פרשת השבוע – מטות

 

1.
הפרשה מתחילה בדיני נדרים. העיקרון פשוט: הגבר – ויהיה הוא בעל או אבא – יכול להתיר את נדריה של האישה. המילה של הגבר עומדת מעל המילה של האישה. תחשבו על זה, אחיות יקרות. המילה שלכן לא מחזיקה מים, גם אם נשבעתן לאלוהים בכבודו ובעצמו.
2.
הרי האלוהים של התורה הוא גבר, או לפחות זכר. ככזה, גם הוא נגוע בשוביניזם.
3.
במרכז הפרשה עומדת הנקמה האיומה של ישראל במדיינים. על מה הנקמה? על זה שפיתו את בני ישראל ושלחו להם בחורות שיסובבו להם את הראש. (ראו פרשות פינחס ובלק).
אלוהים אומר למשה: "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים; אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ". קצת אכזרי, לא? אלוהים מכריח את משה להיפרד מן העולם ברצח עם. הזהו האלוהים שצעק על מלאכיו בעת קריעת ים סוף "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה"?
4.
בואו לא נתיפייף, משה הרי רחוק מלהיות פציפיסט. הרג לא מרתיע אותו. האיש ראה יותר דם בחיים שלו משוורצנגר, סטאלונה וסטיבן סיגל ביחד. משה כבר התנסה במלא סוגים של הרג: הוא רצח בנאדם בידיים, הוא קרע את הים והטביע את המצרים (אחרי שהרג את בכוריהם, ובכלל התעלל בהם לא מעט), הוא פתח את האדמה ובלע את קרח ועדתו, הוא כבש, שחט, מעך, ריצץ ופיצפץ. ועדיין, אני חושב שזה קצת אכזרי לתת לו להיפרד ככה מהעולם.
5.
בדרך כלל, כשמערכת יחסים מסתיימת, אנחנו רוצים "לגמור את זה יפה", כמו ששנה רבנו שימי תבורי. והרי בין משה ואלוהים יש מערכת יחסים מורכבת; לפעמים יפה, לפעמים חולנית, אבל תמיד אמיתית וכנה.
אם כך, מה אנחנו למדים מהמשימה האחרונה שנותן אלוהים למשה? אני מפציר בכם לחשוב על התשובה לשאלה הזו לבד.
6.
ומשה, כמו משה, לא עושה עניין גדול. אמרו לו לנקום, אז הוא נוקם:
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם לֵאמֹר, הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא; וְיִהְיוּ עַל-מִדְיָן, לָתֵת נִקְמַת יְהוָה בְּמִדְיָן".
פרשנים רבים תהו על פשר ההיחלצות המהירה של משה. מה זאת אומרת, הם שאלו, שבנאדם ממהר כל כך למות?
והם ענו כמו שהם תמיד עונים: שצריך למהר אל המצווה, שאם אלוהים אומר צריך לעשות. הם מלמדים זכות על משה רבנו, כהרגלם.
7.
ורק הרד"פ מרשה לעצמו לומר את האמת (מתוך "קוראי עונג"): "ומשה האיש עַייַף מן החיים. אחיו נאסף, אחותו נאספה, כל חבריו לדרך מתו זה כבר, והוא לבדו נותר עם אדוננו והעם. ושניהם מעציבים אותו השכם והערב; אלה בכפירתם וזה בכעסו. אמר משה: אמלא מצווה אחרונה זו, ואלך גם אני בדרך כל בשר".
8.
אני קצת מבין את משה. ממהפכן ולוחם חופש הוא הפך לפקיד. מין אומבודסמן, סוג של מתווך. משה שלנו מת לצאת לפנסיה.
9.
שימו לב: למשה אף פעם לא הייתה בעיה למחות בפני אלוהים על משימה שלא מצאה חן בעיניו או לנסות לשכנע את אלוהים לרדת מתוכנית כזו או אחרת. הפעם, כשרצח עם עומד על הפרק, הוא אפילו לא מנסה. משה כבוי, רפוי. הוא איבד את הרגישות.
10.
וכשאני אומר "איבד את הרגישות", אני מתכוון לזה ברצינות. ראו מה אכזריים המעשים שעושים בני ישראל במדיין. בואו ניתן לטקסט לדבר בעד עצמו כמו שאומרים:
11.
"וַיִּצְבְּאוּ עַל-מִדְיָן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה; וַיַּהַרְגוּ כָּל-זָכָר. וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל-חַלְלֵיהֶם, אֶת-אֱוִי וְאֶת-רֶקֶם וְאֶת-צוּר וְאֶת-חוּר וְאֶת-רֶבַע–חֲמֵשֶׁת, מַלְכֵי מִדְיָן; וְאֵת בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר, הָרְגוּ בֶּחָרֶב.
וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-נְשֵׁי מִדְיָן, וְאֶת-טַפָּם; וְאֵת כָּל-בְּהֶמְתָּם וְאֶת-כָּל-מִקְנֵהֶם וְאֶת-כָּל-חֵילָם, בָּזָזוּ.
וְאֵת כָּל-עָרֵיהֶם בְּמוֹשְׁבֹתָם, וְאֵת כָּל-טִירֹתָם שָׂרְפוּ בָּאֵשׁ. וַיִּקְחוּ אֶת-כָּל-הַשָּׁלָל, וְאֵת כָּל-הַמַּלְקוֹחַ בָּאָדָם, וּבַבְּהֵמָה."
12.
זה לא נגמר. הלוחמים משאירים בחיים את הנשים והילדים, אבל למשה זה לא מספיק. שימו לב להנחיות של האיש שעליו נאמר "עניו מכל אדם":
"וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל, שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת, הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה:  הַחִיִּיתֶם, כָּל-נְקֵבָה? הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּיהוָה, עַל-דְּבַר-פְּעוֹר; וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה, בַּעֲדַת יְהוָה.
וְעַתָּה הִרְגוּ כָל-זָכָר בַּטָּף; וְכָל-אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר – הֲרֹגוּ". 
13.
איזו אכזריות! איזו תאוות רצח! כמה רֶשע! כמה זדון!
14.
ואחר כך באים אנשים ואומרים על האיסלם שהוא רצחני. האמת: כל הדתות אכזריות, כי בבסיסן – למרות היופי, ויש המון, אבל המון, יופי וחסד וטוּב ורגישות ביהדות – הדתות מתבססות על שלילה של האחר, על התנשאות על ה"כופר". זה תמיד "אנחנו" ו"הם". היא מדכאת אותי לאללה, הפרשה הזאת.
15.
ואחרי שהמלחמה נגמרת, עסקים כרגיל: אלוהים מנחה את בני ישראל איך להתחלק בשלל, וגם הוא, אלוהים, ש"אין לו גוף וגם לא דמות הגוף", לוקח את החלק שלו בביזה. הם מחלקים את הכסף, ואחר כך הם מחלקים את הארץ, והארץ הייתה תוהו ובוהו ורצח על פני תהום.
כמה עצוב.
16.
ולמרות הכל, אחיות ואחים, שתהיה לכם שבת שלום.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • הרג"כ  On 25/07/2003 at 16:57

    ובראות הרג"כ את שעשה משה למדיינים ויזעק השמימה "תנו לי לצאת, תתתתת תנו לי לצאת".
    "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל", היופי שבתנ"ך בהוצאת הר-סיני הוא הכנות.
    לא מסתירים מאיתנו כלום, סיפרו לנו על טבח, ביזה, רצח במשפחה, ניאוף ומה לא.
    ודווקא זה קונה אותי.
    אין אדם מושלם, אין עם מושלם ואין עולם מושלם.
    הכנות הבלתי מתקבלת של התנ"ך היא הקלף המנצח.
    צא ולמד איש איש את אשר ינחהו ליבו, הכל גלוי וידוע, "איזה כיף להיות יהודי" אומר לו עדי רן ואני ובני ביתי עימו.
    יישר כוח דרור, שמחתי לשמוע אלה ואלח דברי אלוהים חיים.
    לשנה הבאה בירושלים הבנויה.
    שבת שלום.

  • לוי  On 25/07/2003 at 17:35

    מוזרה ומפחידה הדרך הקצרה שאתה עושה לאחר דברי הרד"פ על הטבח במדיינים: החל ב-"היופי שבתנ"ך", דרך "קלף מנצח" וכלה ב-"איזה כיף להיות יהודי". והכל בשבע שורות.

    סבורני שזו אינה בדיוק הפרשה לדבר בה על "היופי שבתנ"ך", ו-ודאי שכוונת המחבר המקראי לא היתה דווקא להצביע על כנותו המטריפה של משה, השם, העם היהודי בכלל, או שלו עצמו כמחבר (אם לכך כיוונת…). נראה לי גם ש-כנות היא מין ערך מדולל שניתן לשלוף אותו גם כדי להגן על רוצח פסיכופט שהודה במעשיו. לא שזה מה שאני חושב על הפרשה, אבל רק לצורך המחשה.

    מכל מקום, דרור מעלה פה קושיות סבוכות, ואתה פוטר אותן ב"כיף להיות יהודי". זה מטריד. ואולי גם בדיוק על זה הרד"פ מדבר פה.

    • Mordi  On 24/02/2013 at 22:01

      אין לי בעיה עם דמותו של משה. ממילא היא דמות פיקטיבית שבאה להציג מציאות אנושית שלא היתה נדירה בכלל, אפילו כיום. הבעיה שלי היא דווקא עם התוצאה של מה שבני אדם המציאו וכתבו בתקופת הברונזה הפך כיום לספר מקודש שנכתב לכאורה בידי אותו אלוהים. אותו אל אכזר, נקמן, חסר רחמים, מרושע, צמא דם, שחצן, רברבן, קטנוני ופסיכופאט – הוא זה שציווה להשמיד את המדיינים על נשותיהם (הלא בתולות כמובן. כי את הבתולות ייעד לבניו).
      כמובן שאיני מפנה את כל הכינויים הנחמדים שלי כלפי אלוהים כי אין כזה דבר.
      המציאו אותו בני האדם ולכן ניתן לצפות מהסופר, שכל עולמו היה צר יותר מעולמו של נער בתיכון כיום, שיתאר את אלוהים במושגים של בני אדם ואף להקנות לו תכונות אנושיות. הוא לא ידע אחרת.

  • שיר  On 25/07/2003 at 20:02

    ואולי כשזה קרה אף אחד לא דיבר?

    מצמרר לחשוב ככה. לא?

    עם סגולה. נו. עוד סגולה כזאת ואבדנו. האובאליות הבלתי נתפסת של הקיום.
    מה ששנוא עליך, זוכרים? קל לצעוק, כשעושים לך עוול. קשה להגיד – טעיתי.
    להצדיק את אלה שהם "משלנו", ולהוקיע אחרים. האם אפשר להסתכל ככה במראה? כעם? כיחידים?
    אה, שכחתי. זה היה פעם. זה כבר לא משנה. מה אנחנו בכלל מתעסקים בזה. היה, נשכח. הדור ההוא כבר מת מזמן.
    מזכיר משהו?

    ואף-על-פי-כן – שבת שלום.

  • אריה  On 25/07/2003 at 21:28

    אז השמדנו עם.
    אנחנו לא מושלמים.
    אין אנשים מושלמים. אין עולם מושלם.
    לפחות יש לנו את הכנות להודות בזה.
    אפילו בכתב.
    זה היופי שלנו.
    אנחנו לוקחים אחריות.
    זה הקלף המנצח שלנו. הכנות.
    אנחנו אפילו משלמים לניצולים.
    איזה כיף להיות גרמני.

  • טבורית מצויה  On 25/07/2003 at 22:05

    לא בטוח שמשה היה אמור להיות פציפיסט, כלומר, מסור לתפקיד עד כדי רצח אדם בידים – כן, אבל פציפיסט? כנראה שמשה לא היה מודע לאופנות ההומניסטיות של המאה ה-19. וזה לא קשור כל כך לענווה. הענווה של משה היא באי-לקיחת קרדיט/אחריות והסתמכותו על, נאמר, הכוונה מטאפיסית. היא אינה מושלמת משום שאיש אינו מושלם. גם אלוהים הוא הרבה יותר אובייקטיווי מאיך שמתארים אותו. כלומר,רק אם אלוהים דומה למרחף השרירי הזה עם הזקן מהפוסטר של העברת הג'וינט לאדם, אז סעיף שלוש עושה הגיון.

    אהבתי לעומת זאת את התיאור של משה הרפה, שנמאס לו מהחיים.

    אה, ועוד דבר…

    אם אתם מתחילים לקשר ישירות בין האכזריות של העבריים הקדמונים לבין, נאמר, אכזריותנו כיום כעם כובש, זיכרו שזו בדיוק הטענה שגורמת לחבר'ה מסויימים להיצמד כמו עלוקות לחברון.

  • שיר  On 26/07/2003 at 13:52

    דרך המלך.
    קצת מכל דבר. בלי בהמיות, בלי התלהמות, בלי התעלקות מיותרת. הכל במידה. למה לא מצליחים להפנים את זה?
    תמיד רוצים יותר.

    אוח, האגו, האגו. איזו מחלה ממארת.

  • צפורה  On 27/07/2003 at 8:14

    למה להשתדל כל הזמן לחפש את הרע אולי כדאי פעם לקחת פסוק אחד טוב ועלין לעשות נתוח.
    זה יכול דוקא לעשות טוב קצת על הלב.
    70 פנים לתורה.כפי שודאי ידוע לך אפשר לקחת כל פסוק ולפרש אותו בצורה מסוימת.

  • ש.א.ע  On 28/07/2003 at 12:35

    יופי צפורה
    אני איתך

  • חי  On 29/07/2003 at 12:46

    מה זאת אומרת, האגו מחלה ממארת? קראת את "פראני וזואי?" מהר לקרוא. ולחשוב מחדש.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: