פרשת השבוע – ואתחנן

 

1.
לא תהיה זו הגזמה לקבוע כי פרשת השבוע – פרשת ואתחנן – היא מהפרשות החשובות בחמשת חומשי תורה, אולי החשובה ביותר. היא מכילה בתוכה את כל עיקרי היהדות: עשרת הדברות, איסור עבודה זרה, אחדות האל, מצוות תלמוד תורה, אהבת אלוהים ויראתו, תפילת שמע ישראל, ועוד.
2.
אבל לפני שנגיע למצוות, החוקים והמשפטים המכילים את הפרשה, נתעכב מעט על ארבעת הפסוקים הפותחים אותה (דברים ג, כ"ג-כ"ז), בהם מתחנן משה אל אלוהים שייתן לו בכל זאת להיכנס לארץ ישראל:
3.
"וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהוָה בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר:
אֲדֹנָי יְהוִה, אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת-עַבְדְּךָ, אֶת-גָּדְלְךָ, וְאֶת-יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי-אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ.
אֶעְבְּרָה נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:  הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן.
וַיִּתְעַבֵּר יְהוָה בִּי לְמַעַנְכֶם, וְלֹא שָׁמַע אֵלָי;
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי: רַב לָךְ, אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה.
עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ:
כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה".
4.
ראו איך מדבר אלוהים אל משה: דיבור קר, אלים, חסר רגישות, כפוי טובה, מזלזל.
עזוב אותי, הוא אומר לו, אל תדבר אלי בכלל. ואחר כך, הוא עוד מתעלל בו: תסתכל על הארץ, הוא אומר לו, תראה, אבל אל תיגע. אתה את הירדן לא עובר. שכח מזה.
5.
אתם הרי מכירים את דעתי בנושא: משה המציא את אלוהים, ברא אותו. יותר מזה: משה הוא האלוהים. אם כך הדבר, מה האינטרס של משה לדבר ככה אל עצמו?
6.
הרד"פ נותן שתי תשובות לשאלה הזו. מעט סותרות, אולי, אבל גם משלימות האחת את השניה.
6.1.
במקום אחד כותב הרד"פ: "והרי יודעים אנו שיכל אלוהינו לסלוח למשה, כמו שסלח פעם אחר פעם לחוטאים אחרים, מה גם שחטאו של משה קל היה – מכה על סלע ותו לא. אלא שרצו אלוהים ומשה ללמד את העם שני לקחים חשובים. האחד, שאין משוא פנים (מה שקורין הבריות בלעז פרוטקציה), ולכן כתב 'ויתעבר בי למענכם'. הלקח השני: משה לא ביקש מחילה על חטאו. לא אמר רבנו, ואף לא פעם אחת, 'לא טוב עשיתי בהכותי את הסלע', אלא רק נשא בשבחו של האל. רצה האל ללמד את העם לקח חשוב: חנופה לא תבוא על חשבון חרטה".
6.2.
במקום אחר כותב הרד"פ משפט אחד קצר: "ופעמים רבות לא יודע האדם (מתי) זמנו לפרוש".
7.
התשובה שלי לשאלה הזו שונה, למרות שיש לי תחושה שהרד"פ היה מסכים אתי. אני שם את הדגש דווקא על המילים "וַיִּתְעַבֵּר יְהוָה בִּי". אלוהים התעבר בתוך משה (התעבר מלשון נכנס להריון), משה הוליד את אלוהים, ואלוהים – מתוך משה – מוליד אלוהים אחר, אכזר יותר, מנותק יותר. האלוהים הראשון בחיים לא היה מדבר ככה אל משה, אבל האלוהים השני אין לו בעיה, האלוהים השני הוא המלך אשר "לא ידע את יוסף". זה לא האלוהים ההוא מהסנה הבוער, שידע לתמוך במשה בשעותיו הקשות (נכון, לפעמים במילים קשות, אבל תמך), זה אלוהים אחר.
8.
פסוק ד' בפרק ד' מוכר בוודאי לכולכם: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם". איך נפרש את הפסוק הזה? אם נקרא אותו בהמשך לפסוק הקודם, שמספר איך הרג אלוהים את אלה שעבדו אלוהים אחרים, העניין ברור: הכופרים מתו, הדבקים נשארו בחיים.
אבל בואו ננסה לקרוא אותו אחרת. נתעלם לרגע מהפסוק הקודם, וננסה לקרוא את הפסוק הזה לבד, בפני עצמו.
9.
"וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם". אני מציע לקרוא אותו אחרת: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם: חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם". ראו, אחיות ואחים, איפה שמתי את הנקודתיים. את הנקודתיים האלה מעדיפים כל אותם דבֶקים לא לראות, כי כולנו חיים היום, ולא רק הדבקים באלוהים, והדבקים באלוהים, טוב להם שייראו לפעמים שגם לאחרים יש חיים, וגם החיים שלהם שווים לא פחות מכל חיים אחרים.
קריאה אחרת תשים את הדגש על ה"היום". היום אתם חיים, אחיות ואחים, ורק היום, ומחר כבר לא, והדבקות שלכם שווה רק את הימים בהם אתם חיים, כי אחר כך, כשתמותו (ומשה אוטוטו מת) הדבקות הזו לא תהיה שווה הרבה.
10.
ממשיכים הלאה. פרשתנו מכילה גם את שורש הבעיה של האמנות הישראלית/יהודית:
"כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל-תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל-סָמֶל: תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה. תַּבְנִית כָּל-בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ; תַּבְנִית כָּל צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם. תַּבְנִית כָּל-רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה; תַּבְנִית כָּל-דָּגָה אֲשֶׁר בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ. הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, פֶּן-תִּשְׁכְּחוּ אֶת-בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר כָּרַת, עִמָּכֶם; וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל. כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא:  אֵל, קַנָּא".
11.
אף פעם לא הבנתי מה הבעיה של אלוהים עם תמונות ופסלים. אני מבין את הבעיה שלו עם עבודת אלים אחרים, אבל מה הבעיה שלך, אלוהים, עם תמונות ופסלים?
12.
לרד"פ יש הסבר מעניין מאוד: "ולא נכון הדבר
שאומרים על אלוהינו, שלא אוהב הוא את מעשי האמנות. אוהב גם אוהב, אלא שנמשך הוא לאמנות אחרת. לא אוהב אלוהינו את הציור והפיסול, אבל אוהב גם אוהב את האמנות הנעה: את המחול אוהב הוא, ואוהב הוא את המופעים הגדולים של אש ועשן. את המתרחש אוהב אלוהינו, לא את הדומם".
ובמילים פשוטות: אלוהים, לו היה לובש דמות בשר ודם ומטייל בערי אירופה, היה משתעמם נורא במוזיאונים.
13.
בהמשך הפרק, מסופר על שלוש ערי המקלט אותם הקים משה, בֶּצֶר, רמות וגלעד. אל הערים האלה נסו אנשים שהרגו אנשים אחרים בשגגה. הקמת ערי המקלט לא מתחילה, כמו שאר הציוויים בפרשה, בציווי של אלוהים. משה מקים את הערים לבדו, ביוזמתו.
מה דחוף היה למשה להקים את הערים האלה? אני אומַר לכם: הרי למשה שלנו יש לא מעט דם על הידיים, אבל רוב הדם ששפך משה לא היה ביוזמתו; ציוו עליו, הוא שמע קולות, האדמה נפתחה, דברים מהסוג הזה. סביר להניח שלא מעט אנשים מעונינים היו לנקום במשה. משה הבין את מצוקתו של ההורג בשגגה – למעשה, אף אחד לא הבין את המצוקה הזו טוב ממנו. אלוהים בטח שלא היה מסוגל להבין מצוקה כזו, הרי הוא הורג בלי הנד עפעף.
משה הקים את הערים נגד דעתו של אלוהים, כי משה מבין מהי חרטה ואלוהים לא.
14.
ומיד אחר כך: עשרת הדברות.
כשירות לקוראים, הנה הן:
א. אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.
ב. לֹא יִהְיֶה-לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנַי (לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל כָּל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתַּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ, לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא, פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי; וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים, לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי).
ג. לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא: כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהוָה אֵת אֲשֶׁר-יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.
ד. שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָל-מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ; וְזָכַרְתָּ כִּי-עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה–עַל-כֵּן צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַעֲשׂוֹת אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת.
ה. כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ–לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ, וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.
ו. לֹא תִּרְצָח.
ז. וְלֹא תִּנְאָף.
ח. וְלֹא תִּגְנֹב.
ט. וְלֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא.
י. וְלֹא תַחְמֹד, אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ, שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.
15.
אין הרבה מה לומר על דברות ו' – י'. נתעכב, ברשותכם, על חמשת הדברות הראשונות.
16.
הדברים המובאים כאן לקוחים מתוך "פירושים לעשרת הדברות", ספרו הגנוז של הרד"פ. הגרסה הראשונה של הספר, מספרים, יצאה בשנת 1140, אולם לא נמצא ולא בית דפוס אחד שהסכים להדפיסו בגלל הדברים החמורים הכתובים בו. אבל כמו בהרבה מקרים אחרים, טיוטות של הספר הודפסו באופן מחתרתי ועברו מיד ליד ומפה לאוזן.
17.
טענתו המרכזית של הרד"פ, שבגללה לא הודפס ספרו ובעטייה נאלץ לגלות מעיר הולדתו ליסבון, היא פשוטה ומלאת עוצמה: האלוהים שנתן את עשרת הדברות הוא לא אותו האלוהים שברא את העולם.
18.
עוד פעם: האלוהים שנתן את עשרת הדברות הוא לא אותו האלוהים שברא את העולם.
19.
הרי עשרת הדיברות, כפי שכולנו יודעים, כתובות פעמיים בתורה. בפרשתנו, ובספר שמות פרק כ (השוואה בין שני הנוסחים, כאן)
ההבדלים בולטים במיוחד בדיבר הרביעי, על השבת.
בספר שמות כתוב:
"זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָל-מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ
לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ,
כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; עַל-כֵּן, בֵּרַךְ יְהוָה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת–וַיְקַדְּשֵׁהוּ.
ואילו בפרשה שלנו כתוב:
שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָל-מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ
לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶ
יךָ, לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ; וְזָכַרְתָּ כִּי-עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה
עַל-כֵּן צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַעֲשׂוֹת אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת".
נשווה את זה לכתוב בבראשית ב', בתיאור בריאת העולם:
"וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל-צְבָאָם.
וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה;
וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.
וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ:  כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת".
20.
כותב הרד"פ: "ולא יכול אני שלא להגיע אל המסקנה שלא אלוהים אחד יש לנו, כי אם מספר. זה ברא את העולם, זה הוציאנו ממצרים. ומתחרים הם ביניהם על הבכורה, זה בספר שמות אומר: השבת, לכבודי היא, שהרי "…כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ", וזה בספר דברים אומר: השבת, לכבודי היא, שהרי: "… לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה …וְזָכַרְתָּ כִּי-עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה". אלוהינו בורא העולם מצווה עלינו "זָכוֹר את יום השבת", ואלוהינו שהוציא ממצרים מצווה "שָׁמוֹר את יום השבת". ואין אני יכול להסכים עם האומרים "שמור וזכור בדיבור אחד", כי הזכירה והשמירה הפכים הם, ולא ידורו יחד בדיבור אחד. זה אמר אלוהינו האחד, וזה אמר אלוהינו האחר".
21.
מובן, אם כן, למה נודה הרד"פ. אבל זה לא מספיק, הוא ממשיך: "ולא אדע באיזה אלוהים להאמין. נמשך לבי לזה שברא את העולם, אוהב אני אותו, שהוא מזכיר יותר את בני האדם. זה שהוציאנו ממצרים, מה לו ולנו, בני האדם, שהאלוהים שברא את העולם, את כל בני האדם ברא – את המצרי, את הכנעני, את היבוסי, את החיתי, וגם את העברי, ואוהב הוא ושונא את כולם באותה המידה. אולם זה שהוציאנו ממצרים, אכזר הוא יותר, ומעדיף את האחד על השני. אלוהים כזה, לא יכול אני לאהוב באמת, שהרי אדם אני. ואדם אני לפני שיהודי אני, ולכן…"
22.
ולפני שאני ממשיך את המשפט, פאוזה דרמטית. (אני יודע מה אתם חושבים: הרד"פ הזה, איך לא לימדו אותו בבתי הספר? איך הסתירו מאתנו את הגאון הזה?)
נשימה עמוקה.
ממשיכים:
"… ולכן ציווה עלינו זה, השני, לאהוב אותו. שאלוהינו הראשון לא צריך היה את אהבתנו, ההפך הוא הנכון: צריך היה את נוכחותנו, ואותה בלבד, שנאמר בבראשית: "נעשה אדם בצלמנו ובדמותנו". ומכאן – מלשון הרבים בפסוק – מגיע אני למסקנה הבאה: שני האלוהים קיימים היו יחד בבריאת העולם. האחד חזק היה, והשני חלש יותר, וברבות השנים התהפכו היוצרות: החזק נחלש, החלש התחזק".
23.
אכן, טענות רבות עוצמה מעלה הרד"פ.
24.
וזה לא הכל. בהמשך הפרשה, בפרק ו, פסוק ד', מופיעות המילים המוכרות לכל יהודי: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד".
הדברים האלה כאילו באים לענות לרד"פ, הטוען שיש יותר מאחד. הרד"פ קרא את הפסוק הזה, ועליו הוא כותב (בהמשך לדבריו הקודמים): "וזה שכתוב 'יהוה אחד' לא קשה כלל וכלל, שהאחד הוא יהוה והאחר שמו אחר. ויותר משניים זה, ברור לי הדבר, אך את שמותיהם אינני מכיר, וגם לא חפץ להכיר".
25.
הפסוק הבא (פסוק ה') מכיל את הציווי המשונה ביותר: "וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ".
פרשנים רבים ניסו, ומנסים עדיין, להסביר את הפסוק הזה, שנשמע קשה כל כך: לצוות על האהבה נשמע כמו משהו בלתי אפשרי. האהבה, הרי, היא הרגש הטהור ביותר, המזוקק ביותר. איך אפשר לצוות על האהבה? ולמה גם בכל לבבך, גם בכל נפשך, וגם בכל מאודך?
תשובתו של הרד"פ, אותה הבאתי בסעיף 22, נשמעת לי הגיונית. רק האלוהים שהוציא אותנו ממצרים יכול לצוות דבר כזה. אלוהים שברא את העולם לא מתעניין באהבתנו, ובגלל זה אותו אנחנו אוהבים יותר.
26.
האמנם? האמנם אנחנו אוהבים יותר את זה שנתן לנו חיים יותר משאנו אוהבים את זה שנתן לנו חירות? שאלה לא קלה, אני יודע. חישבו עליה בעצמכם. אני מודה שלי אין תשובה על השאלה הזו.
27.
ובזאת נסיים, אחיות ואחים. נכון, עוד הרבה חומר למחשבה יש בפרשה, אבל מה שתמיד יפה בתורה זה שבשנה הבאה נגיע שוב לפרשה הזאת.
שתהיה לכם שבת שלום, שתאהבו את מי שאתם רוצים לאהוב, ולא את מי שאתם מצווים לאהוב.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אביבה  On 08/08/2003 at 17:06

    "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם".

    פסוק שאומרים בהלוויות, שלוש פעמים רצוף, והוא יפהפה. לא ידעתי שזה מקורו.

  • הגש"ש  On 08/08/2003 at 21:57

    סגנון כתיבתו ומלים בהן משתמש הרד"פ לא היו קיימים בשנה בה חי בליסבון? גלה לנו… ממציאי שפה אחריו חידשו את העברית אחריו.

    ואם כבר עברית, בסעיף 13 ישנן שתי טעויות. שלוש, והרים.

    וחוצמיזה, לא אכזבת בפרשה הכל כך חשובה הזו. פרשנות לעילא ולעילא.

    עוד שלשוה עניינים. מדוע אלוהים פסק מלדבר אלינו. ומדוע הנביא משה היה נביא והיום אינם כאלו שבנמצא? מה חטא העם לעומת אז שאין אלוהים ונביא בעירו – בערינו?

    ועוד אחד, אם משה (ספר הדרור, פרשת השבוע – ואתחנן, סעיף 9) רוצה רק בדבקות עד המוות, אזי מדוע? מה חשוב לו שידבקו מאמיניו ללא קבלת עונש וזכות בעולם הבא (למען יאריכון.. וגו')? יש לי תחושה שאותו האלוהים שאתה מעריץ (זה הראשון) בנה את גן העדן (או חי בו) לא לשווא. רק שהאלוהים הבא אחריו החליט לשחק על זה חזק. משהו כמו, קלינגר בנה את קבוצתו בעונה הקודמת כאילו היתה גן עדן, וכשבא קלינגר החדש בעונה הנוכחית (ואולי אף לקראת סוף העונה הקודמת) הוא החל לשחק את משחקי "התאהבו אותי ואת הקבוצה".

    הייתי רוצה לתת דוגמה את הפועל פתח תקוה, אבל היא כבר בלימבו כמה שנים. ולא עושה רושם שהיא מעוניינת ביציאה משם.

    די אני מחרטט יותר מדי. שבת שלום. מאוחר מדי.

  • דרור פויר  On 09/08/2003 at 14:10

    1.
    אלוהים לא פסק מלדבר אלינו, ידידי. הוא מדבר בלי הפסקה, אלא שהממסד הדתי חבר לממסד הפסיכולוגי והגדיר את אלה שאלוהים מדבר אליהם כמשוגעים. זה, בנוסף לרעשי הרקע שהולכים ומתגברים משנה לשנה, מונעים מאיתנו לשמוע, ואלה שבכל זאת שומעים, מתביישים לצאת החוצה, שלא יאשפזו אותם בכפייה.
    2. בטח שיש נביאים. אתה נביא, אני נביא, את נביאה והוא נביא. הבעיה היא שפסגות ההרים תפוסות. איך אפשר להתנבא עם כל הצימרים האלה ופחיות הקוקה קולה שזרוקות בכל מקום?
    3. העם לא חטא – אלוהים חטא.
    4. אני לא מעריץ את אלוהים, מאיפה הבאת את הרעיון הזה? אתה שואל מה חשובה לאלוהים הדבקות? התשובה על כך פשוטה: הוא לא רוצה להיות לבד.
    5. הפועל פתח תקווה היא דווקא דוגמא טובה. עד לפני ארבעים שנה פלוס מינוס היתה האימפריה בכחול המלכה הבלתי מעורערת של הכדורגל הישראלי, אלא שמאז חטאנו. אם הפועל פתח תקווה היא המיקרוקוסמוס של העם היהודי, וכך אכן הדבר, ארבעים השנה האחרונות הם העונש שלנו במדבר – מסתובבים בלי תואר ובלי הדר. אוטוטו ייגמר העונש שלנו, ואז נשוב ונכבוש את הארץ

  • איתן כספי  On 09/08/2003 at 15:29

    1. בקשר לסעיף 12: אתה דווקא כתבת פעם שה' נמצא בדממה הדקה וכתבתי לך שנהפוך הוא, והנה הרד"פ חושב כמוני: ה' הוא אקסטרווגנטי. הוא כוכב "גלאם רוק" ופריק של פירוטכניקה. מבחינתו אי-אפשר שלא לאהוב אותו. זו תהיה פשוט כפירה.

    ולכן, כהוכחה נוספת, הקריוקי (אולי נמצא מילה עברית?) הוא הניסיון האנושי להיות קצת אלוהים. לעלות על הבמה ולהרביץ SHOW. אם ה' מזייף כל כך הרבה, אז גם אני יכול. להגיד אני ואין בלתי.

    2. לגבי האלוהים השונים, על פי הרד"פ: זה דווקא נשמע הגיוני. אלוהים זו לא ישות. זו משרה במשמרות (כמו מוקד שירות). הראשון ברא, נגמרה המשמרת והגיע השני. הראשון העביר לו חפיפה: תראה בראתי עולם חדש, בחרתי בקבוצה הזו לצורך ניהול מקומי, קצת קשים החבר'ה האלה אבל תן להם זמן. הלך הראשון, ולצערנו השני הגיע עצבני מהבית והוציא את העצבים על העם. משהו כזה.

    3. נראה לי יותר הגיוני לזה לאהוב את שהוציא אותך לחירות (אם נתעלם לרגע מנושא הציווי לאהוב), כי זה שברא אותך לא הכיר אותך, אלא ברא משהו כללי שאתה התפתחת ממנו. זה שמוציא אותך לחירות כבר מכיר אותך קצת, ולכן למרות (או בגלל) שאתה מה שאתה – הוא בוחר לעזור לך.
    זה קצת כמו הורים וילדים: אתה מוליד תינוק בלי לדעת מה יצא אבל אתה תולה בזה הרבה תקוות ומשליך עליו הרבה מתוך עצמך. לאחר שהתינוק גדל והופך לילד / נער / איש – זה הופך ממונולוג שלך לדיאלוג ויחסי כוחות / אהבה / שנאה ועוד. ואז אתה מגלה עד כמה הילד דומה לך (או לא), וזה לפעמים מבהיל ולפעמים מרגיע, בכל מקרה זה רחוק מלהיות קל.

    4. הוספתי לך בדיחה קצת גסה ברשימה על ט' באב.

  • שרונית  On 09/08/2003 at 19:44

    תיאוריית שני האלוהימים, או אפילו יותר, היא נושא לוויכוח כבר מהפסוק הראשון של החומש. הטענה ההיסטורית היא שתפיסת האל הארטילאי שקימת היום התפתחה בהדרגה ולא הופיע בשלמותה.
    פרו"פ איתמר גרינוולד מתעסק הרבה בנושא של דמויות האל במקרא, הוא טוען, כמו גם אחרים, שהאל תמיד נמצא במצב של רפלקסיה ישירה לאדם, ככל שהאדם מתפתח ומשתנה במקרא כך הוא בעצם יוצר לעצמו כל פעם מחדש את האל שמתאים לו ומשקף אותו ואת האידיאלים המשתנים שלו.

  • גיא  On 10/08/2003 at 10:18

    ניסיון לפרש את הציווי החמישי "ואהבת את אדוני אלוהיך…" אולי כדאי לנסות ולקרוא את זה הפוך. הרי אי אפשר לצוות על האהבה. אפילו אדוני הלוהיך מבין זאת – אולי צריך להבין מכך שהחיפוש אחר האלוהים צריך להיערך תחת אור פנס האהבה. במקום שבו אין אהבה אין אלוהים. את אלוהים אפשר למצוא בדיוק במקום שמרגישים אהבה. הנה, אתה אוהב – אלוהים פה, בדיוק פה, נוכח עכשיו בסצינה.ובגרסה לפרסומאים: כמו יש מכבי יש חברים. ככה יש אהבה יש אלוהים.
    שבוע טוב

  • גיא  On 10/08/2003 at 10:32

    לא הציווי החמישי – הפסוק החמישי כמובן – עליו אתה מדבר בסעיפים האחרונים.
    ועוד משהו (קטן) בעניין המצאת הדפוס… יש לשוב ולעיין בביוגרפיה של גוטנברג.

  • שלומי  On 10/08/2003 at 11:16

    הפרשנות של גיא יפה ומקובלת עלי ביותר

  • לילה  On 31/05/2009 at 18:41

    אתה לא מאמין באלוקים
    אתה מאמין במשהוא אחר?
    או שאתה אחד מהלוזרים שחושבים שאין אלוקים והכל פוקס?

  • רחל  On 25/12/2009 at 17:13

    אני כן מאמינה בקדוש ברוך הוא האמת שלמדתי למבחן שחשוב לי מאוד והצלחתי אז תודה לאתר כולו למי שיצר אותו המנהלים הכבת כי הבנתי הכל כל הכבוד לכם כל הכבוד ובעיקר בעיקר לקדוש ברוך הוא שנתן לי בינה חוכמה ושכל כי בלעדיו אין אין אין בלעדיו…..אי אפשר לתאר

  • רחל  On 25/12/2009 at 17:13

    אני כן מאמינה בקדוש ברוך הוא האמת שלמדתי למבחן שחשוב לי מאוד והצלחתי אז תודה לאתר כולו למי שיצר אותו המנהלים הכבת כי הבנתי הכל כל הכבוד לכם כל הכבוד ובעיקר בעיקר לקדוש ברוך הוא שנתן לי בינה חוכמה ושכל כי בלעדיו אין אין אין בלעדיו…..אי אפשר לתאר

  • רחל  On 25/12/2009 at 17:13

    אני כן מאמינה בקדוש ברוך הוא האמת שלמדתי למבחן שחשוב לי מאוד והצלחתי אז תודה לאתר כולו למי שיצר אותו המנהלים הכבת כי הבנתי הכל כל הכבוד לכם כל הכבוד ובעיקר בעיקר לקדוש ברוך הוא שנתן לי בינה חוכמה ושכל כי בלעדיו אין אין אין בלעדיו…..אי אפשר לתאר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: