א, ועם רוחו של אלוף נעורי רחבעם זאבי זצ"ל והי"ד, בטרם אפצה פי בדיון שבו משתתף צורבא מרבנן זה, מר לנדא, עוקר הרים שכמותו וטוחנן זה בזה, עילת העילות וסיבת הסיבות, שעליו נאמר: דומה דוטדי לצבי או לעופר האיילים. ומכאן, שעופר הוא, על פי תורת הסוד, מעין התגלמות האלוהות, כמפורש בשיר-השירים (עיין שם, שם)

  • עופר לנדא  On 07/09/2003 at 12:55

    הוכחת את טענתי שאתה לא מסוגל להיות בר-שיח הגון ואינטיליגנטי.

    מעתה אנא פטור אותי מהצורך בלהתעמת עמך. תודה.

  • אדמס  On 07/09/2003 at 13:11

    ברור שהוכחתי את טענותיך. הרי השמים מספרים את כבודך ומעשי ידיך יגיד הרקיע. שכן לשם כך נוצרנו כולנו: להודות לשם קודשך (עופרניקוס. אחד משמות הויה, כידוע) ולהשתבח בתהילתך.

    ומכאן שאין צורך לפטור אותך מעימות. הרי אין מדובר בעימות, אלא להיפך. בנוכחותך, אפילו הווירטואלית, חש כל בן תמותה כאילו רגליו שוב עומדות במעמד הר סיני.

    יחי אדוננו מורנו ורבנו עופרניקוס הראשון לעולם ועד! (בקרוב הכיפות עם הטקסט הנ"ל)

  • לוליטה  On 07/09/2003 at 13:30

    אדמס, אני לא מסכימה עם עופר שאתה לא אינטיליגנטי, אבל הוא צודק: אתה לחלוטין לא הגון, ודווקא מפני שאתה כן אינטילגנטי, בטח יותר ממנו. זה לא נותן לך זכות מוסרית להתעלל בפומבי בגוויות אינטלקטואליות כמוהו. זה לא שעופר לא רוצה להתנסח בתבונה. הוא פשוט לא יכול.

    מצד שני, הוא חתיך. נפגשנו, אז תאמין לי. ולכן נראה לי שמה שהצעתי לו, להתפשט, משלב את המהנה עם המועיל. שיהיה יפה וישתוק

  • אדמס  On 07/09/2003 at 14:06

    אנחנו הסמולנים חארות אמיתיים. אם אנחנו רואים מישהו על הרצפה, רצוי יהודי, ישר תוקעים לו בעיטה בצלעות

  • לוליטה  On 07/09/2003 at 14:11

    אני אלקק את פצעיו

  • אדמס  On 07/09/2003 at 14:16

    ממתי התחלת לאהוב אשכנזים?

  • shirbaby  On 07/09/2003 at 14:56

    השואה, קחי אותי שרון, ערבים, מוות, ליצנים, התעללות מינית בילדות קטנות, פטמות,.

  • חגית  On 07/09/2003 at 15:08

    גיא, על סמך היכרותך עם יגאל, וגם אתה דרור, למה שלא נודה בעובדות: יגאל טוב מדי בשביל פוסטמה כמו שרון. הוא מאגניב מדי, פיקח מדי, מבין עניין.

    אולי הגיע הזמן שגם אני ארפה מיגאל. יותר נכון, אלך לסופהביט ואתן קטע קארין-מגריזו-לייק, ונראה מה יצא.

    דרור, גם אתה היית מפסיד, מאותן הסיבות שלעיל.
    וטוב שכך.

  • אסף  On 07/09/2003 at 15:31

    מהסרט הרגיש על הילדים? זה עם היד שרה?

    הלוואי והיית חלק ממה שהפלסטינים עושים כדי לעזור לאחיהם. ובעיקר החמאס. הארגונים האיסלאמיים הם יד שרה אחת גדולה. ליהודים קשה להתמודד עם זה. נכון הם גם לפעמים יד הנפץ. אבל אנחנו רק זה. יד הקפצונה. מנייר.

  • לא שם  On 07/09/2003 at 16:31

    1 דרור – אני אתך בחצי הדרך.
    שונא את נבחרת הכדורגל, אוהב את נבחרת הכדורסל. למה? סנטימנט. מימי עדי גורדון, דורון שפר, ואחרים, שגם הגיעו להישגים לא רעים וגם עשו את זה עם הרבה לב וחוכמה.

    2. החיסול (מוצדק או לא, לטעמי – מוצדק) – לא כוון נגד יאסין, אלא נגד מוחמד דף. סופר-חמסניק בעל כוחות על, שניצל מניסיון חיסול אחרי ניסיון חיסול.
    אם וכאשר יתפצפץ האיזור בלהט הפצצה הגרעינית האיראנית המתוכננת, וכל המזרח התיכון יחרב, אזי לאחר שיתפוגג ענן הנשורת יגיח מוחמד דף מן ההריסות, מדדה וזרחני, וימרר בבכי על כך שגם הלכה הקעבה וגם לא נשארו יהודים להרוג.

  • יוסי האדום  On 07/09/2003 at 17:01

    בעיני זה מבריק. חייכתי מאוד.

    דרור, שלחתי לך מייל לפני כמה ימים. למה אתה לא עונה? אם לא קיבלת תגיד לי (מהכתובת שכתובה למעלה תוריד את ה-aaבהתחלה, זה נגד spam)ואם כן אז גם תענה.

  • שוקי  On 07/09/2003 at 22:47

    דווקא עניין הפטמות הכי נגע ללבי. בטח שלא במקרה. איזה מין יקום זה שיש בו ציצים בלי פטמות. יודע מה – אפילו לא ציצים. ממש שדיים. שדיים בלי פטמות. אמרתי, מילא בשמלת הערב, אבל אולי בטריקו. מילא בטריקו, אבל בטח בביקיני ברוח הים (טוב, בריכה, אבל אותו עיקרון). ככה זה בעולם שלנו – האדם המודרני, חייבים להשאיר אותו לא מסופק. כשסופסוף יש שדיים כמו שצריך אז מגישים לך אותם בלי פטמות.

  • עברתי במקרה  On 08/09/2003 at 10:59

    במקרה עברתי באתר, לא זוכראפילו איך הגעתי לפה, איזה מזל..

  • לורד פארקוורד  On 08/09/2003 at 12:53

    מצאתי מאמרון שלך בקדמה. האתר של "לה מרמור", נו… הממורמר הזה, סמי שלום שטרית. בקיצור, אהבתי כל מילה. שלך, לא שלו. בעניין הפנתרים, אכן מהפכנים. (לגבי סמי, הוא לפעמים פוגע, כמו שעון עומד…). נחמד בעיני מה שכתבת על "הארץ". עדיין לא ברור לי מה נונקונפרמיסט מצוי כמוך עשה שם?

  • לא שם  On 08/09/2003 at 13:50

    לגבי סעיף 1 – היום לא תימלא, דרור, באושר מטונף.

    ישראל ניצחה בכדורסל, ובצורה מרשימה – הקרבה, לחימה, קבוצתיות.
    עוד קיים הפער העצום בין הכדורגלן הישראלי (דיבורים כמו חול ואין מה לאכול) לכדורסלן הישראלי (ענווים ירשו ארץ).

    תמהני למה מתעלמים כאן מהודעתי המושקעת קצת למעלה. האמנם קיפוח עדתי?

  • Rogatka  On 08/09/2003 at 16:26

    לאחרונה אני עובד על חוברת לילדים בגן חובה. אחד המשחקים החינוכיים בחוברת כולל שתי שורות של שמות כותבים ב"רשימות". המשימה: לחבר בקו את השונאים הגדולים.
    אפשטיין נ' פויר ולהיפך,
    גדי נ' כספי ולהיפך.
    והעט נטוי ונובע.

    כמה עצוב וצפוי לראות חברה בהתפוררותהּ, לראות את הסובלימציה בפעולה.

  • שילה  On 08/09/2003 at 18:29

    שקורא לעצמו רוגטקה.

  • Rogatka  On 08/09/2003 at 20:37

    כי אינני אדם.
    אני חייל המחופש לאדם
    עטוף בכתונת משוגעים
    ומזיל
    ריר.

  • לא שם  On 09/09/2003 at 10:59

    לגבי סעיף 1 – גם היום לא תימלא, דרור, באושר מטונף.

    ישראל ניצחה שוב בכדורסל, ובצורה מרשימה – הקרבה, לחימה, קבוצתיות.
    עוד קיים הפער העצום בין הכדורגלן הישראלי (דיבורים כמו חול ואין מה לאכול) לכדורסלן הישראלי (ענווים ירשו ארץ).

    זה לא אני שחוזר על עצמי. זו הנבחרת שניצחה שוב.

  • דרור  On 09/09/2003 at 11:17

    אתה צודק במאה אחוז, כל התארים שנתת נכונים. הנבחרת נתנה שני משחקים נהדרים ומרגשים. שמחה גדולה שמחתי, כי זה תמיד משמח לראות קבוצה טובה. עכשיו נשארה ספרד, ואחר כך – אתונה!
    את נבחרת ישראל בכדורגל אני ממש מתעב, לנבחרת הכדורסל אין לי ממש חיבור עמוק ברמת הנפש, כך שאני יכול בהחלט לשמוח מכל הלב כשהיא מנצחת.

  • לא שם  On 09/09/2003 at 13:56

    אתה חתיכת ממזר בר מזל. כשהם מפסידים (מובסים!) לליטא אתה נמלא "אושר מטונף" וכשהם מנצחים אתה "שמח מכל הלב"…

    אולי יש משהו בקריוקי הזה.

    (שים לב, אני לא ציני במשפט למעלה. מצאת פה מתכון לאושר – אודה שלא נחמד בעיני ששמחים שישראל מפסידה בכדורסל, אבל מילא – מתכון לאושר: כל טורניר כדורסל שישראל משתתפת בו יגרום לך שמחה!)

    ב 76 76, מה רצית שיקרה?

  • דרור  On 09/09/2003 at 18:12

    אכן, אני חתיכת ממזר בר מזל – אני תמיד שמח וטוב לב.
    שאלה טובה שאלת ידידי: בשוויון 76 רציתי שישראל תנצח, כי הגיע לנו.
    כן, לנו!

  • בני  On 10/09/2003 at 0:03

    ערב טוב.
    האם חשבתם על זה שכל עניין הפיגועים, זו בכלל קונספירציה של הזכיניות רשת, קשת וטלעד (הערוץ הראשון לא ממש אכפת לו – גם ככה אנחנו ממנים אותם).
    קחו חמש דקות ותחשבו על שרון, רודריגו, ננינט –
    למי בכלל איכפת.
    הערוצים מלבים את היצרים ובטוח שולכים לקרב מתאבדים שיתפוצצו לנו בפנים, כמו שרון…רודריגו ואסטי המכוערת
    תנו לנו פיגועים לווריד ולא את שרון.

  • לא שם  On 10/09/2003 at 8:50

    בני, היה פה רגע קסום של הסכמה ורצון טוב – "כן, לנו!" וקצת הרסת.

  • ניצן  On 19/12/2003 at 15:28

    כתוב מצויין.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: