פרשת השבוע – דברים

הקדמה 
גבירותיי ורבותיי, אנא התירו את חגורות הבטיחות והוציאו ראשים וידיים מהחלון. ספר דברים, שאותו אנו מתחילים לקרוא היום, הולך להיות חתיכת נסיעה, כמו גם טור הפרשנות של השבוע, שיצא ארוך מן הרגיל.
להבדיל מפרשות שבוע קודמות, הפעם בחרתי לא להתעמק בפרשה, במגרעותיה ובמעלותיה, אלא לתת מין מבוא לספר דברים.
גבירותיי ורבותיי, אתם עומדים בפתחו של הר געש מחשבתי.

 

1.
לפני שנתחיל לקרוא בספר דברים, התנצלות (ותודה לקוראים שהסבו את תשומת לבי): בשבוע שכחתי את פרשת מסעי. אתם מבינים, בדרך כלל קוראים את מטות-מסעי ביחד, אבל משום מה הייתי בטוח שהשנה לא. אז דיברתי רק על פרשת מטות. עזבו, פדיחה. מצטער.
2.
האמת ששאלתי את עצמי אם להשלים את הפערים ולומר מספר מלים גם על פרשת מסעי. אבל החלטתי שלא. זה מה שיפה בתורתנו, שהיא מעגלית. אתה לא חוזר אחורה כשמדובר בפרשת השבוע.
או במלים אחרות: אתה לא חוזר אחורה כשמדובר בזמן.
3.
פרשת השבוע היא הזמן. פרשת השבוע היא המראה שלנו. אנחנו משתקפים בה, והיא משתקפת (או מגשימה את עצמה) דרך הזמן, והזמן משתקף בנו דרך פרשת השבוע, ואנחנו משתקפים (או מגשימים את עצמנו) בזמן כמו ארנב עשוי צל על סדין לבן.
4.
לא, לא אחזור על פרשת השבוע של השבוע שעבר, ולוּ רק בגלל שאין דבר כזה. גם אם אוּכל, לא ארצה. גם אם ארצה, לא אוּכל.
5.
פרשת מסעי תבוא אלינו. הזמן הרי נושב במפרשיה. והפעם הבאה שניפגש מכילה את הפעם הזו, בה לא נפגשנו, והיא מכילה גם את כל הפעמים בהם כן נפגשנו. 
6.
כי ככה הוא הזמן וככה הם בני האדם וכזו היא פרשת השבוע. שלושתם מכילים את מה שאני מכנה "אשליית המעגל": התחושה שכולנו רצים בתוך מעגל ענק כמו אוגרים בכלוב ולא מגיעים לשום מקום היא אשליה שנועדה למנוע מאתנו את המחשבה הנאצלת מכולן: אני מתקדם.
7.
"אני מתקדם" – זו הפילוסופיה.
8.
אני מציע דימוי חדש למציאות: אנחנו אכן רצים בתוך מעגל ענק, אבל בהבדל אחד: בדימוי שלי, המעגל מתקדם. אנחנו, מבפנים, מזיזים את המעגל. ככה זה בדימוי שלי.
9.
בדימוי שלי יש מדרגות נעות.
10.
הדימוי שלי – זו הפילוסופיה.
11.
טוב, הגיע הזמן לפתוח את ספר דברים.
12.
אני הכי אוהב את ספר דברים. נכון, אני גם הכי אוהב את ספר בראשית ואת ספר שמות, אבל את ספר דברים אני אוהב במיוחד. יש בו עוצמה, בספר דברים. בספר דברים יש את החומר האמיתי.
13.
מצד אחד הוא טעון דרמטית בצורה בלתי רגילה: משה, שיודע כי מותו קרוב, עומד על סף הארץ המובטחת. הוא לא ייכנס אליה, אבל יש לו המון דברים לומר, גם לבני ישראל, אבל גם לאלוהים.
ספר דברים הוא הגרסה של משה, והוא נותן פה את כל מה שיש לו. תחשבו על עצמכם עולים לשיר בקריוקי את "עשיתי זאת בדרכי שלי", ותכפילו באלף. ספר דברים מכיל מונולוגים שקורעים את הלב. פרשת "האזינו", אליה עוד נגיע, לא תותיר עין יבשה באולם.
14.
בסוף הוא מת, משה. אנחנו יודעים את זה, אלוהים יודע את זה, משה יודע את זה. והעם יודע את זה, שנאמר: "כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת-הַיַּרְדֵּן; וְאַתֶּם עֹבְרִים, וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת. הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, פֶּן-תִּשְׁכְּחוּ אֶת-בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּכֶם".
15.
מצד שני, הוא פרקטי לעילא. חוקים, תקנות, מנהל, חגים, מצוות. היי, יש פה את עשרת הדיברות! 
16.
ספר דברים הוא הדבר.
17.
הדבר הראשון שמכה בך כשאתה פותח את ספר דברים זה סגנון הכתיבה החדש. אין לך ספק שזה לא אותו סופר שכתב את ארבעת הקודמים. במבט לאחור, ברור שגם ארבעת הקודמים לא נכתבו בידי סופר אחד.
18.
אבל מה, האמונה היהודית אומרת שמשה כתב את חמשת חומשי תורה מפי אלוהים. על זה אין לערער. פשוט אין לערער.
19.
אבל היה אחד שערער. ועוד איך ערער. קראו לו הרד"פ. בעקבות המשפטים שאצטט בסעיף הבא, קם הרב משה חיים אלשיך, רבה הגדול של ליסבון (ובעל ה"תורת משה"), והכריז חרם על הרד"פ, שנאלץ לגלות מעירו האהובה לתקופה ארוכה.
19.1.
(בשבועות האחרונים אני נשאל הרבה על דמותו של הרד"פ. רבים סבורים שזה אני, אני משער שזה קשור בראשי התיבות. ובכן, זה לא אני. בימים הקרובים אני אשתדל להעלות רשימה מיוחדת העוסקת בחייו, קורותיו ומשנתו של הרד"פ. צפו להפתעות.)
20.
למהדורה הראשונה של ספרו, "הערות על ספר דברים", שנשלחה לרב אלשיך, צירף הרד"פ איגרת בה כתב את המשפטים הבאים:
"סובב ככל שתסובב, האמת למפתנך מונחת: את ספר דברים כתב משה, ורק אותו כתב! ורק אחרי שסיימו וחתמו, וגם את מותו תאר בעודו חי, פרש, ולאחרי זמן נכתבו ארבעת הספרים האחרים על ידי אחרים".
הרד"פ היה מודע לפצצה שזרק. "יודע אני", הוא כותב, "מלותיי כהבל יוכרזו וספריי באש יועלו בשל מלים אלו, אולם מלים, כבודו, הן כל מה שיש לי. אומַר בפשטות: ספר דברים, דברי אלוהים חיים הוא. ואלוהינו, משה הוא".
21.
ואכן, כשקוראים את ספר דברים, קשה להתעלם מטענתו של הרד"פ: ברור שמשה כתב את ספר דברים – אף אחד אחר לא יכול היה לכתוב את זה. ברור שספר דברים לא נכתב על ידי אותו סופר שכתב את הספרים האחרים. לכן, ברור שארבעת הספרים האחרונים לא נכתבו על ידי משה.
22.
ואולי הפצצה הגדולה ביותר שהטיל הרד"פ היה המשפט הבא: "התנ"ך נכתב כמו שעשועי העוללים, שממשיכים משפט כתוב שאת תחילתו לא ראו, אלא מהצד השני: משה כתב את הסוף, וממשיכיו גוללו את הסיפור לאחור עד בריאת העולם".
23.
הרד"פ הוחרם ונודה, אבל משנתו המהפכנית ממשיכה להכות גלים. את ספר דברים אבקש לקרוא כמו שקרא אותו הרד"פ: לא כסוף, אלא כהתחלה. הייתי רוצה לקרוא אותו כמו שפותחים מניפה.
23.1
אפשר לחזור ולעיין בסעיפים 6-9.
24.
ספר דב
ים מלא סתירות שהסעירו את הפרשנים לאורך הדורות: הסיפורים שמשה מספר מסופרים אחרת בספרים הקודמים, נוסחים לא מתיישבים, זמנים לא מסתדרים, הגופים הלשוניים מעורבלים לגמרי: משה מדבר על עצמו ואל עצמו, לפעמים הוא מדבר ב"אנחנו", לפעמים ב"אתם" (גוף שני), לפעמים הוא אלוהים (גוף שלישי), לפעמים האלוהים הוא "אני" (גוף ראשון).
כל הפרשנים מנסים ליישב את הסתירות בספר דברים על פי שאר הספרים. אבל מתקשים נורא. קשה להאשים אותם: הסתירו מהם את הרד"פ. ולכן הם טועים לחשוב שהפעם הראשונה שדבר הוזכר היא הפעם המקורית. טעות, אומר להם הרד"פ, זו הפעם המקורית. זה הסיפור האמיתי.
25.
אני ממליץ לכם לקרוא את פרשת דברים. זו באמת פרשה מצוינת. תוכלו להתרשם בעצמכם משלל הסתירות (סיפור המרגלים מסופר אחרת, ולפני חטא העגל) והלהטוטים הלשוניים, והמשפטים הנהדרים.
26.
הפסוקים הבאים מכילים גם את הסתירות, גם את הבעיה הלשונית, וגם את המשפטים הנהדרים (פרק א, ט"ז-י"ט):
וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִא לֵאמֹר: 
שָׁמֹעַ בֵּין-אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק, בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ.
לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט, כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן
לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי-אִישׁ, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא
; וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם, תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו. 
וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם, בָּעֵת הַהִוא, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן.
וַנִּסַּע מֵחֹרֵב, וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל-הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַהוּא
אֲשֶׁר רְאִיתֶם דֶּרֶךְ הַר הָאֱמֹרִי, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, אֹתָנוּ"
27.
וכשמשה שלנו אומר את הפסוקים הבאים (א, ט-י):
"רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד,
פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ
וּפֶן-יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ;
וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ, וְלִבְנֵי בָנֶיךָ:
יוֹם, אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב, בֶּאֱמֹר יְהוָה אֵלַי
הַקְהֶל-לִי אֶת-הָעָם, וְאַשְׁמִעֵם אֶת-דְּבָרָי: 
אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי, כָּל-הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל-הָאֲדָמָה,
וְאֶת-בְּנֵיהֶם, יְלַמֵּדוּן."
אתה פשוט לא יכול לדעת למי הוא מדבר ולמה הוא מתכוון. האם הוא מדבר על העם? האם הוא מדבר אל עצמו? האם הוא מדבר אל אלוהים?
28.
ואל מי הוא מדבר כשהוא אומר: "כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵשׁ אֹכְלָה הוּא:  אֵל קַנָּא"? ואיך הוא מעז לדבר ככה על אלוהים? למה הוא כל כך קשה כלפי עצמו? האם ככה מרגישים לפני שעומדים למות?
29.
ברוכים הבאים לספר דברים. שבת שלום.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • כרמל  On 01/08/2003 at 15:29

    לפחות בסעיפים הראשונים 🙂

  • שיר  On 01/08/2003 at 18:59

    שוודאי כבר נשמעה, ובכל-זאת:

    משה מדבר פעם בשמו שלו ופעם בשם אלוהים, משום שהוא המציא את אלוהים.
    איך יכול היה לשלוט אחרת בעם-רב-כחול-אשר-על-שפת-הים כזה, ועוד יהודים, שתמיד יש להם שאלות, קושיות, מענות וטענות? (בכלל, אני חושבת שפולניה הומצאה עוד בזמן התנ"ך).

  • דרור בורשטיין  On 01/08/2003 at 21:22

    משפט 22 מדהים, באמת, רעיון מדהים.
    צריך לחשוב על זה, אולי עלית על משהו.

  • דרור בורשטיין  On 01/08/2003 at 21:30

    בעניין הרד"פ: הרד"פ הוא רבי דוד פון-קלייסט. הוא היה אחיו של היינריך פון קלייסט, שהתגייר לחומרא בידי הרצק"ל, בעל ה"כיח יהושע", שהיה ראש מתיבתא בישיבה של ה"ינוקא" מבעלז, בעל ה"עטרת פריצים". הרד"פ ידוע בעיקר בגלל פירושו למשנה שנכתב תוך כדי שינה, וכן בגלל המאגנום אופוס שלו, ה"פני צלקת", שו"ת בענייני ניתוחים פלסטיים שנכתב בראשית המאה ה- 18 ונמצא כיום בכתב-יד אוקספורד 11b4. כמה חוקרי רד"פ שעיינו בכתב היד נמצאו ללא רוח חיים אחרי כמה מאות שנים. הספר, מסתבר, הוא ה"אלמוותער", אותו חיבור שהועתק על ידי החכם באשי של תימן, רבי ינון אשד (1480-1598) ונמצא בכליו של שמשו של ה"קראקובר", הלא הוא יהושע ריש-לקיש, בעל ה"כיח יהושע" הנזכר לעיל. פשוט כמה עובדות בסיסיות על הרד"פ. אה, כן, אשתו של בעל ה"כיח יהושע" היא בלומע "הצדקת" נויפפל, שנודעה בלבוב כ"בוימע תרנגולת".

  • דרור פויר  On 02/08/2003 at 11:59

    שיר: זה לא רק שמשה המציא את האלוהים – משה הוא האלוהים.
    אני מפנה אותך ל:
    http://www.notes.co.il/dror/817.asp
    ספר דברים, בעיני, ממחיש את הטענה הזו באופן מושלם, ולכן זהו הספר האהוב עלי.

    בורשטיין:
    1. הרד"פ עלה על משהו, לא אני. אני רק מעתיק
    2. זה לא הרד"פ מי שאתה מתאר

  • למד  On 02/08/2003 at 18:10

    לטעמי, ספר דברים הוא מן סיכום אישי של משה המדבר בעיקר לעצמו, ממלמל ומנתח בקול את מה שעבר עליו ועל השבט המוזר הזה שהוא מוביל אחריו כבר הרבה זמן.
    רק בהמשך הספר, הוא מרים את העיניים ומדבר גם אל בני השבט בנימה של אבא כועס אבל אוהב ואומר להם: "נו נו נו, תהיו ילדים טובים ותקבלו סוכריות אבל אם לא, כוחות גדולים ממני שלא תהיה לי שליטה עליהם ולא אהיה כאן כדי לרסן אותם – יכסחו לכם ת'צורה".

  • דרור בורשטיין  On 03/08/2003 at 11:40

    אבל הרי "העיוות הזה לא מסתדר עם חוכמת הקריוקי, הטוענת כי המילים שאתה אומר, שלך הן.
    ", כלומר מילות הרד"פ שאתה מעתיק שלך הן.
    כמו היחס בין משה לאלוהים.
    מי שאני מתאר הוא באמת הרדפ"ק, ר' דוד פון קלייסט. אבל העובדות נכונות כשלעצמן.

  • לורד פרקוורד  On 04/08/2003 at 10:04

    תרגע דרור ידידי, זה לא אתה. זה גם לא דוד גורביץ' שכתב מסה מסכמת בנושא, זה לא אתגר קרת החביב ואפילו לא הגברת קסטל-בלום.
    זה משה.
    ספר דברים, כפי שאולי רמזת בסעיף 26 (?). הוא מקיף אותנו בתודעה פרשנית חדשה. הספר מהווה יצירה ספרותית ריאליסטית, (כך באופן כללי גם התנ"ך ראה ספר דברי הימים) היינו, סיפור שיוצר ריאליזם, כזה המניח לדמויות ולתקופה ל"דבר" ו"להיראות".
    יותר מכל מדובר בסיפור או נראטיב, בעל נוכחות חזקה יותר של משה. במקביל נפתח ערוץ של ביקורת שזאת מאירה באופן אירוני משהו, על מנטליות של תקופה ותרבות "צייטגייסט").
    הערוץ הזה שנפתח, אסור שייסגר, לכן תמיד יש מקום לפרשנות חדשה ומה שאתה עושה באופן כללי הוא יפה מאוד, למרות השטחיות.

    אגב, לא אמרתי שאתה מסטול. התכוונתי למישהו אחר.

  • דרור פויר  On 04/08/2003 at 13:25

    למרות שחיצי מילותיך פגעו היישר בלבי הקטן והרגיש (שטחי? מואה?) אני מסכים אתך, חוץ מהסתייגות אחת: אני המצאתי את הפוסטמודרניזם, ואני ממציא אותו כל רגע מחדש.
    נכון, משה המציא את הפוסטמודרניזם לפני, כפי שכבר כתבתי לא פעם (ראה לינק בתגובתי הקודמת למעלה), אבל אני לא נוטר טינה. הכל יתברר בבית המשפט.

    ובעניין המסטול: אני בכלל לא מסטול, למרות שאני יודע שזה מה שניתן לחשוב עלי. למעשה, אני האיש הכי פחות מסטול בשטח.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: