הקריוקי של זיכרונות הילדות

רוצים זיכרונות ילדות, צדוק מציג את הקריוקי של זיכרונות הילדות:

 

הקריוקי של זיכרונות הילדות

אנטי מחזה בשלוש מערכות

 

מערכה ראשונה

 

כן, וזה הכל בגלל שגם צדוק היה ילד, וגם צדוק רצה להיות במקהלת בית הספר. ועכשיו צדוק הילד בן שבע או שמונה נבחן למקהלה. הוא נורא רוצה להתקבל למקהלה. עוד מעט יש איזה טקס, והמקהלה תהיה על הבמה! צדוק הילד למד את המילים, הוא מוכן. המבחן מתחיל וצדוק הילד פותח את הפה ושר. בדמיון של צדוק הילד צדוק הילד נמצא כבר על הבמה, שר בקול גדול. אבל המורה לזימרה מעליב את צדוק הילד, צוחק עליו, ולא מקבל אותו למקהלה. צדוק הילד רץ הביתה בוכה. הוא רצה לשיר ולא נתנו לו.
זה הרגע בו נשבע צדוק הילד חוסר אמונים לכל מערכת באשר היא מערכת. מה זה צריך להיות שלא מאפשרים לילדים לשיר על במה באיזה טקס רק בגלל שהקול שלהם לא קול אלף או קול בית או קול גימל? זה מה שחשוב עכשיו? זה מה שחשוב לכם, בני זונות? אתם והמקהלָתיוּת המקוללת שלכם, אתם ומערכת הכפייה של ההרמוניה המגוחכת, ניסיתם לחנוק את צדוק הילד, ניסיתם להכריח אותו להתאים. חכו חכו.

המורים לזימרה של העולם, איך שצדוק שונא אותם. כל המורים האלה לזימרה, כל המנחים האלה בטלוויזיה, כל המפורסמים האלה בעיתונים, כל המנהיגים הרוחניים האלה בלוויינים, כל הגנרלים האלה על הגבעות – הם כולם המורים לזימרה של העולם, ואיך שצדוק שונא אותם. חולירות. מי הם שיגידו לנו איך ומה לשיר? מי הם שישפטו? מה הם חושבים לעצמם?

צדוק הילד הולך הביתה בדמעות של ילד. דמעות של ילד זה משהו שמישהו חייב לשלם עליו בסופו של דבר.

 

ובשדה הנטוש מאחורי המרכז המסחרי, רואה צדוק הילד מבעד לדמעות סנה בוער באש, והסנה איננו אוּכָּל. ויאמר צדוק הילד: "אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה, מדוע לא יבער הסנה."

ובתוך הסנה יושב צדוק הבוגר. וירא צדוק הבוגר כי סר צדוק הילד לראות, ויקרא אליו: "צדוק, צדוק". ויאמר: "הנני, בייבי."

וישאל צדוק הילד לשמו. ויאמר צדוק הבוגר לצדוק הילד: "אהיה אשר אהיה. עכשיו לך, עשה נסים."

וצדוק הילד מקשה: "אבל לא איש דברים אנוכי גם מתמול גם משלשום. כי כבד פה וכבד לשון אנוכי."

וצדוק הבוגר עונה: "מי שם פה לאדם, או מי ישום אילם, או חרש או פיקח או עיוור – הלא אנוכי. ועתה לך לשיר קריוקי, ואנוכי אהיה עם פיך." 
                                                       (מתוך: ספר שמות – גירסת צדוק, פרקים ג-ד)

 

החשבון עם המורים לזימרה של העולם עומד להיסגר. צדוק הבוגר וצדוק הילד עולים על כל הבמות ונוקמים את כל הנקמות של כל הילדים הקטנים שלא נתנו להם לשיר. הם שרים ושרים לרגלי ההרים, הם שרים לבדם שם בוואדי מול הים. והם ישירו עכשיו עוד שיר, והם לא ישירו את השיר הזה בקול אלף או בקול בית או בקול גימל, הם ישירו את זה בקול שלהם. ואת השיר הזה הם ישירו לחיי כל זיכרונות הילדות. כי יש רק דבר אחד שבאמת משותף לכל בני האדם: כולם היו ילדים. 

  • זו המסיבה שלי, ואני אבכה אם יבוא לי
    אבכה אם יבוא לי, אבכה אם יבוא לי,
    גם אתה היית בוכה אם זה היה קורה לך
    .

דמעה מתגלגלת במורד הלחי של צדוק הילד כמו רכבת אל התת מודע. כרטיסן מכריז: התחנה הבאה עֶלבּוֹן.

  • אף אחד לא יודע לאן ג'וני שלי נעלם
    אבל ג'ודי נעלמה באותו זמן.
    למה היא אוחזת בידו
    כשהוא אמור להיות שלי?

צדוק לא נותן למתיקוּת לבלבל אותו. בעצם הוא כן.  

  • זו המסיבה שלי, ואני אבכה אם יבוא לי
    אבכה אם יבוא לי, אבכה אם יבוא לי,
    גם אתה היית בוכה אם זה היה קורה לך
    .

אם כבר לבכות, אז במסיבה שלך. אם כבר לבכות, אז לבכות על עצמך. הקריוקי הוא פס הקול של כל הדמעות, כי כל הדמעות שלך הן עליך. לבכות זה חשוב, כי ככה את/ה רואה את עצמך בוכה, וזה מראֶה שחשוב להכיר. את/ה לא מכיר/ה את עצמך עד שבכית. ולמרות זאת, קשה מאוד לבכות מול מראָה, וזה בגלל שהמראה לא מכילה את האני הבוכה. המראות משקרות כי הן לא מראות אותנו מבפנים, וכי הן לא מראות אותנו כשאנחנו לא מביטים בהן.

  • שכל התקליטים שלי ינגנו כל הלילה
    עזבו אותי קצת לנפשי!
    עד שג'וני לא ירקוד איתי,
    אין לי סיבה לחייך.
  • זו המסיבה שלי, ואני אבכה אם יבוא לי
    אבכה אם יבוא לי, אבכה אם יבוא לי,
    גם אתה היית בוכה אם זה היה קורה לך.

ויש עוד דבר המשותף לכל בני האדם: לכולם אמרו 'אל תבכֶּה'. צדוק אומר: 'אל אל-תבכה'.

  • ג'וני וג'ודי נכנסו אל החדר
    כמו מלך ומלכתו.
    הו, איזו הפתעת יומולדת:
    ג'ודי עונדת את טבעתו.

כל אחד והג'וני וג'ודי שלו. כל אחד, גם צדוק.

  • זו המסיבה שלי, ואני אבכה אם יבוא לי
    אבכה אם יבוא לי, אבכה אם יבוא לי,
    גם אתה היית בוכה אם זה היה קורה לך.
  • הו, הו, הו, זו המסיבה שלי, ואני אבכה אם יבוא לי
    אבכה אם יבוא לי, אבכה אם יבוא לי…

                                                                    IT'S MY PARTY, Lesley Gore

הדמעות של צדוק הילד לא נשפכות לבטלה. הן נאספות למשפך מיוחד ופעם בשבוע הן משקות את עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע, אבל רק מהצד של הטוב, את הצד של הרע לא מרוות דמעותיו של צדוק הילד. ופעם בשנה יורד גשם מיוחד, וצדוק הבוגר יוצא אל הרחוב ונשטף בדמעותיו של צדוק הילד וזה עושה לו טוב לשיער.

הקריוקי הוא מעוז ההתנגדות האחרון. אתה מוותר עליו, אתה מוותר על עצמך, וזה חבל.

אם היה לצדוק שפם – יש לצדוק שפם – הוא היה מעביר יד על השפם – והוא מעביר יד על השפם. לאן הוא חותר – הוא חותר – אין לאף אחד מושג – למטרה.

[X=nextPage=X]

מערכה שנייה

 

כן, וזה הכל בגלל שגם צדוק היה ילד, וגם צדוק דיבר בשפת ההפך – השפה שהיא הזעקה של כל הילדים נגד כל המציאויות, הזעקה שנדונה לעונש החמור ביותר שניתן אי פעם לזעקה, או לזועק: אנשים חושבים שזה נורא חמוד. שפת ההפך היא הסיזיפוס של השפות. תיקון: שפת ההפך היא הסלע שסוחבת נפש האדם, ונפש האדם היא הסיזיפוס של השפות.

שיר מתחיל, וצדוק מתחיל איתו.

  • האהבה באוויר
    בכל מקום אליו אני הולך,
    האהבה באוויר
    בכל מבט, בכל מילה
    .

כן, מכריז צדוק הילד, בטח בכל מקום! ממש בכל מילה!

  • ואני לא יודע אם אני מטומטם
    לא יודע אם אני חכם,
    אבל זה משהו שאני מוכרח להאמין בו
    והוא שם כשאני מביט בעינייך.

כן, אומר צדוק הילד, בטח שהוא שם!

שפת ההפך היא התגובה הראשונה למגבלות השפה והעולם, ולכן היא הפילוסופיה הגולמית. אמת איננה אמת, שקר איננו שקר – את כל זה לומד הילד בעצמו מעצמו. שפת ההפך היא המרד הפונה כלפי פנים, כי שפת ההפך מלמדת את הילד שפיו ולבו כבר אינם שווים, ושלעולם לא יוכלו להיות שווים שוב. איפה נולדת שפת ההפך? צדוק טוען כי שפת ההפך נולדת בעגלות הילדים, בהן נוסע הילד ברֶבֶרס תמידי. האחורה והקדימה הם המושגים הראשונים בהם לומד הילד לפקפק. שם נולדת שפת ההפך. ושם נולדת גם הבחילה הנגרמת לבוגרים היושבים נגד כיוון הנסיעה בתחבורה הציבורית; התחבורה הציבורית מחזירה אותנו לילדות מבחינת כיוון הנסיעה, אבל גוזלת מאתנו את הבלעדיות ואת המבט האוהב, ואז מתהפכת הבטן והאדם מרגיש בחילה. רוצים לפתור את בעיית הבחילה בתחבורה הציבורית? שימו מישהו שיגיד קוצ'י קוצ'י קוצ'י על חשבון המדינה.

כן, אומר צדוק הילד, בטח פילוסופיה גולמית! ממש רֶבֶרס תמידי! ברור שקוצ'י קוצ'י קוצ'י יפתור את בעיית הבחילה!

  • האהבה באוויר
    בלחישתם של העצים,
    האהבה באוויר
    ברעמים מעל הים.

האהבה באוויר של התחת של צדוק! לחישתם של העצים על הזין של צדוק! הרעמים מעל הים – צדוק מחרבן עליהם! צדוק משתין על האהבה!

  • ואני לא יודע אם אני רק חולם
    לא יודע בכלל אם אני שפוי,
    אבל זה משהו שאני חייב להאמין בו
    וזה שם כשאני קורא בשמך.

צדוק הוא החבר הדמיוני של צדוק, והוא שם כשצדוק קורא בשמו.

  • !האהבה באוויר
    האהבה באוויר!
    הו, הו, הו…
    הו, הו…

אומרים אהבה יש בעולם: אני אוהב אותך, אני אוהבת אותך, כל כך אני אוהב אותך, אני מאוהבת בך עד כלות נשמתי, את אהבת חיי, אני כל כך אוהבת איך שאתה נוגע בי, את עושה לי דברים שלא ידעתי שקיימים, אני אוהב אותך, אני אוהבת אותך.

הצהרות אהבה: שפת ההפך של הדברים שאין להם להפך.

  • האהבה באוויר
    בזריחת החמה.
    האהבה באוויר,
    כשהיום עומד להסתיים.
  • ואני לא יודע, אולי את אשליה
    לא יודע אם אני רואה נכון
    אבל אָת משהו שאני חייב להאמין בו
    ואת שָם כשאני בא לחבק אותך

צדוק נולד מחדש מלא פעמים, אחת מהן הייתה כשאמרו לו כשמינוס ומינוס זה פלוס. הייתם צריכים לראות את צדוק נולד מחדש, הרופאים והאחיות וכולם אמרו שילד כזה יפה הם עוד לא ראו. במסדרון הם היו עומדים ואומרים, זה עוד ייצא ממנו פילוסוף.

  • האהבה באוויר
    בכל מראה, בכל צליל.
    ואני לא יודע אם אני מטומטם,
    לא יודע אם אני חכם,
    אבל זה משהו שאני מוכרח להאמין בו,
    והוא שם כשאני מביט בעינייך!

כשאומרים 'צדוק נולד מחדש מלא פעמים', לא מתכוונים לומר שצדוק עונתי או משהו בסגנון.
לפעמים אתה בקושי מספיק למצמץ, וצדוק שוב נולד מחדש, בוקע מתוך עצמו כמו ההפך מהסטריאוטיפ של הנחש (זקוף, ישר, טוב וכיו"ב).

  • האהבה באוויר!
    האהבה באוויר!
    הו, הו, הו…
    הו, הו…

                                                     Love Is In The Air. John Paul Young

אנשים חושבים שהקריוקי הוא הדרך של צדוק להביע משהו. הם לא מדייקים. לפעמים הקריוקי הוא הדרך של צדוק להביע את ההפך.
ולאומרים, ההפך ממשהו גם הוא משהו, יאמר צדוק, הפך של משהו הוא לא משהו.

 

[X=nextPage=X]

מערכה שלישית

 

כן, וזה הכל בגלל שגם צדוק היה ילד, וגם צדוק ניגן על גיטרה עשויה אוויר וחלומות. גם צדוק חלם את הרוקנרול, גם צדוק עמד מול המראות ופרט על המיתרים של הפנטזיה וצרח בלי קול בייבי בייבי בייבי בייבי! וגם צדוק נעמד עם גיטרת האוויר שלו לפני המאוורר הישן, והרוח פרעה את שערו, והניפה את שולי חולצתו, וגם צדוק הילד דמיין את הזיעה מתייבשת, ואת ההמונים הצורחים איתו בלי קול בייבי בייבי בייבי בייבי!

ברגעי הגדוּלה מדובר פה. בקריוקי, שקיים על מנת לאפשר רגעי גדולה, מדובר פה. גיטרת האוויר היא הקריוקי שבך, המנסה לעלות אל פני השטח. גיטרת האוויר היא השלב הפרה-קריוקיאלי בחייו של צדוק הילד ובחייהם של הילדים כולם. להרחבה בעניין זה ראו את תמליל הרצאתו של צדוק בפני ועדת הילד של האו"ם: "ימים של בצורת וחוסר מנוחה, או הילדות והפילוסופיה הפרה-סוקרטית – מפתחות להבנת הדינמיקה של התרבות".

צדוק אוהב את ריח הנפּלאם על הבוקר בלי לדעת מהו ריח הנפלאם על הבוקר. הקריוקי הוא האהבה לריח הנפּלאם על הבוקר כמו שהוא השאגה הפורצת מהילד שהבקיע גול כמו שהוא השאיפה הטמונה בכל אחד מאיתנו להיכנס אל הבנק ולצרוח "תרימו את הידיים מאדר פאקרז, זה שוד!"

צדוק יודע שהחלומות הם גירסת הקריוקי של המציאות; הקריוקי הוא הליכה על הירח, והוא הליכת הירח.

  • היא הייתה יותר כמו מלכת יופי בסצינה מסרט
    לא איכפת לי, אמרתי, אבל למה את מתכוונת, 'אני האחד
    שירקוד על הרחבה, ומסביבה'.
    היא אמרה שאני האחד, שירקוד על הרחבה,
    ומסביבה.

צדוק רוקד על אלפי חתונות.

  • היא אמרה לי ששמה הוא בילי ג'ין, וגרמה לסצינה
    וכל הראשים פנו אלינו, וכל העיניים רצו להיות 'האחד',
    שירקוד על הרחבה,
    ומסביבה.

צדוק שורף את הרחבה, בייבי! צדוק לא לוקח שבויים! צדוק מסתובב סביב עצמו במהירות האור. איזה רקדן הצדוק הזה. והכי טוב הוא רוקד בדמיון, שם אין דבר כזה רגשי נחיתות או נעלי ריקוד לא נוחות.

  • אנשים תמיד אמרו לי, תיזהר במה שאתה עושה
    אל תסתובב סתם ותשבור לבבות של נערות צעירות.
    ואימא תמיד אמרה לי, תיזהר במי שאתה מתאהב,
    ותיזהר במה שאתה עושה, כי השקר הופך לאמת
    .

שקר, אמת, מה ההבדל המחוריין?

  • בילי ג'ין היא לא המאהבת שלי!
    היא סתם בחורה שאומרת שאני האחד,
    אבל הילד הזה הוא לא שלי.
    היא אומרת שאני האחד, אבל הילד לא שלי
    .

רגעי הגדולה אינם מותרות, כפי שהרגילו אותנו להאמין; רגעי הגדולה הם הכרח. הם אולי לא ברמה של האוויר, אבל הם בהחלט ברמה של השינה. אדם בלי רגעי גדולה נראה תשוש, מובס, אדיש. רגעי גדולה זה חובה, אם תשאלו את צדוק. לפעמים גם סתם ככה באמצע היום, על הספה או במקלחת.

צדוק אומר: מותר האדם מהבהמה אַיִן, לבד מרגעי הגדוּלה של הנשמה הטהורה. (הערה: כתם דיו מסתיר את המילה "של" בכתב היד המקורי. חלק מחוקרי צדוק, בעיקר חבייר שירוקי, קוראים את המשפט כך: מותר האדם מהבהמה אַיִן, לבד מרגעי הגדוּלה, שהם הנשמה הטהורה.) צדוק אומר: השיבו לנו את רגעי הגדולה שגזלתם מאיתנו! אתם והמוסר הצבוע שלכם, אתם והמידות הטובות שלכם, אתם ודרך המלך שלכם!
דרך המלך – איזו בדיחה!

  • ארבעים יום וארבעים לילה
    החוק היה לצידה.
    מי יכול לעמוד מולה,
    מול התככים והמזימות שלה,
    רק כי רקדנו יחד על הרחבה, ומסביבה.
    תקשיבו לי טוב טוב, רק תיזכרו לחשוב פעמיים
    (תחשבו פעמיים)

צדוק לא חושב פעמיים. איך אפשר לחשוב פעמיים?

  • היא אמרה לי, בייבי – זה איוּם
    והביטה בי,
    ואז שלפה תמונה של תינוק צורח,
    עם עיניים דומות לשלי.
    לך תרקוד על הרחבה ומסביבה.

תנו יד לצדוק כשאתם הולכים בחושך וקצת פוחדים; תנו יד לצדוק כשהרוחות הרעות שורקות לכם מלמטה; תנו יד לצדוק כשאתם עוברים כביש, תנו לו להביט עבורכם שמאלה וימינה ושמאלה; תנו יד לצדוק כשמעבר לפינה מתגלה פתאום זאב זאב; תנו יד לצדוק והוא יעשה לכם אחת שתיים שלוש ויניף אתכם באוויר כמו ילדים, ואז תהיו מאושרים, לפחות לרגע.

  • אנשים תמיד אמרו לי, תיזהר במה שאתה עושה
    אל תסתובב ותשבור לבבות של נערות צעירות
    .

(בכל הנוגע ללבבות של נערות צעירות צדוק הוא כמו פיל מעופף בחנות חרסינה)

  • היא באה ועמדה לידי
    ואז הריח המתוק של הבושם.
    הכל קרה מוקדם מדי,
    היא הזמינה אותי לחדרה
    .

יום אחד, כשצדוק התרסק עם המטוס שלו במידבר, ניגש אליו איזה ילד ואמר לו: צייר לי שועל. שלף צדוק פיסת נייר ועיפרון וצייר לילד הקטן שועל. מה זה, שאל הילד, זה לא נראה כמו שועל. ברור שזה לא נראה כמו שועל, אמר לו צדוק, זה ציור של שועל. (ועוד אמר צדוק לילד: שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך).
אתה לא נחמד, אמר הילד. וגם אתה לא משהו, אמר צדוק, נטפל לאנשים ומציק להם בשטויות.
אני הולך לטייס השני שהתרסק לא רחוק מכאן, אמר הילד, נראה לי שהוא יותר נחמד ממך. כן, אמר לו צדוק, לך לטייס השני, אולי הוא בעניין של סיפורי ילדים עם מוסר השכל. וקח עצה קטנה מצדוק, ילד מעצבן שכמותך – אם אתה רוצה שיאהבו אותך, אם אתה רוצה לשרוד על מדפי הספרים ולהיכנס אל השירים, בקש ציור של כבשה. ילד שרוצה ציור של שועל לא ממש מתאים לאידיאל הבלונדיני וכחול העיניים של שלטונות היופי והתום.

  • בילי ג'ין היא לא המאהבת שלי
    היא סתם בחורה שטוענת שאני האחד.
    אבל הילד לא שלי
    .

הנמלה לא דאגה לצרצר כשהגיע החורף, למרות שנהנתה משירתו במהלך הקיץ. זה כל הרע שבקפיטליזם על רגל אחת. הקתרזיס של הקפיטליסט הוא מצוקתו של הלא קפיטליסט. שהרי אם לא כך, המשל יכול היה להיגמר גם אחרת. המטרה של הקפיטליזם היא לחסל את הצרצרים של הקיצים הבאים.

צרצרים, נמלים – למה שלא נחיה כולנו בשלום כמו אחים?

  • בילי ג'ין היא לא המאהבת שלי
    היא סתם בחורה שטוענת שאני האחד.
    אבל הילד לא שלי.
  • היא טוענת שאני האחד, אבל הילד לא שלי
    היא טוענת שאני האחד, אבל הילד לא שלי
    .

וצדוק מצהיר, עכשיו ברצינות:

  • בילי ג'ין היא לא המאהבת שלי
    היא סתם בחורה שטוענת שאני האחד.
    אבל הילד לא שלי.
  • היא טוענת שאני האחד, אבל הילד לא שלי
    היא טוענת שאני האחד, אבל הילד לא שלי
    .

צדוק הוא רובינזון קרוזו. על חוף האי הבודד בונה צדוק ביקתה מקש ומבעיר אש שתחמם אותו בלילה, ומול המדורה הוא אוחז פיסת עץ כמו מיקרופון, ונעמד חגיגי אל מול הים והאש והלילה ושר את השירים, ונשאר שפוי.

אלה השירים ששומרים אותנו שפויים כשאנחנו נתקעים על אי בודד או בתוך מעלית בודדה. ולא רק את צדוק, כולנו רובינזון קרוזו ברמה זו או אחרת של הקיום שלנו; כולנו נאחזים בזיכרונות הציוויליזציה, והציוויליזציה, לפחות בהקשר של אי בודד או מעלית בודדה, היא השירים שאנחנו זוכרים והקהל שאנחנו רוצים שיצפה בנו, היא לא המכניקה או אורות הניאון או המוסר או המונוגמיה או תעשיית המחזור.

כמה בודד צריך להיות אי כדי להיחשב לאי בודד? צדוק מעוניין היה לדעת מי מודד את בדידותם של האיים, ולפי איזה מפתח. כי יש לצדוק הצעה: אי (או כל מקום אחר) ייחשב לבודד רק אם אין בו מועדון קריוקי או אדם ששר. 

בסך הכל, ניתן לומר שמאז שצדוק התמנה ליו"ר התאחדות האיים הבודדים, התחום נהנה מפריחה חסרת תקדים. צדוק הביא משקיעים, צדוק הביא קהל, צדוק מכר זכויות שידור, צדוק הביא הרבה כבוד לתחום האיים הבודדים. מי שרוצה להיחשב לאי בודד, שיגיש לצדוק בקשה בחמישה עותקים שתאושר אוטומטית.

  • היא טוענת שאני האחד, היא אומרת שהילד שלי
    היא טוענת שאני האחד.
    בילי ג'ין היא לא המאהבת שלי
    בילי ג'ין היא לא המאהבת שלי
    בילי ג'ין היא לא המאהבת שלי
    בילי ג'ין היא לא המאהבת שלי

                                                          Billie Jean. Michael Jackson

כולנו פאקמן וסופרמן בגוף אחד, וזו הדואליות של הקיום האנושי. בפער הבלתי אפשרי בין המבוך והשחקים אנחנו מעבירים את הימים בציפייה לצדוק שיעבור בשכונה עם אוטו אדום ענק וירעים ברמקולים ויסמן לצעירים שהכל אפשרי.

 

עוד מתוך "צדוק בנפתולי התשוקה"

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • זו ש  On 11/08/2003 at 14:21

    לשיר במקום לדבר. אולי בפעם הבאה שאני מכירה מישהו, במקום החלפת הביוגרפיות המשעממת, נשיר זה לזו וזו לזה? אהה, החושפנות. אפילו הזיוף יהא ניכר מיד, בלי חוכמות, וייצג רק את עצמו.
    אוקיי, עכשיו נותר רק העניין הפעוט של למצוא דרך להסביר את זה לצד ב' מבלי שאמחק מיידית על סעיף שפיות (לרוב אני עוברת ממש עם התחת נוגע ברף הזה)

    הכתיבה שלך מאוד ייחודית. תמיד היתה. ויש איזה ניחוח של השפעה הופמנית שאני מריחה בה, זה נכון?

  • גרטיטיוד  On 11/08/2003 at 14:28

    פקק באיילון. כבר לא ועוד לא. הרדיו שר קלישאות.
    על רקע החירטוט מסביב מתחילה פעולת חיטוט.
    לכולם כואב, שרו אראיאם.
    העין על ספידים גם כשחולמים.

    אח, עד כמה אסתטי המצב הזה, אותו אתה מיטיב לתאר:
    פקק באיילון. כבר לא ועוד לא. הרדיו שר קלישאות.
    לאנשים אין ברירה, תקועים בפאקט- הם לא יכולים שלא להזמין עצמם לסמול טוק. אין לאן לברוח.
    פותחים שולחן, מניחים קלפים, משחקים סוליטר רורשאכי.

  • שי  On 11/08/2003 at 15:44

    הבן אדם בודד באי. שיבוש לשון של איש שהמציא מושג למרות שלא היה מעולם באי. אגב, לפעמים סיני היא חצי אי בודד. בודד ממלחמות ומלחצים. לפעמים מדינות או שבטים מבודדים מנסים להוציא אותו מבדידותו זו ומראים לו את יופיו של החרב והטנק.

    ומרגיזה השאלה התמידית מה היית לוקח לאי בודד. וזה תמיד רק דבר אחד. בודד. שוב בודד. אני לא הייתי לוקח דבר. גם לא הייתי הולך. כי משום מה כל הרובינזונים האלה מגיעים לאי ההוא שמסתבר שהוא ממש לא בודד ויש בו כמה אנשים או בע"ח שאפשר לשעבד. הצרה היא שבאי בודד אנשים נהיים מלכים. הרי הם לבד והכוח הו הכוח. ופתאם אלוהים מתחיל לדבר מבעד לכוכבים ששום אור של עיר לא מסתיר אף אחד מהם.

    למה הציונים שבאו לכאן חשבו שהם באו לאי בודד?

    הנה שיר מעולה. של סיון בסקין:

    http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=789

    ולזו ש.. לכי תראי את הסרטים של אלן רנה. יעשה לך טוב.

  • מלפומנה  On 11/08/2003 at 18:49

    השפעה הופמנית?

    אני רוצה שתסבירי לאיזה הופמן את מתכוונת.

  • שרונית  On 11/08/2003 at 20:13

    אם כבר הופמן אז בטח הד"ר הנחמד שכה אוהב לרכב על אופניים.
    עם כל הכבוד אני פשוט לא סובלת את קטעי הצדוק, זה שטיקיונרי מדי בשבילי. אני לא מבינה מה אתה רוצה לומר, אם בכלל אתה רוצה לומר משהו. אולי שירה זה מדיום שיכול להתאים לך יותר מפרוזה ניסיונית.

    נ.ב.
    אם הכוונה הייתה לא.ת.א הופמן, אז אני לא מאחלת למישהו להיות דומה לו.

  • זו ש  On 11/08/2003 at 20:23

    כי אם ליואל הופמן האליל.
    משהו ביחסי המספר-גיבור, בתפיסה, בדרך שפויר עוטף את צדוק ואת העולם באהבה ורוקם את הקיום סביבו מחדש, מזכיר לי את הופמן. והטון הזה, פרוזה לירית.

    זה מזכיר, כמו נגיד טראקל את רילקה ולהיפך. קרבה של זרם?

  • הטועה  On 11/08/2003 at 21:29

    ההשוואה להופמן טפשית. פויר הוא אידיאולוג של איזה קטע מסוים, והוא יודע לכתוב באופן סוחף מספיק בשביל שנשתכנע שקריוקי זה מגניב, למשל, ותאגידים זה חרא. לא הייתי הולך יותר רחוק מזה. ולדעתי, גם אין לו יומרה כזו. ואני בעדו.

  • איתן כספי  On 11/08/2003 at 21:41

    לסופרת ומשוררת הילדים דתיה בן-דור יש קלטת ילדים שנקראת "מחסן השטוזים של דתיה" (שטוזים הם שטויות בחרוזים)
    http://www.mitos.co.il/Video/VideoFocus.asp?ID=122225#

    בקלטת הזו יש שיר בדיוק על הנושא של השפלת ילדים על ידי מבוגרים ומערכות, וכיצד הם משתחררים מכך. ניסיתי למצוא את שם השיר, אבל נשארה רק הקלטת. הילדים כבר העלימו את העטיפה.

    לא הצלחתי למצוא את השיר ברשת, אבל לדתיה גם יש אתר משלה ( http://www.datia.co.il ), ויש שם כתובת דואל. אולי היא תסכים לשלוח לכם את המילים.

  • דרור פויר  On 13/08/2003 at 11:15

    יואל הופמן הוא אחד מהגדולים מכולם. איך אני יכול לומר שאני מושפע ממנו ואני כזה קטן? הלוואי שהייתי יכול להיות מושפע ממנו, למרות שכשאני חושב על זה, כן – אני מושפע ממנו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: