בוא יא מניאק, בוא!

 

1.
אנחנו, שהיינו שם, יודעים.
אנחנו, שהיינו שם, עדיין עולה לנו חיוך קטן כשאנחנו נזכרים.
אנחנו, שהיינו שם, חזקים יותר עכשיו. יש לנו את הרגע ויש לנו את החיוך שלנו וקשה מאוד יהיה לנצח אותנו, את אלה שהיינו שם.
1.1.
לא לדאוג: החיוך הזה והרגע הזה לא מתכלים. אפשר להשתמש כמה שרוצים, וזה לא נגמר!
1.2
הזמזום והפיזום מעלים את החיוך ברגע.
2.
לעיתים רחוקות אנחנו מביטים במראה כשאנחנו מאושרים. המראה לא מכילה את האני המאושר. איך אני יודע איך אני נראה כשאני מאושר: אני רואה את האושר אצל האחרים, ומשתקף בו.
3.
אנחנו, שהיינו שם, יודעים איך נראה האושר. השתקפנו בו, נרקיסים לרגע אינסופי, ועכשיו אנחנו יודעים איך אנחנו נראים כשאנחנו מאושרים.
לוּקינג גוּד, בייבי!
4.
אנחנו, שהיינו שם, יש לנו את הרגע כמו שלפופאי יש את התרד. הוא מוכן לשימוש, משומר, הוא יעשה אותנו חזקים, לפחות מבפנים.
5.
כמה יפים היינו, וכמה יפים אנחנו עכשיו, כשהשבוע מתחיל. אנחנו מוכנים אליו. בוא יא מניאק, בוא!
6.
אנחנו, שהיינו שם, יודעים: שרירי האושר עוד לא התנוונו לגמרי, הם תמיד מוכנים לעוד זינוק אחד.
6.1.
כשאני אומר "אנחנו שהיינו שם" אני מתכוון לכל בני האדם שהיו שם, לאו דווקא ב"שם" הספציפי (אתם יודעים למה אני מתכוון). היית שם? אתה חלק מהאנחנו הגדול.
7.
חווינו את מה שאני מכנה "האגו-טריפ הנדיב". 
8.
"האגו-טריפ הנדיב" מאפשר לנו לארגן טיול קבוצתי אל העננים, מאפשר לנו להשתקף האחד בשני, להכפיל האחד את השני, לא לבוא האחד על חשבון השני, באמת לשמוח בשמחתו של מישהו. "האגו-טריפ הנדיב" הוא סוכנות הנסיעות של הנפש.
9.
עוד שבוע. בוא יא מניאק, בוא!

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עופר לנדא  On 24/08/2003 at 12:10

    חבל על הזמן איזה חיוך ענק שהפוסט הזה העלה לי על הפרצוף!

    אשכרה, "עוד שבוע. בוא יא מניאק, בוא!" 🙂

  • מלפומנה  On 24/08/2003 at 12:17

    אני עוד מחייכת מאוזן לאוזן בגלל שהייתי שם.

    השם הזה מתאים לי.

  • איזק  On 24/08/2003 at 12:38

    מאוד מעניין הסיפור הזה שלך.

  • זו ש  On 24/08/2003 at 12:42

    שעשה לי חיוך כזה. והרשימה שלך הרחיבה אותו קצת.

    (ויש גם הבדל בין מי שקריוקי לא עושה לו את זה, לבין מי שניסה קריוקי וזה עדיים לא עושה לו את זה)

    בחורף הקרוב, כשכרמל תחזור מקובה, בלי נדר?
    יאללה דואט, יאללה.

  • אביה  On 24/08/2003 at 12:43

    מבהיר כה יפה רעיון כה עמוק:)

  • דניאל  On 24/08/2003 at 13:42

    אתה מזכיר לי את החמישיה. בואו בנים בואו בנים ותגמרו לי בפנים.

  • נאבוקוב  On 24/08/2003 at 14:03

    אם אני מתעב קריוקי (אין לי בעיה שאנשים מחפשים את האושר שלהם שם, פשוט אין לי בעיה שבמקום שאני גר הטרנד הזה מת ואפילו אין לו שמורה להמצא) אבל חוויתי אגו-טריפ נדיב המון פעמים, עם ובלי קריסטל. בחיי! אז אני גם חלק מאנחנו גדול, גדול וחזק?

  • נאבוקוב  On 24/08/2003 at 14:11

    "תנו צ'אנס לטראנס"

    (נו, שמתי ס.א.ן פרוג'קט נזכרתי בעוד כמה סמים ובזה שלפעמים כשעוצמים עיניים עפים בצבעים מענטזים וחטפתי את הנוסטאלגיה של המזדקנים. קורה.)

  • פ"ק  On 24/08/2003 at 14:12

    חיוך גדול באמת.

    תודה 🙂

  • כרמל  On 24/08/2003 at 16:49

    לא חייבים לאהוב את זה. יש הרבה שבאו בלי אלהוב את זה וגם בלי הרבה יכולת או רצון לשירה. הם באו בשביל הח'ברה ונהנו מאד. מומלץ לרדת מהאולימפוס ולבוא לאסיפת דיירים לפעמים.
    תהיה הזדמנות לקריוקי 2, מבטיחה. משוכלל יותר אפילו, יש לי כמה רעיונות. בחורף.

  • עופר לנדא  On 24/08/2003 at 18:22

    בתגובות לפוסט הרלוונטי אצלי, נתבקשתי לשאול האם "חברים של חברים" מוזמנים… 😉

  • רמירז  On 24/08/2003 at 19:46

    שונא קריוקי!!!
    אין מה לעשות. ככה זה.

  • עדו  On 25/08/2003 at 0:53

    לדניאל – על כמה פנים דיברה התורה?

    לאלכסנדר – הקריסטל מאיץ את פעולת המעיים.

  • דניאל  On 25/08/2003 at 9:39

    רבות. למה?

  • דרור פויר  On 25/08/2003 at 10:10

    לנאבוקוב: כן, אתה חלק מאותו אנחנו גדול וחזק. למעשה, אתה חלק מהותי ממנו כי (וכאן תשובה גם לזו ש) אנחנו לא מדברים (רק) על הקריוקי, אנחנו מדברים על כל דבר. וואטאבר גטס יו ת'רו דה נייט, איטס אולרייט.

    ולחברים האחרים שטורחים לעדכן עד כמה הם שונאים/מתעבים את הקריוקי: לכו עם הכעס! אני, מ'כפת לי.

  • נדב  On 26/08/2003 at 0:35

    ואתה תלך עם המ'כפת לך ותפסיק למשוך לכולם בכפתור של החולצה ולספר להם כמה הם בעצם אוהבים קריוקי ולהלך אימים על כל מי שמעז לפרוש מה'אנחנו' הדביק, המעיק, המציק…

  • רוני  On 26/08/2003 at 1:05

    הפוסט הזה זה כמו לקבל את החיבוק החם שאחרי הזיון בלי להיות בזיון. זה בערך הפוסט היחיד שצריך היה להיות פה אחרי הקריוקי. אתה יחיד ומיוחד, גורו יקר (תציץ אצל מורכרמון).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: