שבוע הספר – קולנוע זמיר

היה נחמד לאללה במסיבת שבוע הספר האלטרנטיבי אתמול ב"זמיר", אני חושב. היו אנשים, היתה מוזיקה טובה, היו מלא הוצאות קטנות והמון דברים יפים (קניתי שתי קלאסיקות: ד.ה לורנס ו-ת.ס. אליוט, בשישים שקל, ואנגלמאייר הגדול נתן לי פוסטר מתנה, למרות שלא הסכמתי – אבל רק כי לא יכלתי – לעשות לו וליובל הנחה על הספר שלי).
פגשתי גם ארבעה חברים מ"רשימות" – אלכס אפשטיין , גיא מאירסון, תומר ליכטש וקורינה הסופרת. היה סבבה לראות אתכם, חברים! מה שנקרא: שברנו את חומות הקוד של העולם המקוון.
אשר לי, מכרתי שבעה ספרים (יותר ממה שצפיתי), הקראתי קטע מהספר ("איימ גואינג אין!") תוך כדי שאני שר שני שירים בקריוקי ("eye of the tiger" ו"ירח כחול" של שרון מולדבי. בספר מופיעים שירים אחרים, אבל הם לא היו בנמצא). לטעמי, הייתי גדול. אני לא אומר את זה כי אני אגו מנייק או משהו בסגנון, זו באמת התחושה שהיתה לי; מכירים את זה שפעם בכמה זמן פתאום אתם מרגישים גדולים? מכירים את זה איך שפתאום הרוק-סטאר שבתוככם פורץ לו דרך החוצה ומשתלט? ופתאום בדמיון אתם ממלאים אולמות ושורפים גיטרות? אז לי זה קרה אתמול. פעמיים כאלה בשנה, ואני רגוע כמו מלפפון בסופר. אם הייתי ככה כל הזמן, לא הייתי מחזיק מעמד אפילו שבוע. אני מבין את הרוקרים הגדולים עם הסמים הכבדים – האולימפוס הוא לא מקום קל לרדת ממנו.
(כל פעם מחדש זה מפליא אותי איך אין לי פחד קהל או פחד במה או איך שלא קוראים לזה. בחברה של יותר משלושה אנשים שאני לא מכיר, אני בקושי מצליח להוציא מילה, אבל תנו לי מיקרופון ובמה, ואני כאילו משתחרר. אני, יש לי פחד לא-קהל או פחד לא-במה או איך שלא קוראים לזה)
אפילו היתה שם טלוויזיה, ערוץ 10, ושירי ארצי (חמודה אש!) ראיינה אותי, ואת אלכס אפשטיין (שהקריא קטע יפה), ובטח אמרנו דברים נורא חשובים. אני לא ממש זוכר מה אמרתי (האדרנלין של ההופעה עוד פמפם בי), אבל אני מתאר לעצמי שהיו אלו דברים אמיצים שבפרספקטיבה של עוד כמה מאות שנים עוד יתגלו כאלה שהתחילו את המהפכה. אני זוכר במטושטש שהיא שאלה אותי מה הופך את הספר שלי לאלטרנטיבי. אמרתי שזו בעיקר העובדה שהוא לא מכר הרבה עותקים.
אני אוהב להתראיין לטלוויזיה, אבל אני תמיד מקווה שיורידו אותי בעריכה. כשאני רואה את עצמי בטלוויזיה אני תמיד מתבאס: מי זה האיש הלא קוהרנטי הזה, עם המבט הלא ממוקד? כל המשפטים החדים, המנוסחים בבהירות, נשארים אצלי בראש, וחוץ מזה יש לי קול של צפרדע.

איפה הייתי? אה, בשבוע הספר האלטרנטיבי (תגיד, אתה לא יכול לדבר על משהו בלי לדבר על עצמך? אבל אני מדבר על עצמי, ואיך אני יכול לדבר על עצמי בלי לדבר על עצמי? מה אני, אמן זֶן מזוין?) – בקיצור, היה אחלה אירוע.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דורון  On 14/06/2003 at 12:21

    היו ספרים מעניינים (איזה באסה, שכחתי את הארנק בבית), היתה אוירה טובה, היה פורי עם שפם של פיראטים והיה 42 מעלות חופשי. חבר שלי שבא איתי אמר לי: "תגיד, מאיפה אתה תמיד שומע על האירועים המגניבים האלה?". "מהחברים שלי מהאינטרנט" עניתי. הדבר היחידי שהפריע לי היתה הנוכחות של החבר'ה האלה מ"עדאלה", שלא משנה אם אתה שמאלני קיצוני או ימני קיצוני אני לא מבין איך אפשר להזדהות עם הדעות האנטי-ישראליות שלהם.

  • אלכסנדר  On 14/06/2003 at 15:59

    מה גדול? ענק!!!

  • דרור  On 14/06/2003 at 16:31

    התוודעתי לאתר טיפה מאוחר מידי…

  • י  On 14/06/2003 at 20:50

    קניתי לי ספר במתנה במקום אחר.
    כנראה ששילמתי עבורו הרבה כסף, אבל לא אכפת לי, אני בעמוד 60 בערך, ואני לא מבינה למה הוא לא מכר יותר עותקים.
    כתיבה נפלאה, רעיונות רעננים.

    איך אתה מסביר את זה, דרור?

  • מיה  On 14/06/2003 at 23:23

    היית מעולה

  • רגע  On 14/06/2003 at 23:29

    אני רציתי להיות אבל לא יכלתי
    עשיתי קניות לסבתא שלי. עכשיו אני מרגישה שזו באמת היתה הקרבה גדולה.

  • דרור  On 15/06/2003 at 8:22

    תודה רבה

    אין לי ממש הסבר לעובדה שהוא לא מכר יותר עותקים. אולי זה השילוב של לא הרבה יחסי ציבור (הוצאתי אותו, וטסתי להודו), העובדה שספרים ראשונים בדרך כלל לא מוכרים המון, העובדה שאנשים באופן כללי לא קונים הרבה ספרים (או יותר נכון: קונים את אותם ארבעה ספרים), ולפעמים אני מנחם את עצמי ואומר לעצמי שהוא פשוט הקדים את זמנו… (זה התירוץ החביב עלי…)

    הרשי לי לצטט מתוך הספר (כן, הכנתי תירוצים בבית):

    "השיח סביב צדוק נמצא עדיין בשלבי הינקות שלו, הוא רחוק מלהיות בשל. השיח הציבורי לא יכול להקיף את צדוק, כי המכוּנֶה צדוק הוא רק קצה קצהו של הקרחון ששמו "צדוק". (קרחון מבחינת הגודל והעומק והשקר של גובה פני הים, לא מבחינת הטמפרטורה. כי צדוק איז הוט, בייבי)."

    ושוב, תודה, ואני מאוד שמח שאת נהנית מהספר

  • אחת שהיתה שם  On 15/06/2003 at 18:49

    דרור הפגין כריזמה בימתית לא מבוטלת, שלא לומר מתפרצת. זו היתה הופעה טובה מאוד, טובה בהרבה מההרכב האידיוטי שהופיע בקומה התחתונה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: