איך מגיעים מכאן לעתיד הרחוק?

 
אני רוצה להיטמע בתוך טכנולוגיות חדישות, זה מה שאני רוצה. אני רוצה שישתילו בי שבבים, אני רוצה רובוטים זעירים שירוצו לי בוורידים, בבגדים, בקצות האצבעות, אני רוצה מוח שהוא לא שלי, אני רוצה להיכנס לסוג של תחנת דלק למוח ולתדלק את עצמי בכל השפות ובכל ספרי השירה שבעולם, זה מאוד יועיל לי בחיים.

אני רוצה שיסרקו אותי, שיאבחנו אותי ושישדרגו אותי כל הזמן. אני רוצה להיות כמו ג'וני נמוניק, כמו נער הדשא, כמו ניאו במאטריקס, אני רוצה שישתילו לי זכרונות שהם לא שלי – ואל תגידו לי "שלי" ו"לא שלי", מה שאצלי הוא שלי, יותר שלי מזה – אין. אני רוצה לדבר אל הקירות, אני רוצה שהם יענו לי, אני רוצה להגיד לבית שלי שיקח לעצמו יום חופש. אני רוצה להיות יפאני.

אני רוצה להשתרבב לאיזו תוכנית חלל, אני רוצה להקיף את כדור הארץ – אין מקום שהייתי רוצה להיות בו יותר ממה שאני רוצה להיות בחלל, אני רוצה להסתכל מהחלון ולראות את הריק הגדול, את האין האינסופי. אני רוצה להיות זמר הקריוקי הראשון על המאדים. כבר בחרתי שיר, אבל אני שומר אותו לעצמי. אני רוצה לעבור את מהירות האור, אני רוצה שסקוטי מהאנטרפרייז ישזרק אותי ממקום למקום. אני רוצה את המגי'ק סטיק בתוך הכיס הפנימי שלי.

אני רוצה שתהיה מוסיקה שאפשר להזריק אותה לווריד. אוזניים זה יפה, אבל בואו וננסה לקחת את כל העניין הזה קצת קדימה. אני רוצה שיהיו סרטים שאפשר לבלוע, מאותו טעם בדיוק. אני רוצה מולטימדיה אמיתית, אני רוצה תוכנה שמערבלת מחשבות. אני רוצה להיות האחראי על המשרד שמנפיק תעודות סטודנט.

אני רוצה שיחטפו אותי צורות חיים ממקומות אחרים. זו לא תהיה חטיפה, כי אני אבוא מרצוני החופשי. אני רוצה לספק מידע על האנושות, או לפחות את המידע שאני יודע – וזה לא הרבה. אני יודע שפניהם לשלום, אף אחד לא היה בא מרחק כל כך גדול סתם בשביל להתחיל מכות. אני רוצה לפגוש את המלכה שלהם ולומר לה: הוד מלכותה, נעים מאוד – אני צדוק, והבאתי לך שי צנוע מטעם האנושות: אנחנו קוראים לזה ווקמן, וזה מאפשר לנו להיות לבד גם כשיש המון אנשים מסביב.

אני רוצה שישבטו אותי, שישכפלו אותי, שיעתיקו חלקים ממני, אני רוצה להעלות את עצמי לאינטרנט, אני רוצה להיות הקוד הפתוח האנושי – אני חולם על מאות מתכנתים עובדים סביב לשעון על גרסאות חדשות שלי. אני מוותר מראש על כל זכויות היוצרים שאי פעם היו לי על עצמי. אני רוצה שיזכרו אותי ואני רוצה שישכחו אותי.

אני רוצה להתאהב בישות לא אנושית, אני רוצה לעבור לגור במגדל בבל, איפה מתווך הדירות שיעזור לי? אני רוצה לנסוע בזמן, אבל רק קדימה – בעבר כבר הייתי מלא פעמים. אני רוצה לפגוש את דאג וטוני במנהרת הזמן ולתת להם קצת בגדים להחלפה. אני רוצה לפרוץ אל מאגר הזיכרון הקולקטיווי של כל האומות כולן ולשנות אותו, לעשות שם כזה בלאגן, שכל ההיסטוריונים ירוצו לאיזה צוק ויקפצו ממנו, אבל שלא יקרה להם שום דבר רע – בתחתית הצוק כבר הצבתי רשת ביטחון (ככה זה כשאפשר לנסוע לעתיד).

אני חולם על עתיד סינתטי. אני מקווה שיוציאו את הג'ינס מחוץ לחוק. אני רוצה שרובוטים ישלטו בעולם, הניסוי עם האנשים לא הולך כל כך טוב. אני רוצה לסתור את עצמי ועדיין להיות עקבי, אני רוצה להיות שפן ניסויים, אני רוצה להקליט את גלי המוח שלי ולהפוך אותם לציור תלת מימדי. אני רוצה להפוך את נפשי לדבר מה דקורטיווי, כמו שכתב פרננדו פסואה. אני רוצה להיטמע בתוך טכנולוגיות חדישות ושאף אחד לא יידע מה היה קודם ומה המקורי, כי אין מקורי. הכל סינתטי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שיר  On 29/06/2003 at 17:08

    אני רוצה לחזור כמה עשרות שנים אחורה. אני רוצה שוב להיות ילדה תמימה עם קוקיות, שאוכלת דני שוקולד ומציצה מבין החרכים של האצבעות בסרטים המפחידים. אני רוצה להיות הילדה הקטנה והנאיבית, שחושבת שהעולם הוא טוב ושכל בני האדם שווים. אני רוצה להאמין שהשמש עשויה מסוכריות צהובות ושהיא הולכת לישון בים בלילה. אני רוצה לצייר משפחה אוהבת על נייר בצבעי גואש, ולהתלכלך כולי. אני רוצה לבנות ארמונות בחול ולחפור בהם מנהרות מצד אחד לצד השני, עד שהיד שלי פוגשת את היד השניה. אני רוצה לחבק את הדובי שלי, להתכרבל בשמיכה חזק-חזק ולחלום על סוכריות קופצות. אני רוצה לכתוב מכתבים אמיתיים לחברים רחוקים וקרובים. אני רוצה ללכת לטייל בלי שיוכלו לאתר אותי כל רגע בטלפון סלולרי. רוצה לחשוב שכולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם, ולא שאחד בשביל עצמו בלבד. רוצה לא לדעת על תעשיית הבגידות וחוסר הנאמנות שפושה בעולם כאש בשדה קוצים. רוצה לחזור לעולם שכולו טוב…

  • גרטיטיוד  On 29/06/2003 at 17:14

    אולי תעלה כאן שנראה ונתענג שוב על ציון נאנוס והתותים?

    אין
    אין טעם לחפש איך הבקשה הזו מתכתבת עם הטקסט המובא לעיל. סתם נוסטלגיה. או לא סתם.

  • אחד העם  On 29/06/2003 at 17:17

    לעתים התגובה מרתקת יותר ונפלאה יותר מהגיגיו של הכותב. כך מתפתחת יצירתיות באינטרנט .

    אלמלא הגיגיו של הכותב , ספק אם היינו זוכים להכיר את עולמה של שיר .

    תודה לשניכם.

  • עמי  On 29/06/2003 at 17:34

    כתבת נפלא.
    אבל שמע דרור, אני יכול לנסות ולצרף אותך לחללית אמיתית שנוסעת לעתיד, למאה ה – 22, ליתר דיוק לשנת 2099 (סוף דצמבר).
    הבעיה היא שהרכב הזה נוסע בזמן אמיתי כך שהוא לא יגיע לשם לפני דצמבר 2099…
    המדובר בקפסולת זמן של מסע אחר שהוטמנה תחת פירמידת שיש יפה בחצר המוזיאון של ארץ ישראל. בקפסולה (דוד שמש שנבנה ועוצב בהתאם ומולא גז מיוחד) הוטמנו פריטים ומותגים שונים המייצגים את התרבות הישראלית של אותם השנים. בפירמידה חרוטה כתובת בשלוש שפות המבקשת מאנשי העתיד לפתוח את הקפסולה רק רגע…לפני שנת 2100. אנו מתכננים בשנה הבאה מפגש בפלנטריום של כל אלה שהיו שותפים למשלוח קפסולת הזמן…

  • דרור  On 29/06/2003 at 18:46

    לחללית הזאת שלכם. נשמע לי פרוייקט מעולה, במובן הילדותי של המילה.
    אבל מה הייתי שם שם? איזה פריטים יש לי שמייצגים את רוח התקופה? אני צריך לחשוב על זה.

    ושיר – את כותבת נהדר

  • אנה  On 29/06/2003 at 18:54

    קח

  • איתן כספי  On 29/06/2003 at 20:34

    אני זוכר את המאמר הזה וחיכיתי שתעלה אותו.

    אבל, נדמה לי ששינית אותו קצת והוא לא זהה למקור…
    לפחות נדמה לי ש"צדוק" עוד לא היה שם.

  • רונית  On 29/06/2003 at 20:34

    חבל שאי אפשר לשלב. מתה לעשות מסע בזמן. לעבר, רק לעבר.
    חוג בלומסברי של וולף, יוון העתיקה, מצרים, אבל בתנאים הסטריליים
    של המאה ה-21. עם האנטיביוטיקה והביוב ומים
    זורמים. רק זה חסר לי. למות במגפת דבר
    בפריז…

  • דרור בורשטיין  On 29/06/2003 at 21:50

    דווקא יש דרכים לראות את העבר, וגם את העתיד.
    את העבר אפשר לראות כל לילה. כלומר, הכוכבים האלה בשמיים, בגלל שהם רחוקים, לוקח לאור מאות אלפי שנים (לפעמים יותר ולפעמיפ פחות) כדי להגי עלכאן. כלומר, מה שרואים בשמיים בלילה הוא את העבר המאוד רחוק. לא את ההווה. כדי לראות איך הכוכבים האלו נראים היום, נצטרך לחיות עוד אלפי שנים (ולזכור להסתכל לשמיים).
    הדרך לראות את העתיד היא להסתכל בהורים שלך. זה אמנם פחות מדויק אבל לא פחות מבאס משיטה מספר 1.

  • מתיתיהו אחר  On 29/06/2003 at 21:52

    מה זה השטויות האלו, אני רוצה ואני רוצה, ילד בן ארבע ממש.לא הבנתי כנראה אם זה אמור להיות מצחיקאו מעורר מחשבה או אולי סתם קישקוש.

  • דרור בורשטיין  On 29/06/2003 at 23:02

    גם אתה היית בן 4, מתתיהו, בוודאות אני אומר לך

  • גרטיטיוד  On 29/06/2003 at 23:55

    אחחחחחחחח, כבר אין נוסטלגיות כאלה, כמו שהיו אז (שלוש נקודות).
    ונאנוס?
    פויר,

  • דרור  On 30/06/2003 at 0:00

    על מה מדובר?

  • גרטיטיוד  On 30/06/2003 at 0:15

    ככה תמיד יוצרים עונים כשהם מתבקשים לבחור ב"אחד והמיוחד", זה ש"עשה להם את זה", זה שדובב להם תקיש של הקישקע.
    כנראה המקטע הנ"ל נולד בלילה אחד, אפל, כששוטטת באיזה נמל.
    אני לא זוכרת אם ב"העיר" או בקפטן, אבל פעם כתבת משהו על נאנוס, שיקפוץ להביא תותים.
    מאז א
    מאז, החיים נראים אחרת, איכשהו.

  • עדי ברקן  On 30/06/2003 at 0:58

    כמה אנשים צריכים לכתוב לך בעניין הזה?
    קח את זה ממני, ואני פונה אליך בתור בעל מקצוע:
    תחליף כבר את התמונה הנוראית הזאת!!

  • דרור  On 30/06/2003 at 11:50

    איכשהו, זה מצלצל לי מוכר, המשפט "נאנוס, קפוץ תביא תותים", זה נשמע לי כמו משהו שכתבתי, אבל אני לא מצליח לקשר אותו לשום דבר.

  • נאבוקוב  On 30/06/2003 at 14:38

    יש אומרים שאין איןאין על המראה הסינתטי.

    מה אני רוצה? ובכן,
    לא הרבה.

    מתחיל בים, נגמר בקפה.
    בתווך יהיה נחמד אם יתרקמו להם מילים.

  • מרב  On 30/06/2003 at 15:47

    תמצות של חלומות ומאווים. אין מה להוסיף..

  • זבולון אורלב  On 30/06/2003 at 19:52

    דרור היקר, אל תחליף את התמונה, אל תפרסם פה את הקטע הזה עם נאנוס, ושיפסיקו לנדנד.

  • ג'וני ביגוד והנעלה  On 01/07/2003 at 12:23

    אני עפר לרגליך. קחי אותי אל העתיד, אל העבר, אל אתמול ואל מחר.
    השקי אותי דני שוקו
    אני אהיה ג'וני, היי לי את יוקו

    דרור,
    אני חושב שקצת יצירתיות וקצת מעוף ואתה מחתים פה כשרון עולה בשמי המדיה. לשיר הזו יש עתיד ואם לא אתה.. מישהו אחר כבר יחטוף אותה.
    אתה רוצה לראות את הילדה בקמפיין של עדי ברקן??? גם אני לא. עדיף שתעשה משהו בנדון.

  • בוריס  On 08/07/2003 at 17:15

    שלום, ואפילו ברכות על סגנון הכתיבה השוטף!
    אני מודע לעובדה שאי אפשר לשים גבולות לחופש היצירה, וגם לא צריך. אבל, במקרה הזה אני – שאיני ממשתמשי האינטרנט המחוברים לסלולרי שלהם – מנצל כאן את זכותי לתגובה.
    אין כל רע ברצונות מכל מיני סוגים. אך באמת, האם נחוץ לך כל כך עתיד סינטטי? יש לשער כי לא ממש בחנת את עמדתך בעניין כאשר הבעת רצון שכזה. מציאות ווירטואלית יהירה וסינטטית נבנית לעיננו, הערכים שקשורים לקשר בין-אנושי הולכים ונשחקים במחי יד, כאשר הטכנולוגיה והריקנות המנוונת משאירים אחריהם שובל של מאות מיליוני אנשים לא שלמים, לא מאושרים. הפיתוי במציאת תרופת הפלא במערבל ההסטורי, בשיבוש – תוך זלזול – של הזכרון ההסטורי האנושי הוא פיתוי מובן. זה לא עושה אותו לסיבה נחשקת לגאווה – מומלץ בחום להפחית את מנת היהירות!

  • דור משען  On 17/07/2003 at 11:40

    אניח ילד יפה שמחפס שיגלו אותו אים למשהוא באמת יש כוח להרים אותי לעולם העופנה שיצור איתי קשר 054399430

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: