שחורים

 

 

בוקסים לבטן, הסרט הזה. בוקס לבטן, אחרי בוקס, אחרי בוקס. אתה יושב בסינמטק, ומתכווץ. אתה מתכווץ מול הגזענות הבוטה, חסרת הבושה, של מנהיגי המדינה של אז, של העיתונאים הבכירים ב"הארץ", של הדה-לגיטימציה שנעשתה לכאב של ציבורים שלמים, ואתה מתכווץ מול הכאב והזעם, שלא שככו אפילו טיפה מאז, וכבר עברו 30 שנה. מזל שחושך.
העוצמה של הסרט היא בחיבורים שהוא עושה; החיבור של הפנתרים השחורים לתנועות מהפכניות אחרות בעולם של אז, כמו המאבק האתני-השחור בארה"ב, או המהפכות המרקסיסטיות בעולם השלישי; החיבור האמיץ בין הדיכוי חברתי המופעל נגד מזרחיים לזה המופעל נגד הפלסטינים ("הפנתרים הקדימו את החברה הישראלית בדור שלם, וגם את השמאל", אומר כוכבי שמש, הכוכב הבלתי מעורער של הסרט, "הבנו שהבעיות של המזרחים ושל הערבים שלובות אחת בתוך השנייה. לא יהיה שוויון ולא יהיה סיכוי למזרחים כל עוד יש כיבוש ויש מאבק לאומי, ומצד שני המאבק הלאומי לא יסתיים כל עוד המזרחים נמצאים בתחתית הסולם ולמעשה מהווים מנוף אנטי ערבי"); החיבור בין הקיבוצים של אז וההתנחלויות של היום; והחיבור, או יותר נכון, ההבדלים בין הפנתרים השחורים לש"ס.
חמישה גיבורים יש לסרט: צ'רלי ביטון, סעדיה מרציאנו, ראובן אברג'יל, חיים הנגבי וכוכבי שמש. אבל רק בשביל השניים האחרונים, שמש והנגבי, שווה לצאת מהבית. הם האידיאולוגים האמיתיים של המהפכה, הם היחידים שאתה מקשיב להם ברצינות.
אני חושב שהעובדה שצ'רלי ביטון הפך להיות הפנתר הפופולרי והמפורסם מכולם היא קונספירציה של הממסד האשכנזי. הם יכולים להתמודד עם ביטון, שכאילו מצדיק את הסטריאוטיפ שבנה הממסד לפנתרים שחורים – הוא עצבני, שפת הגוף שלו משדרת אלימות, שפתו עילגת, מסריו מבולבלים. למרות שהלב שלו במקום הנכון והזעם שלו מוצדק ואמיתי, הוא איש לא מעניין שקל להתמודד מולו. לכן הם הפכו אותו לסמל.
הם לא היו, והם עדין לא, מסוגלים להתמודד מול כוכבי שמש – שחבריו מעידים עליו כי הוא האידיאולוג של המהפכה. שמש רהוט, עקבי, מחויך ושקט. הוא מדבר, ואין לך ברירה אלא להקשיב לו. הבנאדם גאון. הם לא יכולים מולו, אבל אין להם בעיה מול ביטון, אברג'יל או מרציאנו. זו אולי התובנה החזקה ביותר שיצאתי איתה מהסרט. הרגשתי שרימו אותי; כל השנים האלה הציגו בפני את הפנתר הלא נכון. כל השנים האלה סיפרו לי, ילד אשכנזי שכמותי, שמדובר היה בחבורה של מרוקאים עצבניים, עצלנים, וחובבי ערק. אבל לא, מדובר במהפכנים.
וכנ"ל גם לגבי חיים הנגבי, ממקימי "מצפן". איזה איש הנגבי הזה. גם הוא, כשהוא מדבר, אתה מקשיב לו. הוא, עם הקול שלו, קול של מאות אלפי סיגריות (שלום חנוך נשמע לידו כמו ריטה), עם הלהט שלא קהה אפילו במעט. הוא ושמש, הם המהפכה, ואותם צריך היה לשמוע כל הזמן. אבל כאמור, מול ביטון קל יותר להתמודד.
מהפכת הפנתרים השחורים, שסמי שלום שטרית מגדיר אותה כ"מפץ הגדול של החברה הישראלי", הייתה אולי המהפכה החברתית היחידה שהייתה פה, וללא ספק המוצדקת מכולן.

כוכבי שמש. מהפכן ותותח

ואולי בגלל שהסרט הזה כל כך חזק, קשה כל כך לראות אותו. פיזית, קשה לתפוס אותו. אתה אף פעם לא יודע מתי הוא יוקרן בפעם הבאה. אחרי הסרט ישבנו, כמה מהצופים, עם אלי חמו הבימאי (בשיתוף עם סמי שלום שטרית). הוא מספר לנו שגופי שידור לא רוצים את הסרט הזה. הוא חזק להם מדי, חתרני מדי, כועס מדי, מחובר מדי למה שקורה היום. גופי השידור הגדולים רצו סרט נוסטלגי עם פנתרים זקנים, משהו בסגנון, "כך היינו"; סיפורי הווי של מהפכנים שעבר להם. אבל איפה. שטרית וחמו לא סיפקו את הסחורה. הם לא עשו "חיים שכאלה". הם עשו סרט שאתה יוצא ממנו נסער, אתה יוצא ממנו חושב. אני זוכר משפט אחד שאמר לי חמו, הוא אמר: "פנתרים שחורים זה לא עניין של עדה, זה עניין של תודעה". זה היה אחרי ששטחתי בפניו את הבעיה שהייתה לי, כשאשכנזי, לצפות בסרט.

חיים הנגבי. תותח ומהפכן

מה קרה מאז? האם המהפכה הצליחה? תלוי איך מסתכלים. מצד אחד, הצלחה; הפנתרים הביאו את מדינת ישראל להסתכל ולראות את הפערים החברתיים, להבין את העוול שנעשה, להפנות תקציבים. מהבחינה הזו, הם הצליחו. מהרבה בחינות אחרות, הם נכשלו. ש"ס היא הכישלון הגדול של הפנתרים. "עם כל הביקורת שיש לי לפעמים על החברים שלי", אומר הנגבי, "עדיין כל חברי הכנסת של ש"ס לא שווים את הציפורן של האצבע הקטנה של הרגל של כל אחד מהפנתרים". אני מסכים אתו.
בגיליון יולי של המגזין הכלכלי TheMarker, מביא שגיא חמץ שני מחקרים בנושא הפערים החברתיים שנעשו באוניברסיטת תל אביב. אחד על ידי יינון כהן ויצחק הברפלד, מהמחלקה ללימודי עבודה, והשני על ידי יונה רובינשטיין ודרור ברנר מהמחלקה לכלכלה.
על פי המחקרים, בישראל של 2003 אין אפליה על רקע עדתי בכל הקשור לקבלה לעבודה. להבדיל ממחקרים שנערכו בשנים קודמות, הפעם לא הועדף רובינשטיין על פני בוסקילה. אבל זה לא אומר שאין פערים, יש ועוד איך. גברים אשכנזים מרוויחים בממוצע 13,103 שקלים לחודש. לעומתם, גברים מזרחיים מרוויחים בממוצע 9,077 שקלים. נשים אשכנזיות מרוויחות בממוצע 7,131 שקלים. לעומתן, מרוויחות נשים מזרחיות 5,429 שקלים לחודש. גברים ערביים, אגב, מרוויחים 5,884 שקלים בחודש. מה זה אומר על המהפכה?

"הפנתרים השחורים מדברים". מחקר ותסריט: סמי שלום שטרית, צילום ועריכה: אלי חמו, בימוי והפקה: אלי חמו וסמי שלום שטרית. מועדי הקרנה: פשוט להיות ערניים.

(התפרסם ב-42 מעלות, גליון יולי)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עומר  On 22/07/2003 at 18:09

    אבל הנתונים המספריים יוצרים שכר ממוצע קצת גבוה מדי.

  • אנה  On 22/07/2003 at 18:11

    נשים מזרחיות נמצאות בתחתית הסולם החברתי.
    לא פלא שרבות מהיושבות באוהל מול הכנסת, שייכות בדיוק למגזר הזה.
    יש עוד נקודות דמיון בין המאבק אז והמאבק של היום. למשל בדמוניזציה שעושה התקשורת, ל"מורדות".
    גם אמהות חד הוריות הן לא עניין של כלכלה אלא של תודעה.

  • מתיתיהו אחר  On 22/07/2003 at 18:14

    שמעתי על הסרט לפני כמה חודשים אבל רק עכשיו אני מתעניין בו, באמת הייתי בטוח שזה הולך להיות מין חיים שכאלה עם נגיעות פוליטיות שמתייחסות יותר לבן גוריון מאשר לאקטואליה.
    לפי איך שאני קולט את המאבק של הפנתרים הרי שמדובר בכישלון כמעט גורף, הם אמנם החדירו תכנים חדשים לתודעה אך לא חוללו את השינוי, להבדיל מתנועות המחאה השחורות, שמהן שאבו השראה לשמם, לא הצטרפו לפנתרים בארץ הילדים הבורגנים הלבנים כמו שקרה בארה"ב, הפנתרים שלנו רצו לבד כל הדרך.

  • נאבוקוב  On 22/07/2003 at 18:37

    הדברים שכתבת שם, מיסטר.

    מה שבעוכרנו הוא שתמיד יש את הסרט הבא. היינו,
    המהפייייכה נבלמת על-ידי הפיהוקים היומיומיים העצומים,
    ההמשך החדגוני של העיתים,
    השובע של אחרי-ארוחת-הצהריים.

    תיקונים, אם בכלל ישנם כאלו-
    הרי מתבצעים הם טלאי-על-טלאי.

    מה ערכם של הפנתרים?
    מה ערכם של נסיונות שינוי?

    ובכן,
    אולי הם חוזה, כמו שאנו חואן.

    (שני מקסיקנים על רכס
    שמש גבוהה במרום
    אומר האחד:
    הי חואן פקח עיניך
    אתה עוד תיפול לתהום!
    חואן כמו שהוא מהלך לו
    שקוע באיזה חלום
    לא פוקח עיניו,
    מחייך ומגחך לו,
    חוזה איפה יש כאן
    תה
    ו
    מ
    ם
    ם
    ם
    .
    .
    .)

  • דרור בורשטיין  On 22/07/2003 at 19:53

    ראיתי את הסרט בסינמטק לפני כמה חודשים.
    כשיצאתי ממנו חשבתי ששאלה אחת חשובה לא שאלו את גיבורי הסרט, שנכחו באולם ועלו על הבמה וקיבלו מחיאות כפיים. השאלה היא למה הם לא מתארגנים פוליטית. אולי הם לא יכולים. זכותם. אבל זה לא עלה כלל כאפשרות, לא בסרט ולא בדיון הקצר שאחריו.
    ברור לי לגמרי שהייתי מצביע עבורם. ברור לגמרי שהפנתרים השחורים היא המפלגה שהכי חסרה על המפה. אבל אף אחד לא דיבר על זה. לכן הסרט היה, לצד הכוח הגדול, גם ויתור גדול על כל מה שאינו דיבור והוא מעשה.
    כוכבי שמש הוא אכן אדם מעורר הערצה.

  • הרג"כ  On 22/07/2003 at 21:09

    מה ההשוואה הזו? ההשוואה הזו עושה צחוק מהעבודה.
    ראשית, באמת חבל שהמהפכה הצליחה בפועל רק ב-1984 כשהועלה העניין העדתי לבחינה במימד הפוליטי.
    מאבקם של הפנתרים השחורים הוא צודק ומוצדק .
    אך בהשוואה לענין הערבים פגענו בכבודם של הפנתרים. יש הבדל בין עימות אתני לעימות עדתי.
    אם כבר אז ראוי לברר מהם שורשי האפליה ומהן הסיטואציות שהביאו את ההנהגה לגרום נזק רב כל כך.
    בתקופת המאבק של הישוב העברי בארץ-ישראל במנדט הבריטי בלט הפער בכמות המתגייסים המזרחיים לארגון ההגנה אל מול האצ"ל לטובתו של האמ"ל. די בסיור קטן בבתי קברות כדוגמת נחלת יצחק בכדי לראות שבשורות הקבורה של לוחמי ההגנה אין מרציאנו ואבוטבול.
    זה לא היה פוליטי, המזרחיים לא סומנו ע"י ההגנה הפלמ"ח וההנהגה.
    המזרחיים ראו בדרך הכוח את התקוה לעצמאות.
    יהודי ארצות צפון אפריקה לא חלמו על אמניסיפציה לעומת יהודי אירופה שזכו לאזרחויות גרמנית, צרפתית ובריטית.
    ההסטוריה ידועה, יהדות אשכנז נקלעה לחלום של סדר חדש. רפובליקת ויימאר היא דוגמא קלאסית של הירדמות בשמירה.

    המזרחיים ברובם נוטים ימינה ולא בכדי. הם שחוו את תרבות הערבים וחמלת הקוראן לא הופתעו כשהמופתי של ירושלים נפגש עם היטלר.
    הערבים שואפים לפגוע בנו, שאיפותיהם למדינה דו-לאומית הם מתכון לרפובליקת ויימאר בישראל. אין מדינה דמוקרטית דו לאומית או רב לאומית יציבה במערכת הבינלאומית כיום.
    יוגוסלביה ז"ל, צ'כוסלובקיה ז"ל, ברה"מ ז"ל, בסקים, קטלונים,קורסיקאיים,כורדים כל עם צריך את אדמתו שלו ובשבילו.
    לפלשתינאיים מגיעה מדינה שלהם ורק שלהם ריבונית ועצמאית בהנחה שהם עם בעל רקע היסטורי עצמאי משלו.
    לא יהיה פה ביחד גם אם נרצה מאוד מאוד תמיד יהיה פה עם שכבש ומתישהוא נצטרך לשקול מוסרית גם את זכות השיבה של מגורשי 1948.
    למולם המזרחיים נאבקו במאבק אחר. הם נאבקו לשוויון לא לניצחון. מאבקם היה צודק לא מבחינה פוליטית לאומית בלבד, מאבקם היה מאבק כלל-עולמי. שוויון זכויות הוא יסוד הדמוקרטיה.
    אני מזדהה לחלוטין עם מה שכתבת דרור, הפנתרים השחורים ומאבקם צריכים להילמד במערכת החינוך הישראלי כפרק משמעותי בהסטוריה של מדינת ישראל.
    אני פשוט לא מבין, איך אפשר להתעלם כל כך מהמציאות.
    וינסטון צ'רצ'יל המנהיג האמיץ שבנחישותו המדהימה הביא את קץ הנאציזם אמר "ככל שמסתכלים יותר אחורה רואים יותר קדימה", ככל שנלמד מההיסטוריה נדע להעריך את העתיד שיבוא.
    דרך אגב נכדו של המופתי של ירושלים, ידידו של היטלר, הוא פייסל חוסייני זצ"ל וככל שמסתכלים על ההסטוריה המשפחתית שלו נעריך היטב את העתיד שחלילה יבוא.

  • פושקין  On 22/07/2003 at 22:55

    הרשה לי להתייחס רק אל נקודה קטנה אחת מתוך שלל דבריך הבלולים: רשימת המדינות ז"ל והעמים, שהכנסת בעניין חוסר הסיכוי כביכול למדינה דו או רב לאומית, היא רשימה מופרכת מן היסוד. מה הקשר בין התפרקות צ'כוסלובקיה לתביעה הקטלונית לעצמאות? היית פעם בברצלונה? חיית בפראג או בברטיסלבה? לחבר באותה פסקה את ויימאר, את מגורשי 48, ואת הקורסיקאים זאת דמגוגיה ברמות הגבוהות ביותר, של אדם שאין לו מושג על מה הוא מדבר. אז אם יש לך איזו טענה, כדאי לפחות שתחשוב קצת איך להציג אותה כאן (או בכל מקום אחר). כי אתה מזלזל מאוד בשומעיך ובקוראיך.

  • רני  On 23/07/2003 at 1:42

    לא יודע אם ראית – אבל הסרט "שמעת על הפנתרים השחורים" הוא סרט לא פחות טוב. סרט מעולה. כשתוכל – תראה.

  • דרור פויר  On 23/07/2003 at 10:44

    ואני מתייחס לטוקבק הנושא את הכותרת "מזרחים מול ערבים", כמובן.

    קודם כל, את ההשוואה בין המאבק העדתי למאבק הלאומי עשו הפנתרים עצמם, לא אני. גם הם, שאתה בחסדך מכנה את המאבק שלהם "מוצדק" הבינו כבר לפני שלושים שנה שאין שוויון בלי שלום ואין שלום בלי שוויון, אבל אתה מציע שוויון למזרחי ומלחמה בערבי.

    אתה כותב: "המזרחיים ראו בדרך הכוח את התקוה לעצמאות". אפשר גם לראות את זה אחרת: האשכנזים העדיפו שהמזרחים ימותו עבור העצמאות.

    כל העמים צריכים עצמאות לשיטתך, חוץ מהפלסטינים, והשוויון לשיטתך מגיע לכולם, חוץ מהפלסטינים. זו אטימות ברמה עולמית. מגיע לך גביע או משהו.

    בכלל, כל ההתמכרות המשונה הזו להיסטוריה (לא תמיד מבוססת) היא שורש כל הרע. כל אחד יכול להסתכל אחורה, אבל להסתכל קדימה, בשביל זה צריך אופי.

  • ויפה שעה אחת קודם  On 24/07/2003 at 13:44

    …להסתכל קדימה… בשביל זה צריך אופי… סחטיין עליך…
    אממה? צריך אופי לעוד כמה דברים – גם כשאתה כותב פרשת שבוע ומפתח את
    הנושא שבו תוכל בדרך הקלה והזריזה ביותר ללעוג לתורה ובתוך כך לציבור הדתי. גם אני חונכתי או יותר נכון למדתי במסגרות דתיות, הייתי בשנאה הילדותית הזאת והתגברתי עליה. תנשום עמוק. תתגבר. צריך אופי כדי להתעמק בדברים שאתה לא מבין בהם וכמה שאתה חכם. ואתה חכם. מאוד. להסתכל בפירושים של רשי והרמב"ם למילה , פסוק או מקרה מסוים לא מספיקים בכדי להבין את הקונטקסט כולו. סיפורי התנ"ך הם לא סיפור הם גם מטאפורה. ואתה יודע מה? זה בכלל לא משנה. אתה פשוט צריך לשבת רגע ולחשוב אם יש לך אופי. או-קיי. אתה מסתכל קדימה. כל הכבוד. . בשביל להסתכל קדימה צריך אופי חזק מאוד וגם ובעיקר צריך לפתח כושר מנטלי להתעלם מהעבר לחלוטין. להתעלם מהעולם מסביבך ולחשוב רק על עצמך. אתה כותב מדהים ומאוד מצחיק. אבל זה נראה קצת שלא ממש התבגרת. אני חס וחלילה לא רוצה לפגוע בך. יש לך את כל הסבלנות בעולם כלפי הפלסטינים אתה נאור תומך ומבין בעם הפלסטיני. תנסה להיות נאור תומך ומבין לאנשים ברחוב שלך. בעיר. בעם. במדינה. שאין להם את הדעות שלך. תנסה להקשיב. להיות פחות מזלזל. תאמין לי אתה תהנה מזה.
    שבת שלום

  • ש.א.ע  On 24/07/2003 at 15:38

    יפה שעה אחת קודם
    גם אני מאלה המצפים לכל מאמר של פויר
    ונהנה מכל מילהץ
    עם זאת,דרור,אתה מסוגל להגיע לגבהים יותר
    מבלי להתריס כלפי האלהים בכל משפט שני.
    מחכה ומצפה לפרשת השבוע הקרובהץ

  • נאבוקוב  On 24/07/2003 at 21:29

    נורא אהבתי לראות אותך משחרר קצת מכאבי הבטן הרילגיוזיים שלך, כאן. דן בלהט מול דמות-קש שהמצאת.

    לכן, אשחרר לך זאת:

    "ספר הוא כמו ראי- אם מציץ בו קוף לא יוכל להשתקף בו שליח קדושה"

    (ליכטנברג אם אינני טועה. ואני כנראה טועה)

    (ובכל מקרה, מה שיפה באפוריזם הוא זה שהוא תמיד נכון- ולכן, לא אומר בעצם כלום. לחלוטין לא הוגן 🙂 )

  • ?מה בא קודם  On 25/07/2003 at 0:24

    הקוף או ליכטנברג

  • צ'יפופו  On 25/07/2003 at 0:43

    who gives a rats ass?

    אבל, עכשיו ברצינות – תתבייש לך.
    ככה ללכלך על השי"ת?

    אגב, מכל הניקס הרשמיים – אני מעדיף את צורת ה:שי"ת.
    לא יודע, משהו בצליל מריח לי נכון.

    רגע, איפה הייתי?
    אה כן – תתבייש לך.

    וכמובן – אתה מסוגל להרבה יותר.

    וגם: אתה לא צריך את זה/ למה לך?

    ואיך אפשר בלי הסיומת: אוהבים אותך. אוהבים אותך הרבה…

    וואט אבר.

  • הרג"כ  On 25/07/2003 at 0:52

    דרור, מעולם לא אמרתי על דברייך המכובדים ולו קצה מילת זלזול.
    גם אם אינני מסכים עם דבריך שלעיתים מביאים אותי לסף פסימיות מוחלטת באשר לעתיד לא אכתוב עליהם בולשיט.
    הבולשיט זה ה"פלורליזם" המהפכני שטמון בדבריך.
    היתי חייב להגיב,איך נגיע להסכמה בינינו אם לא תהיה בינינו הידברות.
    אני מקשיב לך וכמוני כל מבקרי האתר.
    ולענין אחר, מעבר לפגיעה הקלה בי, פגעת בכבודה של תורה.
    הרד"ף יצא בפשקווילים בקריאה לבית-ישראל לרחק מדברו של הרג"כ כי הרג"כ לא עוסק בדברי אלוהים חיים.
    אויבי השלום בשער ואנה אנו באים.
    הציבור מתבקש להתמיד בקריאת משניות ולחכות להוראות שעה חדשות בהתאם ל"דיבוק" שפגע ברג"כ ומידת חומרת מצבו של הרג"כ.
    אלו דברי אלוהים חיים, דינם של ההולכים כנגד פסק זה כדינם של מחללי שבת ואוכלי שפנים.
    מחכה ל"וורט" שלך על פרשת מטות (בצער מה על שהופרדה מפרשת מסעי), "עמיתך לדרך" גיא.

  • דרור פויר  On 25/07/2003 at 7:48

    ויפה שעה אחת קודם – אני האחרון שלועג לתורה. ההפך הוא הנכון; אני פשוט קורא אותה מחדש, כמו בפעם הראשונה, וכך גם את הפרשנים. אני מנסה להתעלם מהפריזמה הדתית/לאומית, ופשוט להתייחס אלי הכמשהו טרי. אני מתרגש וצוחק ומתעצבן, ועל הדרך גם בא חשבון עם עברי. זה בסדר גמור, ולא צריך לקחת ללב.

    כבוד הרג"כ – המילה "בולשיט" פדעה בך? אני מצטער מעומק לבי, סלח לי על כך, אבל אני מציע לך לא לעשות מזה עניין. "בולשיט"="צחוק מהעבודה", לא ככה? מה זה כבר בולשיט ביננו?
    אתה כותב: "איך נגיע להסכמה בינינו אם לא תהיה בינינו הידברות". ובכן, אני לא חושב שהמטרה היא להגיע להסכמה. זו לפחות לא המטרה שלי.

  • נאבוקוב  On 25/07/2003 at 14:53

    אבל לפני ששם את הברדס על פני ונעלם הערפל,
    דע שבהודעתך הזו עשית לי רגע.

  • בוזגלו  On 11/08/2003 at 11:04

    לדרור פויר
    כתבת יפה ואני מסכים, כמעט, עם כל מה שכתבת.
    הפנתרים השחורים עשו את המהפכה הגדולה, קודם כל בקרב המזרחים. אי-אפשר להשוות בין המזרחי של היום והמזרחי המתרפס, המתחנן ובעל המודעות הנמוכה של לפני הפנתרים.
    גם העסקנים המזרחים של היום אינם דומים לעסקנים שלפני הפנתרים אשר, רובם ככולם, היו עלובי נפש והתבטלו בפני אדוניהם. גם היום, כאשר אין נחת מהעסקנים המזרחים, הרי שיש הבדל עצום בין אופן התנהלותם לבין העליבות של קודמיהם עד ראשית שנו השבעים.
    ראיתי את שני הסרטים שעשו על הפנתרים השחורים ואני מסכים איתך, ולא מבין, איך הם הצליחו להעלים מאיתנו את כוכבי שמש.

  • מורן  On 12/11/2003 at 0:38

    לכל מי שיש מה להגיד או מה לשמוע בעניין, אני רוצה להזמין אותך ל…
    סדנת מפגש בין מזרחיות/ם ואשכנזיות/ם

    בית הספר לשלום

    הסדנא מיועדת לכל הגילאים, לנשים ולגברים, מכל התחומים, ומכל הרקעים, ובכלל, לכל מי שמתעניינת/ן בדיאלוג בין אשכנזיות/ים ומזרחיות/ים, ובחקירה משותפת של היחסים בין מזרחים/ות לאשכנזים/ות כאחד הצירים המשמעותיים בחברה הישראלית, נושא שנוכח במפגשים אחרים אך לרוב מקבל מעט התייחסות.

    בסדנא ייחודית זו תהיה התייחסות להיבטים התרבותיים והפוליטיים של הנושא המזרחי-אשכנזי, ולזהויות השונות הקשורות בו.

    הסדנא מתקיימת בנווה שלום: 14-15 בנובמבר 2003 (שישי מ- 13:00 עד שבת 16:00)

    ההרשמה היא מראש!

    מחיר למשתתף/ת: 150 ₪ (המחיר כולל השתתפות בסדנה, ארוחת ערב, ארוחת צהריים וכיבוד)
    למעוניינים בלינה וארוחת בוקר: תוספת של 50 ₪ . אפשר להשיג הנחה!

    לפרטים ולהרשמה לפנות אל מורן, 09-9508487 (אפשר גם להשאיר הודעה),
    או באימייל moranlivnat@yahoo.co.uk

  • ה-1  On 15/05/2005 at 9:43

    תפסיקו לבכות לאף עולה חדש לא קל,בלי קשר אם הוא שחור או לבן אז אל תהיו גזענים

  • יגאל אלקסלסי  On 12/01/2006 at 23:40

    ל-1 , כמה הבהרות: מזמן כבר לא מדובר על בכיינות, התבכיינות וכו' ואזרחי המדינה שבאו מארצות ערב הם לא עולים כי אם, מהגרים. תפנים.
    לבוזגלו היקר במקום שתלין על עליבותם של אחיי המזרחיים, תול קורה מבין עינך. עשה מעשה.

  • כל הסרטים והכתבות אינם אומרים את האמת על הפנתרים השחורים אלא את מה שהשלטון האשכנזי רוצה שתחשבו על הפנתרים השחורים !

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: