פרשת השבוע – קרח

1.
פרשה קשה היא פרשת קֹרַח. נתחיל בתקציר (מורחב): אנחנו עדיין במדבר, רק עכשיו יצא עם ישראל מהטראומה של פרשת המרגלים, והרבה יותר מכך: רק עכשיו הודיעו להם שהם כולם, ללא יוצא מן הכלל, הולכים למות במדבר המזוין. ולא סתם למות, אלא להסתובב כמו אהבלים עד המוות.
האנרגיות, אפשר לדמיין, לא היו חיוביות מי יודע מה. משה, המנהיג, מנותק מהעם; הוא מדבר רק עם אלוהים, ואלוהים עצבני רצח. אלוהים לא שותה את הקפה של הבוקר לפני שהוא טובח בעם ישראל.
2.
זה בדיוק הזמן למהפכה אזרחית. ואכן, בערך אז באים קבוצת אנשים – קֹרַח, דתן ואבירם (היה עוד אחד, און בן פֶּלֶת, אבל הוא לא חשוב) אל משה ואהרון ואומרים להם: "רַב-לָכֶם, כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל-קְהַל יְהוָה?" (ט"ז, ג).
משה מנסה להרגיע את האווירה. תראו, חבר'ה, הוא אומר להם, בואו נחכה למחר בבוקר, ונעשה מבחן, שאלוהים יחליט מי קדוש ומי לא.
לדתן ואבירם נשבר הזין. הם לא מוכנים להתייצב למבחנים של משה. הטענה שלהם כלפיו שונה מהטענה של קרח. הם אומרים: "הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ, בַּמִּדְבָּר: כִּי-תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, גַּם הִשְׂתָּרֵר?" (ט”ז, י"ג). הם מבטאים את הטראומה והייאוש של כל העם.
3.
משה תופס עצבים. "וַיִּחַר לְמֹשֶׁה, מְאֹד, וַיֹּאמֶר אֶל-יְהוָה, אַל-תֵּפֶן אֶל-מִנְחָתָם". זה חריג מאוד, כי בדרך כלל משה מסנגר על עם ישראל. אבל הפעם גם לו נשבר: אין לו בעיה להגן על העם כשהעם מתלונן על אלוהים, אבל כשהם מערערים על המנהיגות שלו, זה כבר עובר כל גבול.
4.
משה אומר למורדים: אני אדבר עם אלוהים, ואני באופן אישי אחראי לזה שכולכם תמותו, ולא סתם תמותו – תמותו כמו שאף אחד לא מת לפניכם! אם אתם לא מתים, אל תקראו לי מושון.
5.
ואז: "וַיְהִי, כְּכַלֹּתוֹ, לְדַבֵּר, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם, חַיִּים–שְׁאֹלָה; וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל".
6.
מדהים, לא? משה ואלוהים משנים סדרי עולם, מבטלים את חוקי הטבע ונוטלים חיים כמו כלום. וזה לא מספיק. מיד אחר כך יוצאת אש ושורפת את 250 הסלבריטיז שבאו עם קרח.
7.
וגם זה לא מספיק: אלוהים שולח מגפה בעם, "וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה, אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף, וּשְׁבַע מֵאוֹת–מִלְּבַד הַמֵּתִים, עַל-דְּבַר-קֹרַח". כלומר: 15 אלף איש! 15 אלף איש משה ואלוהים הורגים בכלל בלי למצמץ. אלוהים הוא סדאם חוסיין, משה ואהרון הם עודאיי וקוסאיי.
8.
אני חולה על משה, אתם יודעים את זה, אבל על הדבר הזה אני פשוט לא יכול לסלוח לו. סָייקוֹ קִילֶר. ועל מה, רבאק, על מה? איזה חוסר רגישות.
9.
בני ישראל המסכנים. תראו מה הם אומרים למשה, ממש לבכות: "וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל-מֹשֶׁה לֵאמֹר:  הֵן גָּוַעְנוּ אָבַדְנוּ, כֻּלָּנוּ אָבָדְנוּ.  כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אֶל-מִשְׁכַּן יְהוָה, יָמוּת; הַאִם תַּמְנוּ לִגְוֹעַ?" (י"ז, כ"ז). איזה ייאוש! הם כבר לא מתווכחים עם אף אחד, הם רק שואלים מתי זה ייגמר.
10.
זה, פחות או יותר, עיקר הפרשה. פרשה קשה, עצובה, מייאשת.
11.
מה בעצם אנחנו יודעים על קֹרַח? כמעט כלום, חוץ מהעובדה שהוא היה עשיר כקרח.
12.
למעשה, קרח לא יכול היה להיות עשיר כקרח, כי הוא עצמו היה קרח. מניין בא לקרח עושרו הרב? מה, הוא לא היה עבד במצרים כמו כולם? הפרשנים אומרים שקרח מצא שליש מהאוצרות שאגר יוסף במצרים. האגדה מספרת שנדרשו שלוש מאות וחמישים חמורים לבנים רק על מנת לסחוב את המפתחות לכספות של קרח! זה טיפטיפה סותר את מיתוס יציאת מצרים כפי שאנו מכירים אותו, לא?
13.
כמו הרבה עשירים אחרים, גם קרח השתכנע שבעל המאה הוא בעל הדעה (עשירים יכולים להיות כל כך תמימים…). קרח ידידנו מקים עמותה, מהות החיים הוא קורא לה. מהות המהות: כולנו קדושים! הקדושה מתחילה בתוכנו. קרח אומר למשה: "כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה?" (ט"ז, ג). חתיכת קמפיין מרים שם קרח.
14.
שאלה פשוטה וחזקה שואל קרח, בואו לא נפסול אותה על המקום רק בגלל שהשואל הוא עשיר. קרח שואל שאלה טובה: אם אלוהים נמצא בכל אחד, למה אנחנו צריכים אתכם, משה ואהרון, שתתווכו בינינו לבינו? וטובה גם שאלתם של דתן ואבירם: לא מספיק שאתה הורג אותנו, הם אומרים למשה, אתה גם תופס עלינו תחת?
15.
כותב הרד"פ: "ידעו המורדים את אחריתם, שאין ספק בדבר: העומד כנגד משה ואלוקים, בייסורים יומת. ועדיין לא חששו לשטוח טענותיהם. ומדוע? שחייהם לא שווים היו בעיניהם. אמרו: כך או כך יהרגונו שני אלה. ואם לא היום, מחר, ואם לא מחר, מחרתיים". (מתוך: "עיונים בספר במדבר")
16.
ועוד כותב הרד"פ: "וכבר אמר אדוננו: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ומה הרבותא בטענת קרח? שזהו שיעור גדול וחשוב שלומדים אנו: לא כל מה שמותר לזה לומר, מותר גם לזה. שאדוננו ועבדו (משה) התירו לעצמם את מה שאסרו על אחרים, ו
במיוחד את ההרג חסר המעצורין והאמונה העצמאית, הבלתי תלויה, מה שקורין הבריות: א-פרילאענסעריי".
17.
כתוב במסכת אבות (ה, יז): "כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם? זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ".
18.
על זה יש לי לומר שני דברים:
18.1
אין סופה להתקיים? איך אפשר לומר דבר כזה? איך יכול להיות שאין סופה להתקיים, הרי המחלוקת של קרח מתקיימת כל שנה מחדש כשאנחנו מגיעים לפרשה הזו. כל עוד יש תורה, תתקיים גם המחלוקת של קרח ועדתו.
כלומר: או שהתורה משקרת, והמחלוקת תתקיים לעד, או שהתורה בעצם מבטיחה לנו שפעם היא עצמה תפסיק להתקיים. רק כך תפסיק מחלוקת קרח ועדתו מלהתקיים.
18.2
ויותר מכך. אני אומר: כל מחלוקת היא לשם שמיים. המחלוקת היא הדבר האמיתי! בלי המחלוקת אין כלום. המחלוקת היא הדבר היחיד שיש, כי הכל דיאלקטי/דואלי/דיכוטומי. אם אין מחלוקת, אין חיים. החיים הם מחלוקת: מרמת התא הבודד ועד לרמות הנשגבות של הפילוסופיה.
19.
ומסכם הרד"פ: "דמו של קרח זועק אלינו מן האדמה, וקולו עובר מקצה העולם ועד קצהו. ואומרים הבריות כי יש מקום אחד במדבר בו ניתן להצמיד אוזן לקרקע ולשמוע את קרח ועדתו זועקים מהשאול. לכשתגיע תחיית המתים יעלו אלה ויבואו ויחיו בינינו, כי אחינו הם, למרות המחלוקת, ואולי אפילו בגללה".  

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דרור בורשטיין  On 26/06/2003 at 22:46

    המדרש אומר שמה ששבר את משה היה השאלות המתחכמות של קורח. למשל שאלו אותו: בית מלא ספרים (כלומר ספרי קודש), האם חייב במזוזה? שאלות כאלה, שיש בהן היגיון. נראה שמה שעיצבן את משה היה, שקורח ועדתו הראו לו לאן היהדות הולכת. כי הרי שאלות מן הסוג הזה הן מה שנשאר מהיהדות היום. למשל, ראיתי פעם ספרון של דיני הנחת תפילין על הירח. זה יצא אחרי שאפולו 11 נחתתה על הירח, והתעוררה השאלה, אם יהיה אסטרונאוט יהודי , וכו'. באמת, אני לא ממציא את זה. בקיצור, משה פתאום רואה שכל המפעל שלו, שעובד די טוב עם אלוהים ואנ"ש, מתדרדר למטה-למטה כשמדובר באנשים רגילים, ומכיוון שהוא יודע שכולם אנשים רגילים, הוא מנקה את השטח, וקובר, פיזית, את הרגילים. זה שזה לא עזר, אנחנו כבר יודעים היום היטב.

  • נעמה  On 26/06/2003 at 22:51

    אני תמיד שוברת את הראש מה לקח קרח? ליבוביץ אומר שהוא לקח את המרד, ושההבדל בין פרשת קרח לפרשת שלח הקודמת לה הוא ההבדל שבין אמונה לבין עבודת אלילים: בפרשת ציצית הקדושה היא משימה שמתכוונים אליה ("והייתם קדושים") ואילו בתודעה הדתית של קרח "כל העדה קדושים", כאילו היתה דבר נתון שניתן לנו.
    קרח היא אחת הפרשות המעניינות בעיני ביותר, אבל זאת לא חוכמה כי זאת פרשה כל כך פוליטית: אופוזיציה מול קואליציה, מתנשאים מול עמך ועוד המון דברים.
    אבל אפשר להרגע: קרח ועדתו לא נמחו מעל פני האדמה. אפשר למצוא את הנציגים שלהם בחשיבה היהודית לאורך כל הדורות ועד עצם היום הזה.

  • morcarmon  On 26/06/2003 at 23:02

    מזכירים לי קצת את אלדד ומידד מהפרשה שלי (בהעלותך). בטח קרובי משפחה. ומה אמר שם משה ליהושע, רק שתי פרשות קדימה: "המקנא אתה לי? ומי יתן וכל עם ה' נביאים, כי יתן ה' את רוחו עליהם". איך נפלו גיבורים.

  • morcarmon  On 26/06/2003 at 23:03

    בדרך כלל אני סולדת משפמים, אבל שלך באמת משו-משו.

  • אביבה  On 27/06/2003 at 0:01

    ואולי "לשם שמיים" משמעו – בעל תכלית? כי המרד של קורח בא מתוך יאוש, ומה שהוא הציע היה בעצם אנרכיה. לכאורה שוויון, אבל בעם ששרוי במדבר כל כך הרבה זמן, שרק עוזבים אותו רגע והוא מתחיל לבנות עגל זהב, החופש והשוויון היו מולידים אנרכיה. ואחר כך, מי יודע מה היו מולידים עוד.

    לעומת זאת, מחלוקת בית הלל ובית שמאי באה מתוך רצון לקבוע דרכי התנהגות חדשות. כך שההבדל הוא בין מי שמתווה דרך חדשה, ובין מי שסתם מורד.

  • מאדרפאקר  On 27/06/2003 at 2:34

    למה שלא תקח את התמונה שגדי שמשון צילם, ותחליף כבר את התמונה המבישה שלך למעלה?
    אגב, מה דעתך על החומוסיה עליה המליץ?
    שווה משהו?

  • דרור  On 27/06/2003 at 12:40

    יפה דרשת, בורשטיין. אכן, קרח – על פי הפרשנים היה בדחן שכזה, שמעלה קושיות כאילו מופרכות על מנת להבהיר נקודה. הדוגמא שהזכרת מצויינת: הרי בתקופתו של קרח לא היו כלל ספרי קודש, חוץ מלוחות הברית. הוא גם הציק בענייני הלכות ציצית. אני זוכר שלמדתי אצל הרב בא-גד הליצן, שהיה שונה: תינוק שנולד עם שני ראשים, על איזה ראש הוא מניח תפילין…
    ואוסיף על מדרשך: האר"י ז"ל אומר שקרח הוא גלגול נשמתו של קין, ואילו משה הוא גלגול נשמתו של הבל. משה/הבל נוקם את נקמתו בקין/קרח, ומחזיר אותו לאדמה כמו שנאמר בבראשית: דמי הבל אחיך זועקים מן האדמה.
    ועוד: נשמתו של קין, על פי האר"י נתגלגלה גם במצרי אותו הטמין משה בחול.

    מקובלת עלי גם תשובתה של מורכרמון לנעמה.

    אביבה, גם את יפה דרשת. הפרשנים אומרים שההבדל בין המחלוקות של הלל ושמאי למחלוקות של קרח ומשה הוא שהלל ושמאי היו מכבדים האחד את השני למרות חילוקי הדעות.

  • דרור בורשטיין  On 27/06/2003 at 12:46

    היום ראיתי בעיתון שיצא פסק הלכה שאסור להרוג כינים בשבת.
    אני מניח שהכוונה למקרה שהכינה אינה יהודייה, שאחרת מתקיים בה הכתוב, הטוב שבכינים הרוֹג.

  • לשם  On 27/06/2003 at 14:11

    דתן ואבירם היו תולעים בפני עצמם עם רקורד של מלשנות ואנטי מושיות.

  • לשם  On 27/06/2003 at 14:12

    אומר המדרש- שהוא התבאס מזה שלא קיבל את הנשיאות על המשפוחה,כלומר- שאלות ותהיות מתקבלות אבל כשהבנאדם בא בתום לב ולא מאינטרסים כאלו ואחרים.
    ואם תאמרו,כולנו נגועי אינטרסים הלוא בני אדם נחנו?! סבאבה ,אבל שיהיה מוכן לתוצאות!
    אולי גם למשה מותר להתבאס? הרי כל הנקודה היא שהוא בנאדם, קדוש ומורם מתוקף תפקידו,אבל עדיין, בנאדם- אז הוא לא ממשיך את ויכוח הסרק, הוא מארגן מעין תחרות פומבית שבה יתברר לעיני כל מי הוא הנבחר, למי יש סמכות להנהיג את העם ומתוך כך 'להתנשא' מעל העדה ( הרי העדה לא שרדה יותר מדיבר אחד בקולו של הא-ל , והתחננה לפני משה שיתווך ביניהם, אבל רגעי חולשה כאלה קל לשכוח, וקשה להמשיך כשהאדם היחיד שהצליח להתמודד מסתובב ביניהם)
    וכשהאלוקים אומר למשה ואהרון להתבדל מהעדה 'ואכלה אותם כרגע' הם נופלים על פניהם ומתחננים ' האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?' אולי בזה הוא בוחן גם את לבבות משה ואהרון אם הם נקיים מכעס ואינטרסים אישיים

  • מתיתיהו אחר  On 27/06/2003 at 20:49

    נו אז הוא הרג מלא אנשים, אז מה? מי מאיתנו לא הורג לפעמים כמה עשרות אלפי נפשות, הרי רק בשבועות האחרונים חיסלתי במו ידי את כל אוכלוסיית ניו-זילנד, טוב חוץ מכמה קווי, הם מאוד חמקמקים.בעניין המחלוקת אני קצת חלוק, עד היום לא בדיוק הבנתי איך אפשר בכלל לדעת איזו מחלוקת היא לשם שמיים, האם מפת הדרכים היא לשם שמיים ומה בקשר להתנחלויות, והאם מאז שהחליטו לקרוא להם מאחזים שוב אז גם הוויכוח השתנה?

  • דרור  On 28/06/2003 at 12:59

    לשם, אתה אומר שמשה מארגן תחרות פומבית. זה נכון, אבל לא כל כך הוגן, כי משה הוא היחיד שמכיר את השופט טוב טוב כבר הרבה שנים, הוא היחיד שמדבר אתו חופשי. האם אתה היית מסכים לתחרות כזאת אם היית קרח, דתן או אבירם? אני משער שלא.
    ואתה צודק, יש הבדל בין התגובה של אלוהים/משה לטענה של קרח לבין התגובה לטענה של דתם ואבירם, אבל זה רק מוכיח את טענתי שמשה ואלוהים זה אותו אחד.

    מתיתיהו, אתר שואל איך אפשר להבדיל בין מחלוקת למחלוקת? זהו, שבזמן אמת אי אפשר. כל המחלוקות כמעט מחופשות למחלוקות לשם שמיים. היחידים שמחליטים הם הסופר, שכתב את התנ"ך, ואנחנו, שיש לנו את הפרספקטיבה.

  • נאבוקוב  On 28/06/2003 at 15:31

    דימיתי לרגע את פרידריך מהנהן במרץ. גם איזה דני מלאנכולי עם גב מעוקל אמר משהו, אבל היה זה בדנית וחוץ מ"אוי, רגינה" לא הבנתי דבר.

    יופי של בלוג, חתמתי מנוי.

  • 160 ס"מ מסוכסכים  On 29/06/2003 at 16:16

    1. תחליף את התמונה. אני שונאת שפמים אבל התרגיל ההוא ביח"צ לעיתון המקסים שלכם לא מתאים כאן ולרוב האנשים לא ברור כלל העניין הזה.
    העם עם השפם.
    2. גם הגוף שלנו, ואולי בעיקר, הוא מחלוקת. אמר לי פעם מישהו שאהב אותי שאני 160 ס"מ שמסוכסכים עם עצמם. מסקנות? לא כיף, ובכל זאת – השלום לעולם לא יתחיל בך, מון שרי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: