פרשת השבוע – פינחס

 

1.
"דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם, וְכָל-נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם", כך מתוארת התורה בספר משלי, פרק ג' (ואגב, זה פרק נהדר, כדאי לקרוא).
דרכי נעם? בתחת שלי. נתיבותיה שלום? ספרו את זה למישהו אחר.
2.
בסוף הפרשה הקודמת, למי שזוכר, רוצח פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן גבר ואישה – הגבר יהודי, האישה מדיינית – שהזדיינו. פינחס דוקר אותם ברומח. רוצח אותם בדם קר. פרשת בלק הסתיימה עם הרצח הזה, ועם כתובת "המשך יבוא"; מה יעלה בגורלו של הרוצח?
3.
והנה, הפרשה שלנו, פרשת פינחס, נפתחת במתן פרס לפינחס. אלוהים אוהב את זה, את הרצח לאור יום שנעשה בשמו, שנאמר: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי… לָכֵן אֱמֹר:  הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם, תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו". (כ"ה, י-י"ג).
4.
כהרגלם, עושים הפרשנים סלטות באוויר על מנת להוכיח כמה טוב ונכון ויפה היה המעשה של פינחס, וכמה נבון היה מבחינתו של אלוהים לתת לו את הפרס הזה. נכון, חלקם ממלמל בשקט שהיה פה רצח בדם קר, אבל הרוב המוחלט של הפרשנים מצדיקים הן את הרצח והן את הפרס שניתן עליו.
5.
ורק הרד"פ מרשה לעצמו לכתוב את השורות הבאות (אני מצטט מתוך ספר השו"ת שלו, "סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי"): "טעה אלוהינו, טעה והטעה. שאין דבר כזה כמו שאומרים 'רצח לשם שמיים'. פינחס רוצח היה, ומעשהו תועבה. אבל פרס נתן לו אלוהינו, ברית כרת עִמו, ועל שום מה ולמה? טעה אלוהינו, טעה והטעה. שדורות של קנאים כמעשה פינחס עוד יעשו, והקנאות הדתית תועבה היא. ובמה שונה זה (מעשה פינחס) מההבטחה של אלוהי המוסלמים לשבעים בתולות בגן העדן?".
6.
זה לא סתם שהרד"פ נודה מהפנתאון הפרשני, זה לא סתם שהרב הראשי לקהילת ליסבון, ארמנד פרנקו, הכריז עליו חרם, לא סתם נשרפו ספריו ונרדפו תלמידיו. הוא פשוט יותר מדי, הרד"פ. הוא הילד שצועק כי המלך ערום.
7.
מערכת מוסר בה אלוהים מצדיק רצח הנעשה בשמו היא מערכת מוסר מקולקלת. ואם לפינחס מותר, מה יגידו אזובי הקיר, מה יאמר נוער הגבעות ואנה אנו באים?
והקנאות הדתית ממכרת. הנה, מיד אחר כך (כ"ה, ט"ז), מופיע הציווי הבא: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: צָרוֹר אֶת-הַמִּדְיָנִים, וְהִכִּיתֶם אוֹתָם".
8.
אלוהים מצווה עלינו להיות צוררים. איזה מין אלוהים זה? זה לא האלוהים שלי, אחיות ואחים. האלוהים שלי לא מצווה עלי להיות צורר, ואם הוא מצווה עלי להיות צורר, הוא לא האלוהים שלי. האלוהים שלי לא צמא דם, האלוהים שלי לא נותן פקודות בלתי חוקיות בעליל.
9.
מאוחר יותר בפרשה, אנו מוצאים את הסיפור על חמשת בנות צלופחד, מַחְלָה, נֹעָה, חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה. הן באות להתלונן בפני משה על העובדה שבגלל שאין להן אח, אין להן ירושה ונחלה. משה מביא את טענתן בפני אלוהים, וזה מנסח מחדש את הכללים: "אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ, וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ. וְאִם-אֵין לוֹ או בַּת, וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ, לְאֶחָיו. וְאִם אֵין לוֹ אַחִים, וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ, לַאֲחֵי אָבִיו. וְאִם אֵין אַחִים לְאָבִיו–וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, וְיָרַשׁ אֹתָהּ".
10.
ועל כך כותב הרד"פ בספרו הלפני אחרון, " מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב": "מה לאלוהינו ולפקידוּת של נכסי דלא ניידי? ששיעור חשוב למדים אנו פה: מה שמתחיל ברצח ובהצדקתו, מוביל אל מה שקוראין הבריות 'ביורוקרטיא'. שהמערכת מצדיקה עצמה תמיד, ותמיד עוטפת היא את עצמה בחוקים, ועוד חוקים, ומטרתה אחת: לתעל את הזעם כלפי חוץ. שלא אלוהינו, ולא בנות צלפחד, ולא אחד מחכמינו לא התרעמו כנגד הציווי לצרור את המדייני, אבל רק גע להם ברכושם, וראה את הבריות מתקוממים כאחוזי טירוף. ואכן, בטירוף מדובר, שהבריות פונות לאלוהים על הדברים הקטנים, ואת הדברים הגדולים עוזבים הם לנפשם".
11.
ואז כותב הרד"פ את המשפט הבא, משפט שזיכה אותו (על פי עדויות של תלמידיו) במטח של ביצים רקובות בכל פעם שיצא אל השוק: "וזה שאומרים שהאלוהים מצוי בפרטים הקטנים מעיד לא רק על בני האדם, שהפרטים הקטנים רק הם מה שמעניינם; אלא מעיד כאלף עדים על האלוהים: שהרי יודעים אנו כי העיסוק בקטנים מקטין את העוסק".
12.
אלוהים ממשיך להיות קטנוני, ומזכיר שוב למשה שאוטוטו הוא הולך למות, ואת הארץ לא יראה. הוא מנופף עם העונש בפרצופו של משה. אבל משה לא נשאר חייב, בפסוק ט"ו, פרק כ"ז, מכנה משה את אלוהים: " יְהוָה אֱלֹהֵי הָרוּחֹת". זו חתיכת התרסה.
13.
בכלל, עושה רושם שקצת נשבר למשה. הוא ואלוהים מדברים על היום שאחרי (מות משה), ומשה מביע בפני אלוהים את דאגתו: "וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְהוָה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה". כאן אני קצת מתעצבן על משה, שגם הוא – למרות שנאמר עליו שהוא עניו מאוד, וכמותו לא קם עוד עניו – מתמכר לשררה, לכוח. ממקומו בראש הפירמידה, משה כבר לא יכול לראות את העם כאוסף של פרטים. מבחינתו העם הוא עדר, צאן חסר בינה.
14.
גם משה חולה במחלת הכוח, גם הוא מביט מלמעלה ומפסיק לראות אנשים, רואה רק מספרים. זה א
לי יכול להישמע כמו דאגה כנה, ואולי זו אכן דאגה כנה, אבל אני לא מוכן שידברו אלי (שהרי אני חלק מהעם) ככה: אני לא צאן, אני לא חלק מעדר, ולא אכפת לי אם אתה רואה לאלוהים את התחת על בסיס יומיומי, או מבקר אצל הנשיא בוש; אין לך שום זכות להתייחס אלי ככה.
15.
בסופו של דבר, כל המנהיגים קקות.
16.
שאר הפרשה משעממת אש, מלאה בסדרי קורבנות ארוכים ומייגעים. אבל מה, אני מוכרח לצטט לכם מההפטרה. עד השבוע הזה, י"ז בתמוז, כל ההפטרות קשורות איכשהו בפרשה, אבל מעכשיו ועד ט' באב, ההפטרות עוברות פאזה, ומספרות מעשי פורענות, להכניס את העם למצב רוח דכאוני.
מאחר ולוח השנה העברי נוטה להתנדנד מפעם לפעם, יש שתי אופציות להפטרת פינחס. האחת לשבת שיוצאת לפני י"ז בתמוז, ואחת לשבת שיוצאת אחריו. למרות שהשבת הזו יוצאת אחרי י"ז בתמוז, בחרתי לצטט דווקא מהאופציה הראשונה, מתוך מלכים א', פרק י"ט.
17.
מסופר פה על אליהו, שאחרי שהרג את נביאי הגויים בחרב (עוד קנאי דתי חצי מטורף), בורח אל המדבר ומבקש את נפשו למות. אלוהים מתגלה אליו, נותן לו לאכול ולשתות, ואז הם מדברים, אליהו ואלוהים, והאחרון מתגלה בפני אליהו.
הכתוב מציע לנו פה את אחד מפרקי השירה החזקים והעוצמתיים ביותר בתנ"ך, בעיני:
18.
"וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי,
וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ.
וַיֹּאמֶר, צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי יְהוָה, וְהִנֵּה יְהוָה עֹבֵר
וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְהוָה,
לֹא בָרוּחַ יְהוָה.
וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ,
ולֹא בָרַעַשׁ יְהוָה.
וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ,
לֹא בָאֵשׁ יְהוָה.
וְאַחַר הָאֵשׁ, קוֹל דְּמָמָה דַקָּה"
19.
כי לא ברוח אלוהים, ולא ברעש, ולא באש. אם בכלל, אלוהים נמצא בדממה הדקה. אלוהים מצוי בהיעדר. אלוהים נמצא איפה שאין אלוהים.
אחיות ואחים, שתהיה לכם שבת שלום.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • כרמל  On 18/07/2003 at 12:27

    שהטרידו אותי מאד בתנ"ך ויש עוד כאלה. כמעט 30 שנה נשמרתי מהדת המעצבנת הזו שככה מציגה את אלוהים.
    את הפתרון לדיסוננס הציע כרגיל ספר הזוהר. סוד גדול רבותיי הוא, שלא סתם יש ע"ב שמות לאלוהים. ולא בכל פעם שכתוב אלוהים בתנ"ך הכוונה לאלוהי ישראל או לממד האלוהי שאנו מתכוונים אליו. גם לעם ישראל היתה אבולוציה בדרגות שהם תקשרו איתן ובמשך דורות שלמים הם הסתובבו עם אלוהים אחרים לגמרי, קולות פנימיים אחרים לגמרי. אני חושבת שכתבתי את זה בעבר בתגובות של פויר בהקשר של עקדת יצחק, שכל הניסוי הזה היה של אלוהים ורק כאשר אברהם בא לשחוט קורא אליו מלאך יהוה מהשמיים. שימו לב לסמנטיקה. ספר הזוהר מראה לנו בבירור היכן התורה מתייחסת לכוחות האחרים הפועלים בסביבת העם הנאבק על מונותאיזם. האל הזה שאברהם גילה הוא איחוד של כל הכוחות הללו ופעמים רבות בתנ"ך אנו חוזרים לעבוד את הפיצול.
    צדק הרד"פ שזה לא האלוהים שלנו.

  • נאבוקוב  On 18/07/2003 at 13:26

    מהפה שלך, כרמל, אני מבין מדוע קבלה נתפסת לפעמים כעבודת אלילים. הניסוחים חשובים יותר מהרעיונות.

  • דרור בורשטיין  On 18/07/2003 at 15:00

    "בְּטַח אֶל-יְהוָה, בְּכָל-לִבֶּךָ; וְאֶל-בִּינָתְךָ, אַל-תִּשָּׁעֵן."
    זה מהפרק שאתה מפנה אליו ב"משלי".
    אין כאן שום בעיה, הגיע להם למות.
    כלומר, אלוהים כאן לא מצדיק את הרצח תמיד, אבל במקרה הספציפי הוא נותן אישור.
    לא צריך לרחם על הצד הנפגע תמיד.
    אין כזה דבר, 'זה לא האלוהים שלי', כאילו שאנחנו יכולים לבחור. כמו שתגיד, זה לא אבא שלי. עובדה, זה אבא שלך, רשום בטאבו. אנחנו רשומים כולנו בטאבו של אלוהים.
    אני לא בטוח שאני עומד מאחורי מה שאני אומר, אבל נקטתי עמדה בשביל השקלא וטריא.
    הרה"ג ד"ב, בעל ה"כיח יהושע" שליט"א

  • נאבוקוב  On 18/07/2003 at 17:15

    אבל קויידם חשוב העוף טופעיק, בקטנה.
    ובו עולה לייבי, הזקן הירושלמי שמזקיר שמבחינת חוקה ומשפט- המשפט הרומי עולה על התורה ; מבחינת שיטת מוסר- אין ספק ששיטתו של קאנט עולה על התורה. מבחינת תפיסה היסטורית- אפשר להעדיף את תוקידידס ומבחינת סיפורת – אין ספק שהאיליאדה או שייקספיר יכולים להיות יותר מוצלחים. אבל רק התורה קדושה. מבחינת מה? מהבחינה שקידשה אותה ההלכה.

    יהודי אינו לותרני. הוא לא מחוייב כלל לשום פירוש מפירושי התורה אלא להלכה.

    אבל את זאת אתה הרי יודע- ובכל זאת, הרמת כאן מפעל לא קטן- שמתבסס בלי אפיציקלים מיותרים- על הפשט.

    אזמה?
    אז דרור ב', מעבר לסיפורונים הנפלאים בבלוגו, החליט לתת אותה בפירוש הקיצוני. קנאה דתית- אבל מבחינת מה, דרור? אולי מבחינה זו:
    שבעולמו של האדם הדתי אין האדם חשוב אלא האל.
    ובתרגום לפלצנית:
    הוא אינו הומניסט אנתרופוצנטרי אלא תאיסט תיאוצנטרי.

    האל לא נועד לשרת את האדם אלא האדם לשרת את האל, מבחינתו. הוא משתמש בבינתו הארצית אך לא נשען עליה ולא מפקפק במעשי האל. הוא לא מחשיב כ-ל תורת מוסר ומקיים את מצוות אדם לחברו לא בגלל החבר אלא בגלל האל.

    (או כמו שלייב מזקיר: זה לא שהיה כתוב שם "ואהבת לרעך כמוך" אלא "ואהבת לרעך כמוך- אני ה' (!)"

    ובאשר לזה ש"זה לא אלוהים שלך"- אתה מראש מחוץ לכל הקטע, איש. לו היית בבפנוכו לא היית יכול לומר את המשפט הזה. אבל זה מראה את מיקומך תחת האליל המוסרי, דמוי האדם.

    ואני מביט מהצד ופותח שפינוזה 🙂

  • שיר  On 18/07/2003 at 17:44

    התקשר לי כל כך – דיאלוג בין ישו (טפו, טפו, טפו, חמסה, חמסה, חמסה) לבין רועה צאן גוי (לא עלינו):

    "… כן, אם קיים אלוהים הוא צריך להיות אלוהים אחד, אבל מוטב אילו היו שניים, כך היה אל אחד לזאב ואל אחד לכבש, אל אחד למי שנהרג ואל אחד למי שהורג…

    אדוני אחד, יחיד ומאוחד, קרא ישו, וכמעט בכה מרוב זעם חדור אמונה, ועל כך ענה השני, אינני יודע איך יכול אלוהים לחיות…
    ישו קטע את דבריו: אלוהים לא חי, הוא הווה, אני אינני מתמצא בהבדלים האלה, ענה הרועה, אבל אני יכול לומר לך שלא הייתי רוצה לראות את עצמי במקומו של אל המנחה את היד האוחזת בפגיון הרוצח ובו בזמן מציעה את צווארו של הנשחט,
    – אתה מחלל את שם אלוהים במחשבות כפירה
    – אינני חשוב עד כדי כך
    – אלוהים לא ינום ולא יישן, יום אחד הוא יעניש אותך
    – מזלו שאינו ישן, כך הוא נמנע מחלומות בלהה של חרטה
    – למה אתה מדבר אלי על חלומות חרטה?
    – כי אנחנו מדברים על האלוהים שלך
    – ומיהו שלך?
    – אין לי אלוהים, אני כמו אחת הכבשים שלי
    – הן לפחות מספקות בנים למיזבחות של אלוהים, אמר ישו
    – ואני אומר לך, שכמו זאבות היו האמהות האלה מייללות אילו ידעו זאת"…

    מתוך: הבשורה על פי ישו/ ז'וזה סאראמאגו.

  • איתן כספי  On 18/07/2003 at 17:58

    1. כנראה שלמר H יש בעיה עם סקס בין גזעי, ולכן פינחס מתאים לו. הוא בטח קרא לו: "פין? חס וחלילה" (שזה גם מתאים לברית המילה).
    צריך לשמור על טוהר התואר היהודי.

    2. מה, אתה עיוור? ברור שיש הבדל בין האלוהים היהודי למוסלמי! היהודי מבטיח מנוי למועדון הגפילטע לנצח והמוסלמי 70 (!) בתולות + נדל"ן בגן עדן. קפיש?

    3. בוא נודה על האמת, הרד"פ נודה בגלל שהוא עדיין תחת השפעת מכונת הזמן והוא עם לוק של סבנטיז במאה ה-21.

    4. נסחף קצת הרד"פ בכך שטען שנדל"ן זה קטן ורצח זה גדול. באותם הזמנים זה היה להיפך. התקדמנו מאז. קצת.

    5. מצטער, אני עדיין חושב שמר H מצוי בפרטים הקטנים (כאן רציתי להגיד משהו על זה שצריך להסתכל אל תוך המכנסיים, אבל ויתרתי). דיבורים על דברים גדולים נועדו להרגיע ולטשטש. הדברים הקטנים הם שקובעים בשטח. תחשוב רגע, אין כזה דבר "גדול". קח כל דבר גדול ותראה שהוא מורכב מדברים קטנים. בלי הקטן אין גדול.

    6. לגבי סעיף 12 זה כבר נראה כמו זוג הזקנים ביציע של "החבובות".

    7. אל תיקח את משה אישית. הוא, כמו כל מנהיג, עובד בסדרי גודל אחרים, שאתה לא יכול לתפוס מהנקודה בה אתה נמצא. כאשר אתה אחראי למאות אלפים ויותר, אתה לא יכול להתייחס לכל דרור באופן אישי.

    8. אם הפרשה לא מוצאת חן בעיניך אתה תמיד יכול לשנות את הניקוד כך שהמילה תהפוך למקבילה למוגלה.

    9. לגבי ה"קול דממה דקה": קודם כל, יכול להיות שהמשפט נקטע באמצע ולבסוף מר H הופיע בדמות פמלה אנדרסון או משהו משמח אחר. אפשרות אחרת היא שלמר H יש קול חלוש, דק וצייצני.

    10. לסיכום: אין אלוהים. אמרו את זה קודם לפני (זה לא משנה). אפשר להמשיך?

    11. שוב 19? מה יש לך מהמספר הזה? שוב קפצת בין מרפסות? אם כבר שים 19.99 ומבצע של 1 + 1, או לך לנומרולוגית ותברר את הנושא באופן סופי.

    (רק הערה לכרמל: אם תמשיכי ככה את תגמרי בתור אישה תימהונית אשר באה לבשל ללא התראה עם דוקטורנטית לתקשורת תמורת חרוזים צבעוניים)

  • הרג"כ  On 19/07/2003 at 23:47

    דרור יקירי משני דברים "קטנים" התעלמת בשופטך את פנחס בן אלעזר הכהן. מן הראוי שאתה ככהן אשר קרא בבר-מצוה שלו את פרשת שופטים תיטייב יותר בעריכת דין.
    הדבר הראשון הוא המגפה. מעשהו הנפשע בכל קנה מידה של פנחס הביא לעצירת המגפה בישראל שגבתה עשרים וארבע אלף קורבנות.
    הדבר השני הוא שפנחס לא היה איש צבא לא בסדיר ולא במילואים, פנחס היה "משתמט" באוהלה של תורה.
    הארועים שהתרחשו בזמנו וע"פ מה שפורסם בתחקיר שהופץ בבה"ד 1 דאז ששכן בקדש ברנע החלו בבלעם שרצה לקלל את ישראל אך נמנע ממנו.
    במעורפל הבנתי כי ברצותו לקלל יצא מברך ובעורמה השחיל בלעם מיני-קללה שבאה לידי ביטוי בשחיתות מוסרית חדשה בישראל שנתקלו ב"כוסיות" המדייניות אשר הביאו אותם בהמוניהם לבצע אורגיה מטורפת במהלך מסיבת פתיחת החופש הגדול בסיני, הארוע נערך בחסות נשיא שבט שמעון.
    פנחס החנון בראותו את פרוץ המגפה קיבל מידע מודיעיני מדוייק על מעשיו של המטרה. מתוקף תפקידו הבין פנחס את הגורם למגפה ומיד שלח ב-SMS הודעה למטכ"ל.
    פנחס ראה כי הכוחות מתעכבים כי הדרג המדיני מבקש אישור מהאמריקאים מחשש להפר את "מפת הדרכים" והחליט כי הכשרתו בזק"א תספיק לו בכדי לחסל את הממוקד ובכך להציל את ישראל ממגפת נגיף הזימה שתקפה את עמו.פנחס כחירני"ק אמיתי מהפלחו"ד ביצע וידוא-הריגה וסיים את המגפה, יישר כוח.
    פנחס ביצע בהצלחה משימה חשובה שנקרתה בדרכו וזאת ללא הכשרה מקצועית.
    שלך בהוקרה הרג"כ (ר' גיא כנעני).

  • שי  On 20/07/2003 at 2:14

    זה כואב להן, הן לא מנוסות ובטח מתחמקות מאיזה מפוצל איברים. מה רע לבתולות להמשיך להתבתל. ובנוגע להבטחות היהודיות – אני ה' אלוהיך. אין הבטחה. נקודה. מקסימום למען יאריכון ימיך – אבל גם זה רק פעמיים שלוש.

    אז בינתיים לפני לא תרצח בעשרת כתוב אני ה' אלוהיך. כלומר יש היררכיות בעשה ולא תעשה. וכולם על פיו ישק דבר. אז דרור, אל תנסה להתחנף לאלוהים שלא שלך. ואל תנסה לשסות בו אחרים. הוא כבר הצהיר את שלו. מה אתה ושלך מצהירים?

  • שיר  On 20/07/2003 at 9:52

    מילים יש להן כוח. רטוריקה, וירטואוזיות מילולית וכושר נאום מרהיב יכולים להלהיב אנשים, לפעמים גם להניע אותם. אנשים נכנסו לאקסטזה בגלל מילים, גם במקומות הרעים וגם בטובים. אולם יש פעמים, שמילים הן רק מילים. מסגרת נטולת תמונה, סיפור ללא כיסוי של תוכן. מהן המילים אם לא שתיקה. איך תוכיח, שאלוהים, יהיה מצהיר ככל שיהיהף אכן קיים? בפילוסופיה זה לא היה מתקבל, אחרת היו אומרים "אני מצהיר משמע אני קיים". ואם הוא היה חושב, אולי הייתי יכולה לומר, שהוא גם האלוהים שלי…

  • דרור פויר  On 20/07/2003 at 12:47

    כרמל – אני מסכים אתך. בתנ"ך אפשר למצוא כמה אלוהימים, זה הקנא ונוקם, זה המלא רחמים, זה האבא, זה השופט.
    אז או שהאלוהים שלנו סובל מפיצול אישיות חמור, או שמדובר ביותר מאלוהים אחד. מבחינתי, שתי התשובות נכונות: יש יותר מאלוהים אחד, וכולם סובלים מפיצול אישיות.
    ודיר באלאק לרדת על כרמל!

    בורשטיין – אתה טועה. אלוהים הוא לא אבא שלנו ואנחנו לא רשומים אצלו בטאבו. אלוהים עשה איתנו חוזה, והוא מפר אותו על בסיס יומיומי. אנחנו יכולים, ועוד איך, לומר: זה לא האלוהים שלנו.

    שיר – יפה לאללה הציטוט שהבאת.

    איתן – מה אתה רוצה?

    הרג"כ – אתה באמת חושב שהרצח שביצע פינחס הפסיק את המגפה? מה פתאום! אלוהים הפסיק את המגפה, כי הרצח מצא חן בעיניו. מהבחינה הזו, אלוהים הוא שותף לפשע.
    פינחס לא ביצע שום משימה, הוא פשוט רצח שני אנשים. כל חכמי הדור התנגדו לרצח הזה, ורצו לנדות את פינחס, אבל אלוהים התערב לטובתו, אז אף אחד לא רצה לשבור לאלוהים את המילה.

    שי – אני לא מתחנף לשום אלוהים, ואני שומר על זכותי לשסות בו אחרים. אתה שואל מה האלוהים שלי ואני מצהירים? אנחנו מצהירים שאלוהים לא שווה לקצה ציפורנו של אף בן אנוש. ועוד אנחנו מצהירים: רצח שבוצע בשם אלוהים מתועב כמו, ואולי אפילו יותר, מכל רצח אחר.
    ועוד אנחנו מצהירים: כשאומרים "אני ה' אלוהיך", מתכוונים לפשט – אתה האלוהים של עצמך. אתה בורא עולמות ומחריבם, אתה המוסר ואתה הצדק.

  • איתן כספי  On 20/07/2003 at 13:03

    אמרתי שאני רוצה משהו?
    סתם הגבתי את דעותיי.

  • דרור פויר  On 20/07/2003 at 14:08

    ברור. לא התכוונתי ל"מה אתה רוצה?" במובן הרצוני של המילה, זה היה יותר בכיוון של "וואט אר יו טוקינג אבאוט וויליס?", אם אתה מבין למה אני מתכוון

    לגבי סעיף 9 בהערה שלך. הדממה הדקה היא סופו של תהליך ההתגלות. אין אחריה פמלה אנדרסון ולא שום דבר אחר. הדממה הדקה היא תמצית ההתגלות, התמצית של יראת האלוהים, כי האלוהים לא באמת צריך את האש והרוח והרעש, זו סתם פירוטכניקה בשביל הילדים. האלוהים נמצא בדממה הדקה, שהיא התוהו והבוהו האמיתי, שמתוכו יצר אלוהים את האדם. כי גם אלוהים מרגיש בודד. מה הטעם בלהיות אלוהים אם אתה לא בורא את העולם?

    ולגבי סעיף 10, כבר אמרתי את דעתי לא פעם: לומר שאין אלוהים זה כמו לומר שיש אלוהים, כי אלוהים הוא המילה או הרעיון של "אלוהים", ואי אפשר לומר: המילה "מילה" לא קיימת, או שרעיון ה"רעיון" לא קיים. קפיש?

  • איתן כספי  On 20/07/2003 at 14:25

    1. אתה החלטת שה' זו הדממה הדקה? ואם הוא לא צריך את כל הפירוטכניקה, למה הוא הפעיל אותה? או שסתם הוא הפליץ (רעש, רוח ואש)?
    דממה זו דממה זה כלום. אליהו ראה את כל שרואים כל המאמינים. כלום. מה גם שאין עדים – אז בכלל סבבה. הוא ראה את מה שהוא רצה לראות. הוא יוצר את האלוהים שלו, ולכן יש כל כך הרבה אלים שונים, כמו שדיסקסתם קודם.

    אלוהים הוא יותר המצאה של האדם מאשר שהאדם הוא המצאה של אלוהים.

    2. התכוונתי שאין אלוהים במובן של יישות בעלת כוחות ורצונות מכוונים, לא במובן של הפלסף המילולי שלך (-;. שאלות?

  • sweetransvestite  On 28/08/2005 at 2:53

    חבר'ה, מה שאתם צריכים זה פשוט לקרוא את "הבשורה על פי ישו" של סאראמאגו, תאמינו לי תבוא לכם ההארה ויהיו לכם חיים יפים הרבה יותר.

  • רם  On 08/07/2007 at 22:04

    חבל מאוד שלא הבנת כלום מהפרשה אותה ניסית ללמוד,
    וחבל עוד יותר שכל האנשים כא באמת מאמינים למה שאתה רושם.
    פעם הבה מומלץ שתנסה להבין על הפרשה באמת מדברת ואם יש משהו שאתה לא מבין תשאל ועל תוציא את זעמך על מקלדת נייר. תשאל!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: