כל האמת מאחורי מבצע החילוץ הנועז

 

עכשיו מותר לגלות: אני פיקדתי על המבצע הנועז לחילוץ נהג המונית החטוף. לא הרבה יודעים, אבל בנוסף לשאר עיסוקיי, אני משמש גם כיו"ר והמפקד העליון של הוועדה המשותפת לסיירת מטכ"ל ולימ"מ. החיילים שלי אוהבים אותי, אתם יכולים להיות בטוחים בזה. הם קוראים לי המפקד ואני קורע להם את התחת. במיוחד אני אוהב את התחת של ר'; חלק, מוצק ושזוף, אבל אני לא מקפח אף אחד מהחיילים שלי.
אבל אולי כדאי להתחיל את הסיפור מההתחלה. התכנון המקורי היה בכלל לפרוץ באישון לילה (אפס שלוש אפס שבע נקבעה כשעת השין) אל המאהל המאולתר של האמהות האי-זוגיות בירושלים, לטהר אותו מאלמנטים שליליים ולפתור את מצוקת האמהות על ידי הפיכתן לפקידות פלוגתיות (ויקי, תעשי קפה! אילנה, הרס"פ רוצה מציצה!). הכל היה מוכן, שר האוצר נתן את האוקיי, ואנחנו כבר היינו על הרכבים כשלפתע צלצל הטלפון.
רגע, לפני שנמשיך, כמה מילים על הצוות שלי: חוץ ממני, המפקד, מנה הצוות שישה אנשים: ר' (מומחה לחבלה ולהבערת נודים), ג' (צלף, סכינאי, וחקיין מעולה של אייל גולן), ט' (אחראי על הציוד האלקטרוני, ויודע לשיר את "בלבלי אותו" בגרעפצים), ק' (האמת היא שק' לא מומחה לכלום, אבל אני מת לזיין את אחותו), נ' (מטפס על קירות, את אחותו זיינתי שלשום) וכמובן ז' (מישהו הרי צריך להישאר ברתק).
הקיצֶר, כמו שאנחנו על הרכבים, מצלצל הטלפון, ובצד השני של הקו היה פלסטיני אחד שהזדהה כאחמד, או מוחמד, או ראעד, או סלאח או משהו כזה. מה אתה רוצה, שאלתי את הערבי. אנחנו חטבנו את נהג המונית, אמר הפלסטיני. כל הכבוד, אמרתי, עבודה נקיה. כן, אמר הפלסטיני, אבל עכשיו אנחנו רוצים להיבטר ממנו. מדוע, שאלתי. זה נודניק זה, אמר הפלסטיני, כל הזמן שואל, להבעיל מונה? להבעיל מונה?
מיד כינסתי את החבר'ה לישיבה מיוחדת בחפ"ק של התרג"ד. מיד אחרי שעשינו השוואת בולבולים (תמיד הם נותנים לי לנצח) וסיפרנו בדיחות על הומואים (איך מזהים הומו נשוי? על פי הטבעת), השתקתי את החבר'ה ואמרתי להם: חבר'ה, קבלו שינוי בתוכניות. קבלו דחייה על האי-זוגיות, ותוך עשר קטנות אתם מתייצבים פה – הולכים לשחרר את נהג המונית. החבר'ה קצת התמרמרו, אבל הבטחתי להם שאם יתנהגו יפה אני אתן להם להכות שבויים כפותים. זה הרגיע אותם.
תוך שלושים וארבע דקות היינו על המרצדס השחורה שנשארה לנו ממבצע אוגנדה (אני התחפשתי לאבו מאזן. ט' התחפש לסוהא ערפאת), ויצאנו לדרך. נ' ביקש שנעצור לקנות סיגריות, עצרנו. ק' היה צריך להשתין, עצרנו. אבל כשז' ביקש שנעצור, סירבתי. איזה מין חייל מסתובב עם שם כמו ז'? אני אומר לכם, החיילים של היום – קקמייקה! חיילי שוקולד. בזמני, לא היינו רואים את הבית שבעה חודשים, מקבלים אפטר של שבע דקות מטכ"ליות, ועוד לפני שיצאנו מהבסיס כבר היינו צריכים לחזור. לא כמו היום; יום הורים, יום תרבות, יום טיזי. ואחר כך מתפלאים איך נשחק כושר ההרתעה. ארבע אמהות, שלושה אבות, תשע שרמוטות, מה קורה פה במדינה?
הקיצֶר, הפלסטינים חיכו לנו בקוצר רוח. הם הכינו קפה, מלבי, כנאפה, מעמולים, כבש ואורז, פיתות, לבנה. אכלנו להם את האוכל, דפקנו להם מכות (יבשות. בכל זאת, טוהר הנשק), ואז התפנינו לשחרר את נהג המונית.
הקיצֶר, יצאנו משם כמו כלום. בדרך חזרה נתנו לו לנהוג. חמישים שקל זה בסדר, שאל הנהג. מה פתאום חמישים שקל, עניתי, שים מונה. בדיוק היום המונה לא עובד, אמר הנהג, התקלקל המכשיר, נגמר הנייר. שתוק וסע, עניתי. חבר'ה, ביקש הנהג, אם רק אפשר לא לעשן באוטו. שתוק, ענה ק', וציטט ממציצים: שים את הידיים על ההגה, שים גלי צה"ל וסע כבר, שיגעת אותי. צחקנו מכל הלב.
הנהג לא הפסיק להציק כל הדרך הביתה: חבר'ה, אמר, וואלק אתם בסדר, עשיתם לי את הסיפתח. כבר חמישה ימים שאין אף נסיעה. בשבוע שעבר לקחתי נוסעת, אמרה לי סע לאיכילוב, כמו שאני נוסע, אומרת לי: בעצם סע לוולפסון, שיגעה אותי. אני אומר לכם, איזה אנשים יש במדינה הזאת, אין להם כבוד לכלום. ואתם יודעים מי אשם? פרס! וביילין! וזאתי, השרמוטה הזאת, איך קוראים לה, אלוני. אלה יהרסו את המדינה, אני אומר לכם. חבר'ה אם רק אפשר לא לעשן באוטו. שימו חגורה, חבר'ה. פתחו חלון. וכל הזמן הוא ביקש לדבר בקשר: סמן אותי פנוי ברחוק, לקחתי נסיעה לכיוון הגן, מי במשרד, מי במשרד.
אני אומר לכם, נהג מונית אחרי חמישה ימים בבידוד זו לא חוויה קלה.
הקיצֶר, הוא פיזר אותנו בבתים, נתן לי קבלה על שלושים ושמונה שקלים, אמר לי: אתה על הכיפאק אתה, תאמין לי, הלוואי כולם היו כמוך. נתתי לו כאפה קטנה, ויצאתי.
הרמתי טלפון לשר הביטחון, אמרתי לו: החבילה הגיעה. אמר לי, איזו חבילה? אמרתי לו, הנשר נחת. אמר לי, על מה אתה מדבר? אמרתי לו, שאול, בחייאת רבאק, הנשר נחת, העכביש נדרס, כל הגפרורים חזרו אל הקופסה. אמר לי, זה יפה מאוד, אבל מה עם נהג המונית. עזוב, אמרתי לו, לא משנה. נראה אותך מחר במשרד.
הרמתי טלפון לראש הממשלה, אמרתי לו: קבל חית חית על הנון מם. אמר לי, נו, גמרתם על האי-זוגיות? לא, אמרתי לו, היה שינוי של הרגע האחרון, שחררנו את הנהג מונית. אמר לי, מעולה, שלח אותו אלי, יש לי משלוח דחוף.
סססאמק כל הפוליטיקאים! לא מבינים מה זה להיות חייל.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גדי  On 16/07/2003 at 13:11

    אני רוצה גם. נהדר

  • איתמר  On 16/07/2003 at 13:53

    במיוחד אחרי שעוברים על עיתוני הבוקר שמפארים את גבורתם, חוכמתם, ותעוזתם של בחורינו האמיצים

  • יואלי  On 16/07/2003 at 14:44

    מבריק. כה לחי

  • שלומי  On 16/07/2003 at 14:48

    אני מעריך שבאחד מהלילות הקרובים יידפקו על דלתך החבר'ה הטובים מהסיירת וייתנו לך לטעום מאותו ממתק בו אתה מפנק את החיילים שלך…
    מה שכן, צחקתי. מעניין אם המשפחה של אליהו גוראל תצחק גם היא

  • שי  On 16/07/2003 at 15:12

    שהוא בכלל לא חולץ. עזבו אותו שם לנפשו. ברחו. אבל מה לעשות – צריך קצת להרים את המוראל של המדינה בתחת הזו? לא? אטינגר – תתכונן. חיים שכאלה לד'.

  • גרטיטיוד  On 16/07/2003 at 15:29

    הגבות מתאוששות מההפצצות.
    מתלוצצות עם הרופאים (מה זה, אקמול? לא, זה אקסדרין!). חולות לך על הטוש, פויר.
    לבטח אתה יודע.

    פייר?
    "שאול מופז שאול מופז" וזה,
    אחלה שטיק,
    אבל במקרה הזה, לא מגיע לצהל"ונים סחה אותנטי?
    לא ניגבו חומוס עם יד כרותה של משת"פ ולא רקדו הורה על דם. סתם שלפו מאיזו תופת אזרח (שאכפת לו?).
    וזה לא שאני נאיבית או משהו,
    יש לי ימבה סטיקרים של "די לכיבוש!" ופעם מצצתי לאורי אבנרי.
    אבל למה מיבצעים הרואיים מוצדקים מצליחים לסחוט את הלימון?
    מהפחד שיתחיל הפסטיבל הפאשיסטי הסטנדרטי?
    יעני, סירופ לשיעול?
    כשהם סורחים- חשוב לתת להם לדעת שזה מריח רע וש"מעגל האלימות" ושהכיבוש-משחית ושאיפה ציביון מוסרי איפה,
    אבל מה חשוב לתת להם לדעת כשהם מצליחים לחלץ אחד, אליהו גוראל?

  • אלפרון  On 16/07/2003 at 15:34

    לקרוא את זה ולהתמוגג.
    אח"כ גם אתה תגיד שאין לך חוש הומור…

    וטודה לבחורינו המצויינים שבלעדיהם לא היינו פה. על הרצפה.

  • גילעד  On 16/07/2003 at 16:02

    תכל'ס, נשק להשמדת המונית מצאתם?

  • נאבוקוב  On 16/07/2003 at 16:51

    לא יודע איך לקרוא את זה. כלומר, ידעתי.
    עד שקראתי את מותקמותק גרטי, ירום הודה, חשבתי שוואלה, פתח צחוקיה, המאמיפוייר- וצחקתי.

    ואז קראתי את גרטי- והיא נתנה לי שם באפיל האפוליני, ניטשהספיקינג, בחיי שקראה אותך ברצינות, זותי. והתייחסה לצחוקים על הצבא כאילו מדובר בכלל בביקורות, כאילו התכוונת ברצינות למה שרשמת ולא השתעשעת עם מילים לעשות לנו טוב על הנפש כי חם, חם מאוד.

    אבל אם זה אכן כך- כלומר, באמת זאת ביקורת- הרי אז אני עם גרטי, רוקד בהתרסה הורה נגדך:

    הטיימינג מסריח, מיסטר.
    הנה הארנב הלבן- והוא רץ.
    הו, איך שהוא ממהר!
    כבר עיוור, כבר לא רואה דבר-
    אבל עדיין רץ-
    רצרצרץ,

    חייב להספיק להגיע לטרנד.

    ***

    ואם אני קורא כך- זה כבר לא מצחיק,
    אפילו לא מעורר חיוך,
    סתם גורר פיהוק.

  • מתיתיהו אחר  On 16/07/2003 at 16:55

    פויר, לא ציינת אם שילמת לו בסוף או לא?
    דרך אגב, גם אני מצצתי לאורי אבנרי, אפילו לא אמר תודה, חולרה.
    והאמת, כולם כבר זיינו את אחותו של ק'.

  • גרטיטיוד  On 16/07/2003 at 18:49

    נשארתי בגלל הפאסון.

    כי הנימה, הנימה,
    אפשר לעשות ממנה עפיפון ציני.
    כשאיפה?!
    אתה מצחיק אותי פויר.
    ועושה לי לחשוב מחשבות שאינן פלסטיק.
    ובמעגלים הקרובים שלי אני מרשה לעצמי לכנות אותך "דרור".
    אבל כפי שהבחין סיינט לאדימיר,
    הטיימינג של ההפצצות על צ"הל,
    נכחכח כך, תמוה.

    ואני האחרונה לעשות "עם כל הכבוד" לצה"ל.
    או אפשהו בסוף התור.
    או אולי בכלל אבריז מהתור ואלך לים.

  • דרור פויר  On 16/07/2003 at 19:03

    מסריח לכם הטיימינג? לא מתאים לכם? אני מצטער מאוד. מתי יהיה טיימינג טוב, כשיפציצו מטרות אזרחיות? כשיהרגו מבוקשים? אזרחים תמימים? ילדים רכים? אז זה יהיה בסדר מבחינתי לצחוק על צה"ל, ועל בחורינו המשובחים? או אולי לחכות שמג"בניקים יתעללו באנשים? או שנהג בולדוזר ידרוס פעילת שלום? או אולי לאיזו מתקפת זובורים על טירונים? אז הטיימינג יהיה לכם נוח? רק תגידו לי, אני כאן כדי לשרת. מעתה ואילך, אתאם את הרשימות שלי עם דובר צה"ל.

    מה קרה? רק על כשלונות מותר לצחוק? ומה עם ההצלחות? למה להתייחס אליהן ברצינות תהומית? עליהן אסור לצחוק? וחוץ מזה, אם אתם מכריחים אותי להתייחס לעצמי ברצינות (דבר שאני לא אוהב לעשות), הרי שיותר משצחקתי על הפעולה עצמה, צחקתי על התרבות שלנו בכללותה.

  • ארקי  On 16/07/2003 at 19:58

    החיים יותר חזקים מהמציאות ולכן אין לנו בררה,אלא לדעת להתמודד עם חיוך על כל דבר,כן גם על "בחורינו" המצוינים.
    את חלקם אני מכיר אישית,הם כאלה ויודעים לצחוק גם על עצמם
    כנאמר בקוהלת: "עת לצחוק,עת לחייך עת לחנטרש ועת לכל..

  • שי  On 16/07/2003 at 20:50

    בחורינו ממש לא מצוינים. יש להם דם על הידיים. מאנשים פטריוטים הנלחמים לעצמאות הפכו היהודים-ציונים לפטריוטים משעבדים. לאומנות גואה תחת כיבוש הרסני. דרור, אל תפסיק לבקר את המפלצת. כי המראה כבר מזמן עקומה ולזמן כבר אין כוח להתיישר. אחמד יא אחמד עשה לנו עוד מחווה. אנחנו כבר יוצאים. רק שים מגבת בצד שנוכל לנגב.

  • גרטיטיוד, בצ'וק  On 16/07/2003 at 21:03

    יא נשמת אפי, יא מעמול מתקתק ליד התה עם נענע בבוקר סגרירי, למה לקחת ככה?
    אני באה מאהבה, אני.
    ותהיה נחמד, עד שלא מכניסים סטילטו לרפרטואר הגרדרובי של צה"ל- אנא, הרחק ממני את הירוק זית ירוק זית הזה!

    ויס, יס, יס!
    כשהם עושים רע- נעץ בהם את שיניך ככה שלא יוכלו לברוח מלהתמודד. דובר צהל- עם גארנטי- לא יאהב את זה דווקא אז, כשאין לו נחת להתערסל עליה ולעשות על כולם "ג'מייקה".

    ולצחוק מותר על הכל. אפילו על השואה. כן, עד כדי כך. ליברלית אש בתחום של ההומור. איקונוקלסטית רצח אפילו.
    רק שלהביא פוטו רצח של הזיקפה הלאומית ביום חג כזה (אני צוחקת? אני צוחקת)- זה קצת להיות חזק על חלשים, לא?
    ולא, ההיפך הוא לא הנכון. כי זה כל כך בקטנה, הניצחון הזה, כזו שימחת עניים, שחארם. כמו לחמוס בלון טיפשי מילד מפגר.

  • נאבוקוב  On 16/07/2003 at 21:49

    אם צחוקים וזה הכל-
    אז הנה, צחקתי,

    והיה משובח,
    היה, נגמר, התנדף.

    הכל עניין של גישה- רואה?

    ונורא מוזר לקחת ברצינות תהומית בדיחות טובות-
    אם כל מה שיש שם אלו בדיחות.

  • תום  On 16/07/2003 at 23:18

    חוטפים שלומיאלים ודרמה במשקל נוצה (אם אתה לא בן משפחה)
    אבל,אם יום אחד הכותב או אחד הליצנים שהגיבו יקלעו )
    למצוקה (לא רק בעניני טרור,גם סתם נפילה ממצוק
    סביר להניח שלא תהיה פניה נרגשת אל הכותבים כאן להחלץ לעזרה,וקבוצת האנשים שכה משעשע ללעוג להם יסכנו את חייהם.
    אני לא לאומן ולא חובב צבאיות באופן כללי אבל אני מכיר תודה למי שיום אחד עלול לסכן את חייו כדי להציל אותי.

  • הרג"כ  On 17/07/2003 at 3:47

    אכן כן אין כמו הומור מצויין על בחורינו המוצלחים, אהבתי.
    שי מה הקטע שלך? אתה בהלם? ילה,ילה, תתאפס על עצמך. בטח אתה תמיד היית השטינקר עוד מילה אחת אני "שותה" לך את השבת ושולח אותך לקורס מכ"יות בג'וליס.
    אין פה עניין של חיילינו ההופכים לצבא קלגסים, אם יש מגבנ"יק או אחד אחר שעושה רע ליהודי וערבי כאחד זו מעידה שלו או סריטה שלו. הצבא צריך לטפל במניאק אבל די כבר עם הפלצנות המצוצה הזו של כל הצבא רוצחים, דפוקים ושונאי ערבים , צא מזה.

  • דרור פויר  On 17/07/2003 at 10:32

    זה לא רק אחד, וזו לא מעידה חד פעמית או שריטה יחידנית. אתה (הרג"כ) מתעלם מהאפקט המצטבר של הכיבוש, מהעובדה שילדים בני 18 עוסקים שלוש שנים בדיכוי אוכלוסיה (וזה בלי להכנס לויכוח של נכון או לא נכון, צריך או לא צריך), ואתה רואה אותם משתחררים וכבר כל כך רגילים ואפילו מותנים למערכות יחסים של אכזריות, של אלימות, של שולט ונשלט. ואתה רואה את זה בכל מקום, גם בתור בסניף הדואר מול הבית, גם בכביש, גם בהודו.
    אני לא אומר שהם כולם מפלצות, ההפך הוא הנכון, אבל אני אומר שהמערכת מפלצתית, והיא מחלחלת כלפי מטה.

  • הרג"כ  On 17/07/2003 at 14:51

    אי אפשר לשפוט את ענין המצב הסטטי הקיים של כיבוש בלי להיכנס לויכוח של נכון לא נכון.
    ברמה העקרונית אתה צודק. הכיבוש אכן משחית, זה לא מצב נורמלי ולבטח לא אופטימלי.
    כשמתעלמים מכל המטען האידאולוגי- היסטורי והאתני ולא מתייחסים לכך אפילו ברמה של " נסיבות מקילות" פוגעים בעקרון הצדק.
    כשבאים לדון ב"מצוי" ולא ב"רצוי" הדברים נראים אחרת אין שחור ולבן.
    המאמר שכתבת הוא מאמר טוב ב"קטע" שלו ואני אישית אהבתי.
    אבל ברגע שפוגעים במערכת ומכך באנשים שבה ומצירים תמונה ללא התייחסות לסימטריה של המציאות אז חבל על הזמן. ברמה העקרונית מבחינתי כ"הרג"כ" אני מסכים איתך דרור.

  • נמרוד ברנע  On 18/07/2003 at 4:07

    הדבר היחיד שהכיבוש הזה טוב בשבילו זה לפרנס את תעשיית הנשק האמריקאית ולהחזיק את פקידות בקרייה ולתת לממשלה אמתלה הצדקה למה יש דברים יותר דחופים מלטפל בפצצה החברתית, שאם היו מקשיבים "לשמאלנים המניאקים שמוצצים לערפאת" היו מבינים שזאת הבעיה כבר ב1996-.

  • דרור פויר  On 18/07/2003 at 12:20

    עברו יומיים, ופתאום כבר מותר לעשות צחוק מהפרשה. ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונים אני רואה, קורא ושומע כל מני צחוקים על הפרשה. ואני חושב שלא רק שהייתי הראשון, גם הייתי הכי מצחיק.

  • גרטיטיוד  On 18/07/2003 at 15:21

    כנראה מרוב השתדלות להעביר את המסר באלגנט סובטילי,
    נתבלבלו היוצרים לחשוב שמדובר בצדקנות מהסוג הרע.
    סטייל "התרגשות בל תתואר אפפה אותי במטס האוירי".
    ולא כך הוא, פויר.

    היה ברור שיתחילו להריץ דאחקות.
    צפוי, טרנדי, ואטאבר.
    פאשען אובער אלס.
    היתה כאן ציפיה שאתה דווקא לא אחד שיתגאה בעובדה שהוא הראשון והמצחיק ביותר בתהלוכה השגרתית.
    אם כולם רואים את המלך במערומיו, ואתה הרי לא חושב שפרצת דרך בעיניין הזה, נכון?, אז אם כולם- מה ערך יש לו לילד הקטן שהצביע? "אני הראשון!!1!"?
    זה קל מדי, פויריש. ודווקא בגלל שמעריכים אותך כאן כ"מדליק וחדשני", דווקא בגלל זה אומרים לך:
    קטן עליך.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: