חמישה רגעים נוגעים ללב

 

הקדמה סלֶש הבהרה
א.
מדובר בחמישה רגעים שנוגעים ללב הפרטי שלי, לא ללב הכללי של כולנו, למרות שאני הראשון שיודה בקיומו של לב כללי כזה, כמו גם בנחיצותו. בלי לב כללי אנחנו שום דבר, אבל בלי הלב הפרטי אין לב כללי, כך שגם בלי לב פרטי אין שום דבר.
ב.
הרשימון הזה נכתב (גם) בגלל הידיעה שיום ראשון הוא אכזר. יום ראשון הוא יום חסר לב, כי הוא לא מכיל בתוכו את השבוע שזה עתה מתחיל. אז אם אי פעם תהיתם מה הופך את יום א' לכזה יום אכזר, עכשיו אתם יודעים.
אפילו אלוהים, או מי שזה לא יהיה שכתב את התנ"ך, בחר להתחיל את ספר הספרים באות ב', כי גם הוא ידע שלהתחיל מאלף זה כואב כל שבוע מחדש.
ג.
הרגעים הנוגעים ללב לא מסודרים לפי סדר היררכי, כי אין סדר היררכי בין רגעים; כל אחד עומד בפני עצמו, כמו הר, או כמו עמק, ולפעמים הוא זורם כמו נהר.

חמישה רגעים

1.
יש רגע נוגע ללב שקורה פעמיים ביום, עת אחיכם יורד עם הכלבה. הוא מתרחש כשאנחנו חוזרים הביתה ונכנסים לחדר המדרגות. חדר המדרגות שלנו בנוי כך שיש ארבע מדרגות, ואז פונים ימינה לעוד אחת עשרה מדרגות.
הכלבה תמיד, אבל תמיד, מתחילה לעלות לפני, ואז עוצרת במדרגה השלישית מתוך האחת עשרה ומביטה בי וזוקפת צוואר, ואז אני מגרד לה ככה בצוואר, ואומר לה: כלבה טובה, כלבה טובה. והיא מחייכת, ואז אנחנו ממשיכים לעלות הביתה.
זה רגע נוגע ללב.
1.1
עוד רגע נוגע ללב שקשור בכלבה הוא שלפעמים כשאני יושב על המחשב היא באה וככה מניחה את ראשה בחיקי. כן, גם לי יש חיק, הייתם מאמינים? והעובדה הזו, שיש לי חיק, נוגעת ללבי.

2.
אהובתי תמיד קמה לפני. כשהיא יוצאת מהבית אני פוקח עין ואומר לה בוקר טוב ולהתראות. כשהדלת נסגרת אני מתגלגל לי לצד שלה ומנמנם שם עוד כמה זמן. ולמרות (ואולי בגלל) שהכל מתבצע מתוך שלושת רבעי שינה, זה מאוד נוגע ללב.

3.
כשאני חוזר הביתה מהפאב יש לי תמיד אותה התלבטות: קינג ג'ורג' או טשרניחובסקי? וכל התלבטות גוררת עוד אחת (אם בחרתי באפשרות קינג ג'ורג', מהר מאוד אגיע להתלבט בסוגיה אם לפנות ימינה בדיזנגוף או להמשיך ישר, ואם בחרתי באפשרות טשרניחובסקי, מהר מאוד אגיע אל סוגיית ריינס – הן או לאו?).
אני מתלבט בסוגייה הזו כבר מלא שנים, ובכל פעם שאני מכריע, אני מרגיש כאילו עשיתי משהו נורא חשוב. אבל לא משנה באיזה מסלול אני בוחר, תמיד מגיע הרגע הנוגע ללב. הוא קורה בדרך כלל בסביבות שלמה המלך. פתאום אני מרגיש חלק מהמין האנושי, ואז אני מצית סיגריה ומחייך לעצמי.

4.
סבא שלי תמיד היה אומר לי שייצא ממני פילוסוף. משהייתי קטן ועד שהייתי גדול, תמיד הוא היה אומר לי את זה. כמעט ואין פעם שאני פותח ספר פילוסופיה ולא נזכר במשפט הזה, שנוגע ללב שלי כל פעם מחדש. זה מין "רגע מגירה" שכזה; הוא נמצא אצלי כל הזמן, ואני יכול להשתמש בו מתי שאני רוצה, וכמה שאני לא משתמש בו, הוא לא מתבזבז.
4.1
באמתחתי עשרות "רגעי מגירה" כאלה. ביניהם: היום העשירי של הויפאסנה, שמתרגלים את מדיטציית האהבה לעולם; כל פעם שאני לובש מכנסי עור (אולי הסיבה העיקרית לזה שאני אוהב את החורף); הזיכרון של היום הראשון בטוקיו, זה היה כמו לנסוע לעתיד; הרגע בו עזבתי את הבית של ההורים; הפעם הראשונה ששרתי קריוקי; הפעם הראשונה שהדלקתי אור בשעון ביום שישי בלילה והשמיים לא נפלו.
אני משתמש בהם לפי הצורך.

5.
עוד רגע נוגע ללב מתרחש בכל פעם שאני לוחץ על כפתור ה"שגר", ושולח עוד רשימה לאוויר. זה קצת כמו לשחרר את ווילי או להפריח בועת סבון או לקפוץ למים קרים. יש בזה משהו משחרר, יש בזה משהו בלתי הפיך, ויש בזה גם משהו שאפשר היה להגדיר אותו כנואש, אם הוא לא היה בדיוק ההפך הגמור מנואש.
5.1
עוד רגע נוגע ללב מתרחש בכל פעם שאני בוחר לי את השיר שיתחיל לי את הבוקר. והבוקר בחרתי ב"רוקדים בחשכה", של הבוס.

 

סוף דבר סלֶש הבהרה

א.
אני בטוח שלכל אחד מכם יש שק מלא ברגעים נוגעים ללב, ממש כמוני, וזה מה שהופך אותנו למה שאנחנו. "כי אנחנו כמו כל אחד, הו!", כתב שלמה ארצי, ושלמה ארצי יודע על מה הוא מדבר. והעובדה שאנחנו כמו כל אחד לא מורידה מערכנו – ההפך הוא הנכון.
ב.
אל תדאגו, אחיות ואחים, מחר יהיה יום שני.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גיא  On 27/07/2003 at 12:14

    ללא ספק נודעת ללב. יש אולי איזו נחמה בעובדה שיום ראשון היום הוא יום ראשון לכו-לם. כך שכולם קצת בנאחס של הבוקר הראשון בשבוע. ובכל זאת על הבוקר נאלצתי לשוחח שיחת טלפון מגעילה. מזל שהזכרת לי שזה לא כל כך נורא, כי זה יום ראשון היום. ועוד מעט כבר יום ראשון בצוהריים. יאללה, לעבודה.

  • שלומי  On 27/07/2003 at 13:01

    אכן, יום אכזר, ועכשיו הוא אכזר שבעתיים כשאני יודע שגם לך יש חיק…
    אתה בסדר, בנאדם

  • מלפומנה  On 27/07/2003 at 13:01

    על רשימה מובחרת במיוחד. אח, אח, כלבה לו היתה לי. חבר לו היה לי. רגעים פשוטים כאלה מרוממים את הרוח. יפה לך דרורי בוי. כמה יפה.

  • כרמל  On 27/07/2003 at 13:30

    אצלי יש חוקיות אחרת. יום ראשון אחד חרא וזה של השבוע שאחריו מדהים וחוזר חלילה. לי יש דווקא יום מדהים היום!!!
    שולחת לכם נשיוקת עידוד ממרום רוחי המרוממת. מחר תהיו גם אתם על הגל.
    בוקר טוב.

  • רונית  On 27/07/2003 at 14:18

    (אני נורא אוהבת את המלה מכמיר.ניסיתי להתאפק ולא
    הצלחתי)בחיות שלנו.
    באופן שבו הם הכלב או החתול גורמים לנו
    לבטא רגש ספונטני ונקי. בלי שום חישובים.
    אצלי לפחות זה ככה.

  • ברוס  On 27/07/2003 at 15:04

    ללא ספק מהשירים האהובים עלי. אבל איך אתה מעיז להזכיר באותו עמוד את הבוס יחד עם שלמה ארצי?

  • גרטיטיוד  On 27/07/2003 at 16:23

    כמו בריזה תועה, לא מזגנית, שחוטפת אותך לרגע מהתופת המכונה יוליאוגוסט בתל אביב סיטי, ומצליחה להראות שלמרות הכל,
    אוח, איזה יופי.

    ואני, אולי זה קשור לאבטלה, דווקא מסמפטת את ימי א'.
    הם ריסטארט מרענן לשבוע חדש (דנדש- מילה כעורה שנדבקת בכח) שיכול להיות מלא הפתעות.

    אולי השבוע נמצא אהבה ונגיד "היי, אנחנו מאושרים. אנחנו חושבים שהפעם- זה לנצח".
    אולי השבוע נקרא את הספר\נראה את הסרט שיעשה לנו "רבולושן אוף דה מיינד" (מתוך "פקח את עיניך").
    אולי נעזור למישהו.
    אולי נהיה חכמים וטובים יותר.
    אולי השבוע תתחיל המהפיכה.

  • מתיתיהו אחר  On 27/07/2003 at 17:54

    אני בטוח ששלוש דקות אחרי שסיימת את הרשימה הזאת נזכרת בעשרים רגעים נוספים, דפקת לעצמך על המצח ואמרת למה לא כתבתי אותם?

  • מיכל  On 27/07/2003 at 18:04

    דרור, לכלבה שלך יש בלוג, והיום היא הוציאה פוסט על רגעים נוגעים ללב, וביניהם:
    "כל פעם שאני מחזירה את איש המחמד שלי מהטיול, במדרגה השלישית הוא עוצר ואז אני צריכה לזקוף את הצוואר כדי שהוא יוכל לגרד לי ולהגיד משהו כמו: כלבה טובה, כלבה טובה, אתם יודעים ממנטרות האלה שעושות להם טוב על הלב, ובלי זה הוא לא עולה הביתה. מה שמרשים אותי שזה הוא זוכר תמיד, האיש המאולף שלי, לעצור בדיוק על המדרגה השלישית."

  • מיכל  On 27/07/2003 at 18:07

    החתולה שלי סיפרה השבוע:
    "כשנערת המחמד שלי שוטפת כלים, לא חשוב כמה אני עסוקה באותו רגע, אני חייבת לבוא וליילל לה עד שהיא שמה לי קערת מים על הריצפה, ולשתות מתוך נימוס גם אם אני לא צמאה. יש לי כמובן את כלי המים שלי בסוויטה הפרטית שלי, אבל בלי הטקס הקטן הזה היא לא מסוגלת לשטוף כלים."

    (ובקודם צ"ל "מהמנטרות" ולא כמו שיצא)

  • טבורית מצויה  On 27/07/2003 at 22:09

    כל רגע יחיד הוא נוגע ללב.
    "זכרון חיוכך בחיוך מלצרית.
    זה עניין של גישה. מסתבר
    שעדיף כך לדקור ללא הרף.
    רגעי הכהות הם עניין מבוקר."

    ע', ידיד שלי, סיפר לי שבחודש האחרון לחייה של אימו הגוססת מסרטן, דאג דווקא לעוזרת הפולניה הגרושה של אמו, אישה גוצה וקשת יום, שחייה הוקדשו לאמא לאחר שבעלה נטש אותה וחזר לפולין, מה תעשה לאחר מות האם? אלו בדיוק המילים בהן תאר ע' את תחושתו כלפיה: היא נגעה לליבו.

  • אלה  On 27/07/2003 at 22:35

    האם חיק זה איבר?
    האם הוא רווח בין החזה לידיים המושטות?

  • צוף  On 28/07/2003 at 0:23

    אשכרה פוסט מקסים. אני אוהב את יום א', ואני אוהב לחזור לעבודה.

    אבא שלי היה תמיד אומר שאני אהיה עורך דין. זה הרבה פחות מפילוסוף, אבל זה אבא שלי שאמר, ואבא שלי, איך להגיד את זה, אבא שלי זה חתיכת רגע מגירה מתמשך.

    וזה שיר נהדר, שבחרת היום.

  • stm  On 28/07/2003 at 10:58

    אכן חמישה רגעים נוגעים ללב.
    נוגע ללב שזה נוגע ללב , לשים לב לדברים הקטנים , יפה.

  • אנה  On 28/07/2003 at 11:18

    אור של סתו או של אביב, נשבר על טיפות טל נחות בין עלים חדשים.
    או
    רגע לפני שהשמש נעלמת לגמרי. פס דקיק של כתום כהה, בין כחול שמים וכחול של ים
    או
    ניצנוצים של אור בוקר על מי בריכה.

    קיטש מוחלט יצא לי
    קיטש נוגע לי ללב?

  • דרור פויר  On 28/07/2003 at 12:41

    ברמזור בפינת שלמה המלך וארלוזורוב ביקשה ממני גברת מבוגרת ולא ממש מגונדרת שאעזור לה לעבור את הכביש. היא נאחזה בי, וככה עברנו לאט לאט, ויכולתי להרגיש את מבטי הנערות שבדיוק יצאו מסטודיו סי מחליקים על גבי השרירי, מתעכבות לרגע על ישבני המוצק, חושבות להן, איזה גבר טוב לב. כשהגענו לצד השני בירכה אותי הגברת בבריאות ואושר והודתה לי נרגשות. אמרתי לה, תודה לך גברתי שזיכית אותי במצווה, ואני מאחל לך יום טוב ושנים ארוכות. ואז היא נישקה אותי, ועל הלחי שלי נשאר הריח הזה של הזקנים.

  • ש.א.ע  On 28/07/2003 at 15:40

    בפינת שלמה המלך וארלוזורוב,ראינו הבוקר את דרור
    האמיתי.
    כך אוהבים אותך.

  • ציפי  On 29/07/2003 at 7:42

    שימו לב איך טוב גורר טוב
    מילים טובות גוררות מילים טובות
    אנשים טובים יגרמו לעוד אנשים טובים
    תראה דרור כמה השפעה טובה יכולה להיול לך

  • חי  On 29/07/2003 at 12:43

    מלים טובות זה דבר מיותר. אני בעד מתן בסתר.

  • איתן כספי  On 02/08/2003 at 9:53

    כפתור השיגור הוא באמת רגע גדול במהלך היום הרגיל. זה קצת כמו ב"מסע בין כוכבים", אתה משגר את עצמך לחלל הגדול.
    אתה פותח עוד חלון שקוף שאחרים מסתכלים דרכו.
    Beam me up, scotti!

    בקשר לחיק ולכלבה. גם ילדים עושים את זה, באים אליך למחשב, מסתכלים בענין לא-מבין במסך, שואלים מה אתה עושה, אתה מנסה קצת לנפנף אותם כי הם מפריעים לך ובסוף הם דורשים חיבוק, או סתם שמים את הראש האפרוחי שלהם על משענת הכסא ודורשים חיבוק וליטוף.

    אני מחכה שיהיו לך ילדים. זה יפתח לך עוד סקאלה חדשה לגמרי בכתיבה. מובטח.
    לעסק, סרג'יו, לעסק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: