פרשת שבוע – כי תצא

 

1.
פרשת כי תצא היא אוסף די אקלקטי של מצוות ואיסורים. חלקם מוסריים, חלקם חברתיים, חלקם שרירותיים, וחלקם סתם משונים.
2.
ז'תומרת, אנחנו יכולים להזדהות – ובקלות – עם פסוק כמו: "לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם: הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ" (כ"ב, ד), וגם עם פסוק כמו: "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל-בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל-אָבוֹת: אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ" (כ"ד, ט"ז). ויש עוד כאלה, כמו: "וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת: וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל-עֵץ. לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ, כִּי-קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא" (כ"א, כ"ב-כ"ד).
3.
אבל מה נאמר, ומה בעצם אנחנו יכולים לומר, על פסוקים כמו: "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו", או: "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו" (כ"ב, י – י"א). וכמובן, "לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ" (כ"ה, ד).
4.
ואם כבר פיקנטריה, מה אתם אומרים על זה: "כִּי-יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו, אִישׁ וְאָחִיו, וְקָרְבָה אֵשֶׁת הָאֶחָד לְהַצִּיל אֶת-אִישָּׁהּ מִיַּד מַכֵּהוּ; וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו. וְקַצֹּתָה אֶת-כַּפָּהּ: לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ". (כ"ה, יא).
5.
וגם: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה, וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה: כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה" (כ"א, י)
6.
ועוד שתי דוגמאות חשובות: פרק כ"ב, פסוקים כ"ג – כ"ח, מפרט את העונש על אונס. ככה: אם האישה נאנסה בעיר, היא מוצאת להורג כי לא צעקה מספיק חזק. אם היא נאנסת בכפר, מוצא רק האנס להורג. או מצוות שילוח הקן (כ"א, ו-ז): "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ, אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים, וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים – לֹא תִקַּח הָאֵם עַל-הַבָּנִים. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת-הָאֵם וְאֶת-הַבָּנִים תִּקַּח-לָךְ, לְמַעַן יִיטַב לָךְ, וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים".
6.1
מצוות שילוח הקן משמשת כדוגמא למצווה שרירותית, לא "יעילה" ולא מוסרית, ועדיין – הפרס עליה הוא מטורף: אריכות ימים. ללמדך (כך למדוני) שאין אתה יודע טעמן של מצוות, ואיזו מצווה שווה יותר מרעותה, שלא יטעו ישראל לקיים את אלה ולעבור על אלה.
7.
מה מבקשים משה ואלוהים לומר לנו? ראו את המצוות והאיסורים: המוסרי מתערבב בשרירותי, ההגיוני בביזארי, ואנחנו באמצע. ולא ידענו מה קודם, כמו שאומר בראבא.
8.
ברור שיש תורת מוסר שנובעת מסך כל המצוות הללו. זוהי תורת מוסר שבבסיסה עומדת הנחת יסוד אחת: אתה לא תמיד יודע מה טוב בשבילך. יש אלוהים חיצוני לך, שיודע טוב ממך, אל תקשיב לקול הפנימי, תקשיב לקולות חיצוניים.
9.
וכך, האלמנטים החברתיים/מוסריים מתערבבים באלמנטים השרירותיים/פולחניים לאין קץ. ואתה כבר לא יודע מה ההבדל בין להשיב אבדה לבעליה לבין מצוות ייבום (עזבו, 'תם לא רוצים לדעת), ומה בין כיבוד אב ואם לערבוב בין צמר ופשתים. כי הכל דברי אלוהים חיים. ובמאמר מוסגר אציין שאני מאוד אוהב את זה שהדברים "חיים".
10.
ומתוך הערבוביה הזו יכולה לצמוח רק תובנה אחת: הדברים הם לא טובים או רעים כשלעצמם. הדברים נתונים, וזהו. שום דבר הוא לא תלוי בנסיבות או בזמן. הדבר עומד, לא זז, וגם לא יזוז. והישועה לא תבוא מבפנים.
11.
קצת קשה לי עם פרשת כי תצא, אבל זה לא ימנע ממני לאחל לכולכם שבת שלום.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נאבוקוב  On 05/09/2003 at 13:41

    הישועה לא תבוא- פנים וחוץ. אולם ניתן להתפלא על הדברים כשלעצמם, ניתן לשאוף לקירבה בראשיתית.

  • Ana  On 05/09/2003 at 15:11

    סליחה שאני ככה נקודתית.
    אוסף די אקלקטי?
    לא כמו לומר אוסף די מלוקט?
    לקט אוספי?
    אקלקטיקה הינה אסופה ממקורות שונים.
    המילה "אוסף" אומרת כבר בעצמה שמדובר בליקוט.

    למה אנשים לא רואים כמה יפה היא העברית, עד כדי צורך עז בדחיפת מילים לועזיות עם ריח זול של חו"ל?
    (ועוד שלא במקום)

    (וכדי לסיים בנפיחה דיאלקטית (הא!) גם אני חוטאת בדבר אבל למה? למה?)

  • עופר לנדא  On 05/09/2003 at 16:23

    דרור, ברור שאני לא מתיימר להיות הדובר-האלוהי-על-פני-אדמות, וידוע שאין מחפשים טעמים למצוות, ובכל זאת אני ארשה לעצמי להביא הסבר לשתי דוגמאות שהבאת, משום שההסבר שלהם דווקא מציג את הצד היפה שבהלכות שכאלה.

    "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו".
    שור מעלה גרה. החמור לא.
    עכשיו תחשוב על שני אנשים שעובדים יחדיו, ופתאום אחד מהם מתחיל ללעוס משהו, והשני לא מבין מאיפה יש לראשון אוכל. הוא חושד שבעל הבית נתן רק לראשון אוכל – ואותו קיפחו. הוא כועס ופגוע.

    החמור רואה שהשור לועס. הוא לא יודע שהשור מעלה גרה ולכן חושב שהשור קיבל אוכל שהוא, החמור, לא קיבל. הוא כועס ופגוע.

    "לֹא תִקַּח הָאֵם עַל-הַבָּנִים. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת-הָאֵם וְאֶת-הַבָּנִים תִּקַּח-לָךְ".
    אנשים רבים טועים לחשוב שמצווה לשלח את האם, וזו טעות. אין שום מצווה לבוא, לגרש את האם, ולקחת את הבנים. המצווה היא שאם ראית קן ואתה מעוניין לקחת את הביצים – אל תתן לאם (הציפור) לראות שאתה לוקח את הבנים/הביצים – כי זה יצער אותה מאד. גרש אותה ואז קח את הביצים.
    נכון, סביר להניח שגם זה יכאב לה, אבל הרעיון הוא לצער כמה שפחות.

    וזה מקסים, בעיני, ההישמרות מפני צער בלי חיים…

    (ויש הסברים להרבה מהדוגמאות האחרות שהבאת, אבל ערב שבת היום, והזמן קצר 🙂

  • עופר לנדא  On 05/09/2003 at 16:24

    באמת שאני לא מבין למה להשתמש במלים לועזיות כאשר יש מלים אקויבלנטיות בעברית 😉

  • אילן  On 05/09/2003 at 16:41

    האוסף האקלקטי מזכיר לי משהו מלימודים ישנים של פסיכולוגיה התנהגותית. כדי לקבל התנהגות חזקה יש צורך בחיזוקים חיוביים אקראיים. פה תוקעים משהו חשוב ופה משהו מגוחך. העיקר הוא שלא תחשוב יותר מידי. תעשה.

  • אסף  On 05/09/2003 at 16:42

    גם האיסור על קשירת שור וחמור ביחד לאותה מחרשה מקורו ברצון למנוע צער מבעלי החיים. השור מעצם טבעו חזק בהרבה מהחמור, ולכן אם שניהם קשורים יחד, השור יגרום לחמור לרוץ, יגרור אותו ויכריח אותו להמשיך הלאה גם כשהחמור המסכן יהיה כבר מותש לגמרי.

  • שי  On 05/09/2003 at 18:08

    פעם היה קישור לפרשה. היתה השקעה.
    נראה לי שהחום משפיע – כמו שאומר המוכר של העגבניות בכניסה לכרמל מכיוון רמב"ם. החום משפיע.

    עכשיו אנשים בחו"ל או סתם לא מגיבים. כל האינטרנט הזותי די בהילוך איטי. מספר הגולשים והמגיבים ירד. לא נורא.

    רק מה הקטע. אני עוד לא מכיר את האתר שלקח חופש של קיץ.
    תמיד אומרים- תראו את הצרפתים. חודש בשנה לוקחים חופש. חובה. הלוואי היה בארץ. וכשזה מגיע לאפשרות של הנה זה אצלך קח חופש – אנשים לא לוקחים.

    אני מציע למי שלא בא לו לכתוב בתקופה הקרובה – פשוט לקחת חופש. להגיד – כל החגים אני בחופש לא כותב. אבל לא רק חגים. כל אוגוסט ספטמבר אני בחופש. להתחיל את השינוי מהרשת. אין אינטרנט בקיץ בישראל. אה מה דעתכם? לאט לאט. זה עוד יתפוס.

    רשימות בחופש חגים. לא זה מוגזם. אבל דרור יוצא לחופש. או דרור מכין את פרשת השבוע של הקיץ בחורף – כשקר ובאים רעיונות ובא לכתוב.

    וכאות לרעיוני זה. מעתה ובמשך חודשיים – לא אכתוב דבר באתרים. זה אני בחופש. נראה מה זה יעשה לי. לכם בטח זה לא יזיז. אבל נראה לי שכדאי שתנסו גם אתם. לשנות הרגלים חדשים.

    ביי.

  • איתן כספי  On 05/09/2003 at 18:44

    נושא השור והחמור פשוט ביותר: אם במקרה השור יראה מה שיש לחמור ולו אין, הוא יקבל שבץ על המקום, ושור עלה אז הרבה. פשוט שיקול כלכלי (וגם התחשבות ברגשות השור).

    ובקשר לנושא הייבום, כעת אני מבין מאיפה ההימהום היהודי-חסידי: ייבוים, בוים בוים בוים, אייי אייי איי, יבויים בוים בוים.

  • אורי ב.  On 05/09/2003 at 19:04

    בראבא: "לא ידענו מה _בא_ קודם."
    זה עקרוני.

  • רמירז  On 05/09/2003 at 23:39

    גם לי יהיו פרחים על הקבר.

  • דרור פויר  On 06/09/2003 at 14:32

    וגם אסף.
    קצת מצחיק לשמוע אתכם מייחסים צער בעלי חיים לאלוהים שאחד מהדברים שהכי מדליקים אותו זה דם של חיות, נשפך, ניתז, או ניגר – הכל הולך. אבל בסדר, אני לא אשבור לכם את המילה.
    וגם אם נקבל את הטעם השימושי באיסור לחרוש עם שור וחמור יחד – מה זה עניין של אלוהים?

    רמירז – בריאות ואריכות ימים

  • תיל  On 06/09/2003 at 17:22

    נאבוקוב אתה קשקשן

  • עופר לנדא  On 06/09/2003 at 20:43

    מי אמר שזה דווקא עניין של אלוהים?
    הרי התורה ניתנה אמנם על ידו – אבל היא ניתנה לבני אדם, והיא נועדה לבני אדם.
    התורה, מעבר לזה שהיא 'פק"ל יהודי', היא אמורה להוות "חוברת הפעלה" לעולם, והיא אמורה לעזור גם לחנך את הבנאדם… הבנאדם יכול להיות צייתן להפליא כלפי אלוהיו, אבל אם הוא לא בנאדם – a mench – זה לא שווה כלום…

    ודם או לא דם – גם אם היום מערערים על הקביעה הזו, הרי שההלכות לגבי שחיטה (לקורבן או אכילה) נקבעו כך שהחיה תמות הכי מהר שאפשר, כדי שלא תסבול "בדרך"…

  • נאבוקוב  On 06/09/2003 at 22:02

    הרי ניתן להטיל ספק רק על סמך ידע מסויים המאפשר את הטלת הספק. למשל, אתה יכול לומר שאני קשקשן רק על סמך ידע מסויים המאפשר לך לראות שאני מקשקש.
    ואם כך, הרי כל מה שנשאר לי הוא להצטער שאתה לא חולק ידע זה איתי ומשאיר אותי בחשכתי. מן-העבר-השני, כמובן, יתכן שאתה מערבל אוויר חם מתוך הרצון הפתולוגי לבטא את עצמך.

  • היושב על הגדר  On 07/09/2003 at 10:17

    מה שמרתק, זה לראות מה עשו חז"ל הנחמדים, לשורת המצוות באוסף שלך.
    קחו למשל את מצוות שילוח הקן, לפי חז"ל זה הולך כך:
    אם אתה הולך בדרך ורואה ציפור כשרה לאכלה דוגרת על ביצים או אפרוחים, אתה חייב לגרש אותה ולקחת את הביצים. ומה אם אינך צריך ביצים? זבש"ך! מצאת קן ציפור? גרש את האם וקח את הביצים….
    מצד שני, אם הקן אינו "הפקר", זאת אומרת למשל קן ששייך לך, אינך חייב לדרש את האם! קח לך ביצים כאוות נפשך ושתסבול האם….

  • עופר לנדא  On 07/09/2003 at 11:16

    אני אשמח לראות את המקורות לטענתך זו, משום שגם אם אני לא מתיימר להיות גדול בתורה, למדתי לא מעט ובכל זאת – מעולם לא נתקלתי במישהו הטוען כמוך, אלא להיפך.

  • היושב על הגדר  On 07/09/2003 at 16:56

    החלק השני, שאם הקן אינו הפקר, פטור. מצאתי בקלות:

    שולחן ערוך יורה דעה סימן רצב סעיף ב

    קן המזומן אצלו, כגון יונים שדרכן ליגדל עם בני אדם בבתים, ואווזים ותרנגולים שקננו בבית, פטור.

    החלק הראשון, אחפש משהוא יותר מפורש, אבל כך משתמע מהציטוט דלהלן:

    ומצות עשה לשלח את האם ולאחר מכן ליטול את האפרוחים או את הביצים,

  • אליסון  On 01/09/2005 at 18:56

    תודה רבה לך!!
    מאוד עזרת לי!!
    קוראים לי אליסון וב- 17 בספטמבר אני עולה לתורה! (גם אם אני בת)
    אבל תודה! כי אני קוראת את פרשת כי תצא!!
    ושוב… תודה רבה!!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: