פרשת השבוע – שלח לך

1.
תקציר הפרשה: אלוהים אומר למשה לשלוח אנשים לתור אין ארץ כנען. הם הולכים, חוזרים, מוסרים דוח, הדוח מבהיל את העם, העם מקטר, אלוהים נותן לו בראש, ומעניש את העם בעוד ארבעים שנה במדבר. הפרשה מוכרת כפרשת המרגלים, למרות שהפועל ר.ג.ל לא מופיע כלל בפרשה. מקסימום ת.ו.ר (בהפטרה מסופר על מרגלים אחרים, אלה ששלח יהושע הנודניק, שהתחבאו אצל רחב הזונה)
2.
אולי גם אתם, כמוני, מתחילים לשאול את עצמכם: אולי העם לא אשם? אולי אלוהים אשם? ז'תומרת, אם כל כך רע להם, כנראה שבאמת רע להם. לא יכול להיות שכולם עושים את עצמם בו זמנית. אם הם פוחדים, כנראה שיש להם סיבה! אם הם מתלוננים, כנראה שהם יודעים למה! אבל הוא, אלוהים, לא אכפת לו מכלום; מעמיד את בני ישראל במבחנים בהם הם יכולים רק להיכשל, ואז דופק בהם בפראות, ועוד מתבכיין למשה: עד מתי ינאצוני העם הזה? (י"ד, י"א) עד מתי הם מלינים עלי? (י"ד, כ"ז)
3.
מתחיל להימאס עלי דפוס היחסים הזה, הדפוס שכל כך הרבה שנים שכנעו אותי שככה זה צריך להיות: אלוהים הטוב, אלוהים החמוד, ובני ישראל המפונקים, כפויי הטובה. אני מצטער מאוד, זה שאתה אלוהים ושבראת את כל העולם המחורבן הזה לבדך וקרעת את הים ואלוהים יודע מה עוד, עדיין לא אומר שמותר לך לעשות מה שאתה רוצה. אתה כבר לא לבד בעולם, חבר.
4.
אהבתי את זה, ולכן אחזור על זה עוד פעם: אתה כבר לא לבד בעולם, חבר!
5.
נרגעת? אתה בסדר? אכפת לך לחזור לפרשה? תודה.
ובכן, אלוהים אומר למשה לשלוח 12 אנשים רמי מעלה, נציג אחד מכל שבט, לתור את הארץ. יותר משזה נשמע כמו מרגלים, זה נשמע כמו משלחת דיפלומטית. ואכן, החבורה העליזה מטיילת בשבילי ארצנו, ממדבר צין עד לבוא חמת, מהנגב עד חברון, מהים עד הירדן. בקיצור, מבלים 40 יום בכנען. אני אוהב לדמיין אותם מבלים כמו שחקני נבחרת (קזינו, זונות, קניות).
6.
סביר להניח שהם חגגו בכנען כמו משוגעים. רבאק, אחרי כל הזמן הזה במדבר, עם אותו נוף, אותו אוכל, אותם אנשים, אותן נשים – פתאום הם מקבלים את הג'וב של החיים שלהם – נסיעה לחו"ל! והכל על חשבון העבודה!
תריסר גברים חרמנים בעיר הגדולה, אתם כבר יכולים לדמיין לעצמכם מה הלך שם. אתם הרי יודעים, כמוני, איך מתנהגים ישראלים כשהם בחו"ל. בקיצור, 12 הנועזים חגגו בעורף האויב כאילו אין מחר.
7.

הם חוזרים, ומה הם אומרים? הם אומרים: יפה נורא הארץ, והאנשים, עַזִים הם. אני חושב שעַז זה יופי של מחמאה. הלוואי שיותר אנשים היו אומרים עלי שאני עַז. אבל אז קופץ כלב בן יפונה, ואומר: עַזים מה עַזים – נפרק אותם! כלב, בעצם, הוא זה שמכניס את כל השיחה למסלול של אלימות ותחרותיות.
השאר עונים לו: חזקים הם מאתנו. ואז הם נסחפים קצת אחרי עצמם, מנסים לשכנע את העם, ואת עצמם, שהם לא סתם פוחדים, שמדובר באמת בסכנה. וכמו ילדים, הם מתחילים להגזים: הם ענקים! הם יאכלו אותנו חיים!
8.

ושם (פרק י"ג, פסוק ל"ג) הם אומרים את אחד המשפטים הנכונים ביותר שאי פעם נאמרו או נכתבו על האגו: "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם". בשביל המשפט הזה לבד שווה כל הפרשה, לא?
9.

הדבר הראשון שמציק לך בקשר לחטאם של המרגלים הוא: מה לעזאזל חטאם? הרי שלחו אותם, לא? ביקשו מהם לתת חוות דעת, לא? אז מה רוצים מהם? זה יפה לעשות ככה? לשלוח מישהו לתת חוות דעת ולהרוג אותו כשחוות הדעת לא מתאימה לך?
10.

חטא המרגלים הוא פשוט מאוד: הם ענו לשאלה ששאלו אותם, במקום להגיד לזה ששלח אותם את מה שהוא רוצה לשמוע.
11.

כותב הרד"פ על פרשת המרגלים: "כשם שעשה לפרעה, עשה למרגלים – היקשה פיהם ולבבותיהם, שיחק בהם כבדבר שמשחקים העוללים וקוראימוהו א-מאעריונעטה; ברצונו יקפיץ, ברצונו ישכיב…"
12.

וממשיך הרד"פ: "…שלא מוכן היה עדיין לבוא בארץ כנען. טוב היה לו במדבר, לאדוננו, ועוד לא רצה במות משה" (מתוך: "וטוחנם זה בזה")
13.
פרשנים רבים טוענים כי חטא המרגלים היה בעצם מתן הפרשנות לדברים שראו (בערך כמו מה שכתוב בסעיף 10). לאלה, עונה הרד"פ: "ויחתכו הֶמה את הענף עליו הם בין יושבין ובין מסובין, שהרי לפיכך תלי תלים של ספרים, לשווא נכתבו. האדם, פרשן הוא, לא מראָה. רואה הוא, ומפרש. ומה יאמרו רבותינו שעל כך פרנסתם, והרי הכריז אלוהינו על הפרשנות כחטא שדינו מיתה במדבר ונדודים של ארבעים שנה!" (מתוך "והארץ עדיין תוהו ובוהו").
14.
המרגלים לא חטאו, והעם לא חטא, מי שחטא הוא אלוהים, שמעמיד מכשול בפני עיוור, שלוקח אוסף אנשים ומבצע בהם ניסויים.
15.
לקראת סוף הפרשה מופיע סיפור קצר, על אדם שקושש עצים ביום השבת. תפסו אותו, הביאו אותו בפני משה, ואלוהים אמר למשה: תהרגו אותו. תרגמו את המאדרפאקר באבנים עד שהוא ימות.
16.

תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם רואים את אחד מהסטיקרים האלה, "הקב"ה – אנחנו אוהבים אותך".
17.
איש לא הולך לקושש עצים בשביל הכיף. אם הוא הלך בשבת לקושש עצים, כנראה שהיתה לו סיבה טובה. יכול להיות שנורא קר לו באוהל, אולי יש לו שם ילד או ילדה חולים, אולי פתאום הגיעו ההורים של אשתו בלי להודיע והוא צריך לעשות להם תה, אולי הוא פשוט עבד כמו משוגע כל השבוע ולא היה לו זמן, אולי הוא שכח איזה יום היום.
את אלוהים זה לא מעניין. תרגמו את המניאק באבנים, הוא אומר. בלי סיבה, בלי כעס, בלי לחשוב פעמיים.
18.

הפרשה ננעלת עם מצוות ציצית (י"ג, ל"ז). הפועל ת.ו.ר מופיע גם פה, שנאמר: "וְלֹא-תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם". מין סוג של סגירת מעגל התיירות שבפרשה, אם תרצו.
19.

אני זוכר שכשהייתי בישיבה, לרבנים היתה דרך לבדוק אם אתה לובש ציצית או לא: הם פשוט היו מעבירים עליך ליטוף.
כמה ששנאתי את זה!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אלי  On 20/06/2003 at 16:10

    מקווה שתתמיד במסורת.

  • עדנה  On 20/06/2003 at 17:56

    החנון ורחום לא סופר עד עשר כשקופץ לו הוריד הזה במצח אה.
    שים לב שעל בני ישראל כקולקטיב תמיד קל לקטרג ולומר שהם חטאו, שהם בכיינים ומוציאים-את-הנשמה-גם-לבייביסטר-הסבלני-מכל-משה, אבל על יחידים לעולם מבקשים לומר זכות.
    עלי צעקו פעם בתיכון שהעזתי לומר שדוד חטא ושלחו אותי לגמרא שמנקה את כולם מרע (כל האומר דוד חטא…).
    מעניין למה התודעה הדתית מגוננת כל כך על יחידים אבל לא על אופיו של עם שלם "קשה עורף" שהתעצב תחת חרון אפו של אלוהים.

  • מקושש העצים  On 20/06/2003 at 19:16

    הו יו קולינ' מאדרפאקר?!
    אחלה רשימה!
    שבת שלום.

  • איתן כספי  On 20/06/2003 at 19:37

    א. אגב סעיף 2, מה שאתה אומר זה שה' הוא מ"כ של טירונים.

    ב. אין ספק שאתה עז. אחרי דילוג (כמו עז?) בין מרפסות בקומה ה-19, אין עליך! (לא נשכח, אולי נסלח)

    אגב, האם זה מקרה שהסעיף האחרון במאמר זה הוא 19?
    אני חושב שיש לך קיבעון על המספר הזה.

  • umpa  On 21/06/2003 at 14:38

    נשמע לי סוטה

  • שלומי  On 22/06/2003 at 9:15

    זו פרשת השבוע הטובה ביותר שלך עד כה, כי הפעם בחרת לא להעתיק פרשנים אחרים, עתיקים, ולהתייחס אליהם, אלא להיות מקורי ולקרוא את הפרשה מההתחלה, כאילו על נקי.

    עדנה – זה תמיד ככה, לא? אנשים לא אוהבים את ה"דוסים", "הערבים", "השמאלנים", "המתנחלים" – השנאות תמיד באות ברבים

  • לשם  On 22/06/2003 at 17:49

    תקציר אירועים: .1
    בנ"י ניצלים ממצרים אחרי שנים של נאציזם מסויט , הים נקרע לפניהם
    עמוד עשן ועמוד אש מראים את הדרך
    עננים מרפדים את הדיונות
    והם- נזכרים בערגה בימים שעבודה היתה עבודה
    כשעל כל אבטיח וקישוא היה צריך להזיע ולא הכל נפל מהשמים
    ובכלל,נוטים באופן כללי לשכוח כמה טוב להם עכשיו ומתנהגים כאילו הכל מאוד טבעי.
    2.נשלחים 12 אנשים לתור את הארץ לא שזה היה בתכנון אבל הם התעקשו.
    לא ביקשו מהם להביע את דעתם על מזג האויר או איך הם הרגישו כשעמדו מול שקיעה נהדרה באדום וזהוב. לא,בקשו מהם דיווח קר ומדויק כראשי השבטים ומתוך כך כאסטרטגים הבכירים של תהליך הכניסה לארץ.
    והם,חזרו וביאסו את כולם.למה? הרבה דעות לדבר: אולי חששו למעמדם שעה שיכנסו לארץ וכבר לא יהיו מתאימים לתפקידם – אולי זה יהיה הזמן לסבב מינויים חדש. אולי היו צדקנים והחליטו על דעת עצמם שלא מגיע לעם להכנס או שפשוט חשבו שהניסים יעצרו בירדן ומשם הם יהיו לבדם- שזו סוף ההתקשרות בין ישראל לאלוקים.
    3. קם כלב בן יפונה ובמשחק פסיכולוגי מרשים מושך את תשומת ליבם( רק את זה עשה לנו משה? התחיל את נאומו ברטינה , וכולם התקבצו סביב כמו הריחו את הדם) ומנסה להזכיר להם מיהם מאיפה ולאן.
    4. ניתן להמשיך ולפתח כל נקודה ביחוד המקושש ומצוות ציצית אבל אולי מחר כך.
    5. ונסיים בקריאה נרגשת: אולי במקום לנסות לנפץ דברים ולראות הכל באנטי ננסה ללמוד משהו על עצמנו ועל החברה שלנו- על כפיות טובה, על התמודדות עקומה עם פחדים ולאן הם עלולים להוביל (לעוד ארבעים שנה- במדבר

    (לא הולך לי לישר את השורות – צר לי)

  • לשם  On 22/06/2003 at 17:52

    הרשימה שלך נתנה חומר למחשבה וזה כבר דבר חיובי..
    והשורות התישרו באורח פלא שזה גם דבר משמח
    אז יש פה כבר שני לימודי זכות..

  • דרור  On 22/06/2003 at 18:23

    בסעיף 5 אתה בעצם חוזר לקונצנזוסס הפרשני: העם אשם, העם כפוי טובה, העם פוחד (כאילו פחד הוא חטא!), העם חוטא.
    ולא כך הדבר. הפחד שחש העם מהעתיד הבלתי נודע הוא בהחלט הגיוני. הם פשוט מתוארים – ספרותית – כאוסף של נודניקים. אלוהים, וגם משה (שהרי הם אותו אחד) לא אוהבים את העם ולא מרחמים עליו, ולא אכפת להם ממנו, הם בטריפ של עצמם: עושים נסים כאילו אין מחר, ולא מתחשבים ברגש של האיש מהרחוב (אלוהים הוא קצת אהוד ברק כזה: יהיר ואטום).
    העם לא ראוי היה לעוד ארבעים שנה במדבר, זה פשוט משה ואלוהים שלא רצו לסיים את ירח הדבש. שניהם הרי יודעים שאוטוטו הם נפרדים.

  • לורד פרקוורד  On 22/06/2003 at 23:51

    דרור, ההבנה שאותה אתה מתיימר לתאר בסעיף 2, אינה קונצנזוס בעולם התורני, קונסרבטיבי וכיו"ב, אלא ככל הנראה רק הבנתך שלך, בתוך עולמך הצר (אופס…בהנחה, שגם עולמי הוא כזה). עצוב לי לראות אותך מתייסר בצדקנות 'פולנית" כזאת, כיום, אחרי כל כך הרבה שנים בהם כיתת רגליך מבית המדרש.
    לכן, היחס בין אלוהים לעם ישראל איננו "דפוס" (זה קצת פשטני מדי, לא?) אלא סאגה אינטימית, חסרת פשרות בין האדם לבוראו, בין האדם החומרי, יצור בשר ודם לבין זה האמוני והרוחני.
    אגב, אני זוכר את אותו רב שהיה עושה את מה שאתה אומר… בלי לנקוט בשמות אבל כדברי חז"ל, די לחכימא ברמיזא:
    "הוא מעשן תפרחת קטורת של איזדרכת".
    גם אני הייתי שם.

  • דרור  On 23/06/2003 at 14:17

    אתה אומר שאני לא מתאר את הקונצזנוס התורני? אקבל זאת כמחמאה. אתה טוען שאני כותב רק מתוך הבנתי שלי? על כך אעניק לך את פרס הבנת הנקרא השנתי ע"ש נרדימוניבסקי.

    היחסים בין אלוהים וישראל הם דפוס אחושילינג. כזוכה פרס הבנת הנקרא ע"ש נרדימוניבסקי, הייתי מצפה ממך לקלוט את זה, אבל אם המילה "דפוס" פשטנית מדי עבורך, אני מוכן להתפשר גם על "סאגה אינטימית, חסרת פשרות בין האדם לבוראו". העיקר שתהיה מרוצה מיילורד. רק אל תקרא לי מסטול, מיילורד, רק לא זה.

  • לשם  On 23/06/2003 at 15:56

    פחד הוא רגש לגיטימי,אבל הוא גם מדבק-ולכן עפ"י התורה חייל שפוחד משוחרר מהקרב -ולא בגלל שהוא נודניק,אלא משום החשש שהפחד ישפיע על שיקול דעתו ועל נחישותם של הסובבים אותו.
    המרגלים הם אלו ש'בטריפ של עצמם' עליהם,כמנהיגי העם אחריות להרגיע את האנשים ולמנוע פאניקה מיותרת.
    שהרי ,אם נחזור שוב לסיטואציה בה הם נמצאים-עם טרי משוחרר מעבדות ארוכה,באמצע המדבר,בקושי נוצר וכבר המצרים,העמלקים ושאר מרעין בישין מנסים להכחידו.
    כאילו,מה האופציות הפתוחות בפניהם?מה המרגלים מנסים להשיג בהפחדת כולם?
    נניח שזה נכון,באמת,ענקים שוכנים בארץ,והיא אוכלת יושביה.
    אז,מה?!הם יחזרו למצרים?למקום בו תינוקות נזרקו ליאור או שימשו כתחליף איטונג לבניית הפירמידות?ישארו במדבר או יחליטו לעבור לאוגנדה?מה?!
    אז,בבקשה,כל אותו הדור נשאר במדבר,ואולי זה בכלל לא עונש- אולי בכך התקימה משאלתם ,לא להכנס לארץ שכ"כ הפחידה אותם?
    האלוקים(אח,איך ק קטנה אחת מסגירה מוצאו של אדם)קבל את העובדה שמנטליות של עבדות לא מתמוססת בשלושה ימים-ומי שהיה עבד בן בנו של עבד כנראה אינו בשל
    נפשית להכנס לארץ, ולכן איפשר להם להשאר עוד ארבעים שנה במדבר- בלי הפרעות ,קשיים ואחריות של עם במדינה של עצמו- זמן חלום -פנוי לחינוך של הדור הבא,משוחרר מכבלי עבדות שירגיש שבזכות ובמלוא הכוחות הוא חוזר לערש תרבותו.

    (זה הזמן למחות דמעות נרגשות)

  • שייקה  On 24/06/2003 at 17:55

    אני דתי "כיפה סרוגה" ממוצע, ולא ברור לי למה אחרים, אורתודוקסים כמוני, אני מניח, שקוראים את הרשימה הזו, מרגישים צורך להגיב בצורה בה הם מגיבים. עצם העובדה שאתם קוראים את הרשימה הזו ו"הדעתם" לכאן כבר אומרת משהו, לדעתי, על זה שאתם לא הכי שגרתיים. למה תמיד חייבים לנסות להחזיק בתשובה את מי שלא חושב כמונו? כבר אמר כאן אחד המגיבים שהרשימה נתנה לו רעיונות חדשים, או שווית אחרת על פרשת השבוע. למה לא לראות את זה כך, ותו לא? צריך לקבל את זה שיש אנשים שהתפיסה שלהם את ה' היא שונה, ואין לי שום בעייה עם זה. זה מאד אינדיבידואלי, לא פוגע בי כהוא זה שדרור לכאורה "מלכלך" על ההתנהלות של ה' בסיפור הזה. תקראו, תצחקו, תיהנו, תראו זווית חדשה לראות דברים, ומה שלא מתאים לכם – אל תקחו. לעניות דעתי חבל לבזבז כאן זמן על וויכוחים כאלה או שכנועים למיניהם. לבסוף, עצם העובדה שמתייחסים לפרשת השבוע כמו שדרור מתייחס – זה דבר מעולה כשלעצמו. חבל שרבים וטובים מבטלים אוטומטית עיסוק כזה בתורה, בלי קשר לפרשנות הסופית שלהם. רד"פ – את ה"הסכמה" שלי יש לך.

  • לשם  On 24/06/2003 at 19:03

    ואני חשבתי שכל הרעיון ב'טוק בק' זו האפשרות לפתוח את הדיון ולנסות ליצור דו /רב שיח, זה מה שיפה ומיוחד במדיום. וזה שמישהו הגיע לכאן וטורח להגיב מראה שהוא/היא השקיע מחשבה ולא מבטל את הדברים כהגיגים פרטיים של כותב המאמר, אלא כדבר מה הראוי לתגובה.

  • דרור  On 24/06/2003 at 21:20

    הכל לכבודה של תורה, לא ככה?

    לשם, קצת קשה לי הפרשנות שלך לעיכוב של הארבעים שנה: הרי גם נווד בן נווד בן נווד יתקשה לעבור לסטטוס אחר, בדיוק כמו העבד בן העבד. הכבלים של הנדודים הם קשים להסרה בדיוק כמו כבלי העבדות. את כל הכבלים קשה להסיר.

    אתם לא יודעים עד כמה אני שמח שבאים אנשים דתיים לקרוא את פרשת השבוע הצנועה הזו שלי. תודה.

  • לשם  On 25/06/2003 at 0:51

    כולנו חיים במעברים,ונכון, את כל הכבלים קשה להסיר,אבל א.יש כבלים שקשה יותר מאחרים
    ב. בכל מעבר בין פאזות יש את השלב הסטטי לכאורה, ואם ניקח לדוגמא את המעבר בין נוזל לגז- עד שלא כל הנוזל הפך לגז נקודת הרתיחה אינה משתנה ( מעולמו הצר של תלמיד מדעי החיים) וכך עד שלא השתחררו מהכבלים המנטליים של עבדות לא יכלו להמשיך למאבק הבא – מעבר מפאזת הנדודים לפאזת הקמת מדינה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 01/04/2004 at 15:32

    קודם כל המאמר שלך מאוד מעמיק ומאוד מעניין לקריאה והפרשנות שלך גם עזרה לי שיעורי הבית דרך עגב אבל בוא נחשוב על מה שאמרת…אבל הוא, אלוהים, לא אכפת לו מכלום; מעמיד את בני ישראל במבחנים בהם הם יכולים רק להיכשל, ואז דופק בהם בפראות, ועוד מתבכיין למשה: עד מתי ינאצוני העם הזה? (י"ד, י"א) עד מתי הם מלינים עלי? (י"ד, כ"ז)
    3.
    מתחיל להימאס עלי דפוס היחסים הזה, הדפוס שכל כך הרבה שנים שכנעו אותי שככה זה צריך להיות: אלוהים הטוב, אלוהים החמוד, ובני ישראל המפונקים, כפויי הטובה. אני מצטער מאוד, זה שאתה אלוהים ושבראת את כל העולם המחורבן הזה לבדך וקרעת את הים ואלוהים יודע מה עוד, עדיין לא אומר שמותר לך לעשות מה שאתה רוצה. אתה כבר לא לבד בעולם, חבר.
    4.
    אהבתי את זה, ולכן אחזור על זה עוד פעם: אתה כבר לא לבד בעולם, חבר!
    נכון שה' הוא לבד בעולם הזה אבל בוא נחשוב מי ברא את העולם: ה'
    מי ברא אותך:ה'
    ומי האחראי על כולם ומי מציל את התחת של כולם: ה'
    מכל מה שראתי בתנ"ך בשיעורי תנ"ך אני רוצה להגיד לך בלי כל כוונה לפגוע בעם ישראל חס וחלילה שהעם הוא זה שבגד בה' כלומר על זה שכל ספר תנ"ך הוא על זה שבני ישראל בוגדים בה' למרות שקבעו איתו ברית ואז הוא סול להם מגורמים שונים אתה מבין?…. עכשיו אתה תוכל להגיד שה' הוא לא לבד אנחנו חווים לה' את עצמנו…. הוא בחר בנו ואנו העם הנבחר הוא הוציא אותנו ממצרים ועשה לנו רק טוב ואנו מרוב טפשותנו בוגדים בו בלי הפסקה….

  • אני  On 09/06/2004 at 22:03

    אתה מניאק ואדיוט איך אתה יכול לדבר ככה זה לא סתם כתבה בעיתון זה פ"ש אוקיי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 17/05/2005 at 0:54

    מיהו הרד"פ

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: