פרשת שבוע – חֻקַּת

 

1.
שלום, ותודה שחזרתם אלינו. אנחנו עדיין במדבר; חם לנו, ולח לנו, ואין גזלן במרחק של קילומטרים, אבל עוד מעט נגיע לממלכת אֶדום, ושם, אולי, נקבל איזה ארטיק בומבה, כל זאת בתנאי שמלך אֶדום ייתן לנו להיכנס.
2.
ארטיק בומבה, אם אתם שואלים אותי, הוא המָן האמיתי – יש לו טעם של הכל. מדובר בארטיק אלוהי, שהוא ארוחה שלמה.
3.
פרשתנו, פרשת חֻקַּת, מלאה גם היא, כמו קודמותיה, בתככים, מזימות, עונשים ומיתות משונות. היא מלמדת אותנו הרבה על משה, ולא פחות מכך על אלוהים. אבל נתחיל מההתחלה, ברשותכם.
4.
הפרשה מתחילה בפרה אדומה. האמת, חברים יקרים, שאין לי הרבה מה לומר על הפרה האדומה. אבל בדיוק בשביל זה אני ניגש לספריה ופותח את ספרו של הרד"פ, "סַלְעִי וּמְצֻדָתִי" (כריכה קשה, הוצאת קערטופעל, תרנ"ג).
5.
כותב הרד"פ: "וראו, בניי היקרים, את המעגל שנסגר במדבר: ראשית טומאה, עגל מזהב. ראשית טהרה, פרה אדומה. את שניהם מצווה אדוננו לשרוף, ללמדנו שגם הטוב ביותר וגם הרע ביותר, באש עולים הם; שזה החטא עצמו, וזו מכפרת על החטא. אם ובנה, זה כל הסיפור כולו, שנאמר: בן כסיל תוגת אמו".
6.
בפסוק י"ג כתוב: "כל הנוגע במת, בנפש האדם אשר ימות… טמא יהיה".
מעניין, לא? ז'תומרת, איך אפשר לגעת בנפש האדם? הרי המת הוא הכל חוץ מהנפש, המת הוא שק בשר, רימה ותולעה. הנפש כבר לא פה, איך אפשר לגעת בה?
7.
הפרשנות שלי היא, כרגיל, חתרנית, מהפכנית, קשה אך משתלמת. אני אומר דבר כזה: כשאתה נוגע באדם מת, או נמצא באותו החדר עם אדם מת, אתה לא נוגע בנפש המת, אתה נוגע בנפש שלך, כי פתאום אתה רואה את הסוף, ופתאום הנפש שלך חשופה. פתאום הנפש שלך בחוץ, יוצאת מהגוף, ואז קורה לה מה שקורה לכל הדברים: היא מתחמצנת, נרקבת, נטמאת. אתה רואה את הסוף שלך ואתה כבר לא טהור. אתה לא יכול להיות טהור כשאתה רואה לאן אתה הולך; בדרך כל בשר.
8.
הרעיון הזה לא בא לי עכשיו. הוא בא לי כשנפטר סבא שלי, וישבתי בחדר עם הגופה עד שבא איזה חכמולוג ואמר לי שאני כהן ואני צריך לצאת החוצה. יצאתי והייתי טמא, וכשאתה טמא אתה הכי טהור.
9.
נמשיך הלאה. אחרי פרשת פרה אדומה, פתאום מתה מרים. בפעם האחרונה שנפגשנו בה, בפרשת בהעלותך, היא ריכלה על משה ואשתו ואלוהים נתן לה צרעת. האם היא מתה מסיבוך של הצרעת? כנראה שכן.
10.
מרים היא אחותו הגדולה של משה. היא הצילה את חייו, היא רקדה באקסטזה אחרי שהוא העביר את העם דרך הים, ועכשיו כשהיא מתה, משה לא בוכה, לא מצטער, לא אומר מילה. מאחר ואני מכיר את משה, אני יודע שכאב לו. אבל בחייאת רבאק, בנאדם, כתבת את כל התנ"ך, לא יכלת לתת מילה על אחותך הגדולה? האם הוא עדיין כועס עליה בגלל הרכילות ההיא?
11.
אני חושב שכן, אבל לא רק על הרכילות. באופן טבעי, אנחנו כועסים על המת, שעזב אותנו. כותב הרד"פ: "כשמתה אחותו הגדולה, נשאר משה לבד, ונאטם לתוך עצמו. ושימו לב, בניי היקרים, שהמילים נאטם ונטמא – אותן אותיות!".
12.
אני חולה על הרד"פ, הוא החכם מכל אדם. מאחר והרד"פ חי לפני תקופת הטטריס, אוסיף על דבריו (תוך כדי שאני גונב רעיון של עצמי מתוך "צדוק בנפתולי התשוקה"): הטומאה והאטימות הן אותה מילה שירדה בטטריס, והאדם שינה אותה ככה שתתאים לו לשורה.
13.
מיד אחרי שמתה מרים, מספר הכתוב: "ולא היה מים לעדה". אני מדלג, שלא לומר מבטל, את הפרשנים שאומרים כי מרים היתה האחראית על המים (ומשה על המן, ואהרון על הענן). אני חושב שזו פרשנות דבילית.
14.
בקיצור, העם צמא, ואז העם מתלונן. ואז, מגיע הדבר האמיתי. הסיפור הגדול של הפרשה: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. קַח אֶת-הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו; וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן-הַסֶּלַע, וְהִשְׁקִיתָ אֶת-הָעֵדָה וְאֶת-בְּעִירָם. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַמַּטֶּה, מִלִּפְנֵי יְהוָה, כַּאֲשֶׁר, צִוָּהוּ.  וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶת-הַקָּהָל–אֶל-פְּנֵי הַסָּלַע; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים–הֲמִן-הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם. וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהו פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה".
15.
ומיד אחר כך: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם"
16.
הפרשנים אומרים: חטאם של משה ואהרון היה אי אמונה, וחלק מהפרשנים אומרים: תיסכול, שלא קנה את לב העם גם אחרי ארבעים שנה במדבר.
17.
ואני אומר: משה היכה את הסלע מתוך כאב על מות אחותו. אתם מכירים את זה שכואב לכם הלב ובא לכם לפוצץ מישהו במכות? ככה גם משה. הוא לא האמין פחות באלוהים, פשוט כאב לו.
18.
אלוהים יכול להיות כל כך צבוע, כל כך רשע. אין לו בעיה עם רצח עם, אבל שתי מכות קטנות על סלע מוציאות אותו מדעתו. אוי, הסלע המסכן… כמה כאב לסלע האומלל, שקיבל מכה…
מעולם לא ניתן עונש חמור כל כך, לא פרופורציונלי כל כך.
19.
בפרשה הזאת משה מאבד את אחותו, ואחר כך את אחיו. מסכן משה. הרי אנחנו כל כך אוהבים את האחים והאחיות שלנו. הם כמונו. כשהם מתים, גם אנ
חנו קצת מתים. אני בוכה על משה, אני מזדהה אתו. אני מרים כוסית לחייו.
20.
ועוד מעט גם הוא ימות. ואז באמת יהיה לנו עצוב, כי אין כמו משה. למרות הכל, אין כמו משה. הוא כזה מאמי.
21.
העונש האמיתי שהטיל אלוהים על משה לא היה אי הכניסה לארץ, הוא היה, בעצם, להרוג את אהרון, אחיו הגדול, שנאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּהֹר הָהָר, עַל-גְּבוּל אֶרֶץ-אֱדוֹם, לֵאמֹר.  יֵאָסֵף אַהֲרֹן, אֶל-עַמָּיו, כִּי לֹא יָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל–עַל אֲשֶׁר-מְרִיתֶם אֶת-פִּי, לְמֵי מְרִיבָה.  כה קַח, אֶת-אַהֲרֹן, וְאֶת-אֶלְעָזָר, בְּנוֹ; וְהַעַל אֹתָם, הֹר הָהָר. וְהַפְשֵׁט אֶת-אַהֲרֹן אֶת-בְּגָדָיו, וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ; וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף, וּמֵת שָׁם. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה; וַיַּעֲלוּ אֶל-הֹר הָהָר, לְעֵינֵי כָּל-הָעֵדָה. וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת-אַהֲרֹן אֶת-בְּגָדָיו, וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ, וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם, בְּרֹאשׁ הָהָר; וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר, מִן-הָהָר.  כט וַיִּרְאוּ, כָּל-הָעֵדָה, כִּי גָוַע, אַהֲרֹן; וַיִּבְכּוּ אֶת-אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם, כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל".
22.
להתראות, אהרון. אהבנו אותך הרבה.
23.
אחר כך, מגיעים בני ישראל לממלכת אֶדום, ושוב פעם הם מתלוננים, ואלוהים עוד פעם דופק בהם, הפעם בנחשים. אלוהים מגוון. אלוהים לא רוצה להשתעמם: הוא כבר הוציא אש, פתח את האדמה, הביא מחלות, אז הפעם הוא הביא אותה בנחשים, שיכישו את העם למוות.
24.
ואז, כשמשה מבקש רחמים, אלוהים אומר לו לבנות נחש מנחושת, לשים אותו על נס, "וְהָיָה, אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ–וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וָחָי". נחש מנחושת, עגל מזהב – מה ההבדל? גם אלוהים הוא עובד אלילים.
25.
שלא כהרגלי, אזכיר גם את ההפטרה: סיפורו של יפתח. סיפור מזעזע של קרבן אדם, של אטימות (שוב), של קיבעון, של רוע לב.
26.
יפתח היה בן זונה, שנאמר (שופטים י"א): "וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי, הָיָה גִּבּוֹר חַיִל, וְהוּא, בֶּן-אִשָּׁה זוֹנָה". אחיו החורגים של יפתח מגרשים אותו מהבית (ממש סינדרלה), "וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב; וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל-יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים, וַיֵּצְאוּ עִמּוֹ". אחרי כמה זמן קוראים לו לנצח איזו מלחמה, והוא נודר נדר: אם אנצח, אקריב את היצור הראשון שיוצא לקראתי.
27.
והיצור הזה הוא בתו היחידה של יפתח. אבל יפתח לא פונה למישהו שיתיר את נדרו, הוא פשוט הורג את הבת שלו. אלה האבות שלכם, חברים וחברות.
28.
והכי חמור: הוא מאשים אותה! שנאמר: "וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ וַיִקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיֹּאמֶר אֲהָהּ בִּתִּי הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי וְאַתְּ הָיִיתְ בְּעֹכְרָי וְאָנֹכִי פָּצִיתִי פִי אֶל ה' וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב".
29.
ההיסטוריה שלנו מלאה דם. הלוואי שהעתיד שלנו יהיה מלא באהבה. שבת שלום.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • כרמל  On 04/07/2003 at 11:02

    ותמיד אחר כך יש לי חשק לפתוח מדור פרשנות טקסטים מספר הזוהר אבל כמה שאני מעלעלת ברשימותיי אני לא מצליחה לסדר את הרעיונות בכתב, זה כל כך לא לינארי.
    מצא חן בעיני הטומאה/אטימות. בגלל שכבר טענתי פעם שלפי הזוהר הלכות טומאה וטוהרה הן בעצם על ניהול האנרגיה שלך, אני רואה את הקשר אחרת. אם אין לך כלים להיות אטום אנרגטית, אתה נותן למת מקום במרחב שלך וזה מעורבב לך באנרגיה ולוקח אותך למטה. טמא זה כשאתה לא אטום והתערבבת. תצטרך "להיטהר" כדי לאסוף לעצמך את אנרגיות החיים והריפוי שלך עבורך, נקיות מכל מי ששולח אליך חיצים אנרגטיים ושם קצת צרות במרחב שלך, שתחזיק אותם בשבילו.
    והנחש, אוי הנחש, המורה שלי לזוהר אומר שצריך להקדיש שנה שלמה של שיעורים רק לעומק של מה זה הנחש הזה. אז נפסיק כאן. שבת שלום!

  • אביבה  On 04/07/2003 at 12:33

    שנחש הנחושת היה אחד הסימנים המוקדמים לצלב של ישו. מסבירים (בדוחק אומנם) שנחש תלוי על מוט זה כמו צלב.

  • ענבל  On 04/07/2003 at 12:50

    דרור יקר! אין הרבה מילים. קטע מצוין
    שבת שלום לרד"פ המעופף

  • שלומי  On 04/07/2003 at 12:55

    משפט גדול!
    שבת שלום

  • inbi  On 04/07/2003 at 13:10

    טמא לפי הקבלה -בקיצור
    האדם הוא כלי ואלוהים הוא אור אינסופ שרצונו להשפיע עלינו – לתת לנו מהשפע. יעוד האדם ככלי הוא לקבל את האור. דבקות באלוהים פירושה לנסות להידמות לו. שהאדם יהפוך למשפיע – נותן שפע לאחרים
    כשאדם טמא, לפי הקבלה, זאת אומרת שהוא לא מסוגל לקבל את אור אינסופ

  • umpa  On 04/07/2003 at 14:34

    תוכל פעם לכתוב על פרשת השבוע
    בלי להזכיר את הוד כוהניותך?

  • שיר  On 04/07/2003 at 16:49

    זה פרד בשיכול אותיות, לא?

    נהנתי לקרוא. אכן אלוהים גדול יש לנו. אומר שלא רוצה קורבנות, אבל ממית את מי שלא מקריב; פורץ פרץ בעוזא, שרק רצה להשיב את ארונו שלו על כנו, למען לא יפול; רודה בדוד משום שספר את האנשים שיצאו איתו לקרב ועוד כהנה וכהנה.
    אז פרשת השבוע היא גם שרפת העובש, ושכל אחד יפרש זאת כרצונו..

    שבת שלום!

  • הרג"כ -ר' גיא כנעני  On 04/07/2003 at 21:01

    יישר כוח, חזק וברוך. חוקת בגימטריא 514 קורח בגימטריא 314 יפתח בגימטריא 498 . ההפרש בין יפתח לחוקת עומד על 16 לעומת הפרש לקורח שעומד על182. 182 משקל המילה "בפנים", 16 משקל המילה "ביד", קורח שחטא והחטיא הסית והדיח פגע ביציבות משטרו של משה ובאופן ישיר גם בלגיטימיות המשטר בעיני העם היוצא מעבדות לחירות נענש בפנים נפל לתוך בור מים יחד עם כל עדתו המתקמבנת. יפתח על מה חטא??? על היוהרה ,על הכלל "שקול מילים"ולכן נענש , בידו, בידיו שלו הקריב את בתו שלו לאל, בשר מבשרו דור ההמשך הניצוץ, הוא המצביא הגדול בתקופתו שבידיו שלו ניצח את מלחמות ישראל בעת ההיא מביא את קיצה הסמלי של המשכיות העם היהודי היושב בציון. שבת שלום לכל עם ישראל בואו נפיץ את האור הגדול את אור התורה, ישיבות נקים בכל מקום בעיר ובכפר, בעמק בהר בצפון בדרום וגם בסוף המדבר…

  • תגיד לו  On 04/07/2003 at 23:14

    מודיעים על אלו שיהיו והינם אבל אין מקום בו מודיעים על אלו שפסו. ואיפה הארכיון שלהם.

    צפריר בשן הלך, מי עוד?

  • גלעד  On 05/07/2003 at 2:09

    למה ביטלת את המים ממרים. היא נביאת המים הנבואה הנשית. כל כך יפה. המיפ כל הזמן ואילו המקל הוא הכול זו הנבואה הגברית. למה להרוס?

    ועוד, אתם חייבים לראות את היהדות ואת עניין הטומאה טהרה בסרט היפה "טהרה". היה בסינמטק ובטח היה או יהיה על גבי המרקע הקרוב לביתכם.

  • יובל  On 05/07/2003 at 3:20

    מביך כמה שהוא גרוע.

    UMPA –
    את/ה ניג'ס/ית רציני/ת
    מביך כמה שאת/ה ניג'ס/ית רציני/ת.

  • גלעד  On 05/07/2003 at 13:17

    למה גרוע? מצולם יפה מאד. מביא נשים חזקות בדמויותיהן. וערוך מתון ולפי קצב ראוי. מה גרוע? ולמה מביך? וסתם לידיעה – מהו דוקומנטרי ישראלי טוב בעיניך (שנדע ונשפוט)

  • דרור  On 05/07/2003 at 13:23

    רבי יהודי, הרשה לי לתקן אותך. לא כותבים "חוקת" ו"קורח", אלא "חֻקת" ו"קֹרח", מה שהופך את כל החישובים שלך למוטעים. מצד שני, אפשר לומר שהוספת 6 כנגד 6 סדרי משנה, ואז הכל מסתדר.
    כמו כן, הייתי מציע לך להשתמש בכפתור האנטר; זה הגדול הזה, שמעביר שורה. הנה, תראה, ככה:

    ועוד: יפתח לא חטא בחטא היוהרה. אלוהים, על פי המדרש, כעס עליו על שאמר שיקריב את הדבר הראשון שיוצא לקראתו. אמר אלוהים: ואם יצא ראשון חמור או כלב? לא מעוניין אני בחמורים וכלבים, ולכן התנקם בו והוציא לו את בתו היחידה.

    גלעד, אתה צודק. יפה ההבדל בין המקל, המים והאש.

  • רג"כ-ר' גיא כנעני  On 05/07/2003 at 14:14

    דרור יקירי האינך פתוח לפירושים נוספים.
    יוהרה- משל למה הדבר דומה?
    מעשה ביהודי כבן שמונה עשרה שיצא יחד עם חבריו דרומה אילתה בואכה דהב.
    בראותם מה טוב התיישבו החברים במסבאה מקומית הקרוייה בלעז :יאכט-פאב ( י"א המקור באידיש גליציאנית).
    לאחר זמן והינם שיכורים ביין ובמשקה הלכו להם החברים לטיול בטיילת המקומית לפתע עמד הבחור על פי-פתחה של מזרקת מים מקומית וצעק בקול: " כל העולם על הזין שלי".
    ראו מספר מקומיים את הזר היהיר מטמא את סביבתם בשחצנות אימפריאליסטית והפליאו בו את מכותיהם. חבריו של היהודי לא סייעו בידו ואיפשרו למקומיים ללמד את היהודי לקח. יפתח באמירתו כי יקריב כל שיקרה בדרכו לאל היה כאומר כוחי ועוצם ידי ידאג לכך שקורבן ראוי ייקרה בדרכי הרי אני יפתח הלוחם ללא חת כל העולם על הזין שלי. ולכן פרע ממנו הקב"ה את השטר והוריד אותו לשפלות האדם המוחלטת. שבת שלום שאו ציונה נס ודגל, תושבי תל אביב תכלת לבן( קול המחתרת העברית , מנחם בגין לאחר הפגיעה באלטלנה)

  • דרור  On 05/07/2003 at 14:44

    גיא אהובי, יפה דרשת, ואני ידוע כפתוח לפירושים חדשים, וכל המחדש הרי זה משובח.
    ועדיין, אני מפנה אותך לכתוב:
    http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0711.htm

    יפתח לא אמר "על הזין שלי". אם כבר, בדיוק להפך; יפתח אומר: "אִם-נָתוֹן תִּתֵּן אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי, וְהָיָה הַיּוֹצֵא, אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי, בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם, וְהָיָה, לַיהוָה, וְהַעֲלִיתִיהוּ עֹלָה".
    אני לא רואה פה יוהרה. ההפך הוא הנכון, אני רואה פה צניעות, שלא לומר שפלות רוח, והרבה ביטחון באלוהים. יפתח אומר, אם תעזור לי, אתן לך את הכל היקר לי. ולכן אני רואה פה את מה שאמרתי, שאלוהים אמר: ואם הכלב שלך, חומי, ייצא לקראתך? ולכן שלח אליו את בתו.
    יברכך ה'

  • הרג"כ  On 05/07/2003 at 18:42

    .
    אשרך דרור חוכמתך היא חוכמתנו מוצא פיך כחומת מגן עבורנו
    .
    לא לנו כי לא לנו וגו' וידוע לכל כי דרור הוא כמנין 410הלא הוא מנין תורת ישראל בראשי תיבות. ומי אני העני בחוכמת המקרא לחלוק עליך עוקר ההרים ושובר הבקעות סבוני גם סבבוני… דחה דחיתני לנפל וה' עזרני.
    מי יתן ונזכה לחלוק בבינת אבותינו הקדומים ושליחיהם בעולם הזה ונזכה לשמוע מחוכמת הרד"פ הכהן הגדול. ובברכת התורה אסיים דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום. שבת שלום.

  • פתטי  On 06/07/2003 at 1:32

    סתם זורק לך טיפ – הרג"כ.

  • יובל  On 06/07/2003 at 3:25

    טעות שלי!
    טעיתי בשם הסרט!
    אבקש את סליחתך.

  • איתמר  On 06/07/2003 at 8:34

    מתוך האתר הנחמד http://www.snopi.com/zb_gim.asp

    דרור בגימטריה, 410 = קודש
    דרור פויר בגימטריה, 706 = יום שלישי
    אלוהים בגימטריה, 92 = פחד, וגם לילה טוב

  • אלוהים  On 06/07/2003 at 12:17

    פרשת השבוע = 1363 = הבל הבלים הכל הבל ומה יתרון לאדם זקן בכל עמלו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: