איימ גואינג אין!

הלילה צדוק הוא מאלה שאומרים: "איימ גואינג אין!"

הלילה צדוק הוא גיבור של סרטי פעולה. נניח שוטר עם בעיית שתיה, קושי בקבלת מרות ושיטות פעולה לא מקובלות, שפוליטיקאים הפלילו אותו בפרשת שחיתות על לא עוול בכפו. לילה אחד, בדרך חזרה ממישחק פוקר, נקלע צדוק לאיזו סיטואציה. צדוק מדווח בקשר למוקד – בסיטואציה מעורבים בני ערובה. הוסטי'גז. תגבורת בדרך אליך, אומר הקול בקשר. אין זמן, אומר צדוק, אין זמן. חכה, הם אומרים לצדוק, דונט דו אנית'ינג. אבל יש שם אנשים, אומר צדוק. הולד סטיל, אומר הקול בקשר, אני חוזר, הולד סטיל עד שהתגבורת מגיעה.

חרא על התגבורת המזורגגת שלכם, אומר צדוק, איימ גואינג אין!

כי צדוק, לא ממש איכפת לו מבני הערובה. הוא לא מחפש צרות, אבל מה שהוא כן מחפש זה להגיד "איימ גואינג אין!". ואם בשביל זה צריך לבעוט בכמה דלתות, להציל כמה בני ערובה, או לטהר את שמך, אז בסדר, שיהיה.

ועכשיו פלאשבק. וצדוק הוא השוטר הזה, לילה קודם. והוא בעיר זרה, והוא אומר לעצמו איימ גואינג אין!, ונכנס למועדון קריוקי, ועולה על הבמה, ושר, ועוצם את העיניים, ורואה את עצמו בועט בדלתות. כי זה הקריוקי, לבעוט בדלתות הפרספציה.

  • בייבי, בייבי, בייבי, אני הולך לעזוב אותך.
    אמרתי, בייבי, את יודעת שאני הולך לעזוב אותך.
    אני אעזוב אותך כשהקיץ… אעזוב אותך כשהקיץ יתגלגל הנה.
    אני עוזב אותך בקיץ.

ועכשיו מציאות. וצדוק בועט בדלת ופורץ פנימה. מרוקן שתיים שלוש מחסניות, ועובר הלאה, אל החדר הבא, בועט בדלת, יורה צרור, זורק רימון, ותופס מחסה. אל החדר השלישי הוא פורץ דרך תעלות האיוורור, אל הרביעי הוא נכנס מהחלון. הקומה הראשונה מטוהרת.

  • בייבי, בייבי, אני לא רוצה לעזוב אותך,
    אני לא צוחק, אישה, אני חייב להתגלגל.
    או יה, בייבי, בייבי, אני לא אהיה שם,
    אני באמת חייב להתגלגל.
    אני יכול לשמוע את זה קורא לי, כמו תמיד,
    אני שומע את זה קורא לי לחזור הביתה.

בפתח הקומה השנייה עומד הקילֶרטְרון, חצי אדם חצי רובוט. מכונת הרג בלתי נתנת לעצירה; יד ימין מטול רקטות, יד שמאל מקלע נגד טנקים. הרדאר של המכונה מבחין בצדוק, והיא יורקת לעברו אש בעוצמה מירבית. צדוק תופס מחסה מאחורי ארון חשמל, ושולף את רובה הפייזר. ירייה אחת לכיוון הברכיים, הירייה השנייה ישר לגולגולת. וצדוק מחליף לרובה ציד דו-קני.

רובה ציד דו-קני הוא הפתרון המושלם לשלושת עכבישי הענק המגיחים מעבר לפינה. מהתקרה מתחילים ליפול גושים רעילים של זרחן פחמני, וצדוק מזנק אל הדלת הקרובה, פורץ אותה בבעיטה, נכנס פנימה. וטראח! צדוק נופל לבירא עמיקתא. בתחתית הבירא עמיקתא מפלצת – שמונה ידיים, ארבע רגליים, שריון חסין כדורים, ציפורניים באורך ארבעה מטרים, ומכת זנב שיכולה להמית היפופוטם כמו כלום. ועכשיו צדוק מוצא את עצמו במצב מוכר, מוכר כל כך – עם הגב לקיר, נאבק על קיומו.

  • לעולם לא אעזוב אותך, בייבי,
    אבל אני חייב להתרחק מכאן, אני חייב לנטוש אותך.
    אוו, בייבי,
    בייבי, הו, את לא שומעת את זה קורא?
    אישה, אישה, אני יודע, אני יודע שיהיה טוב לקבל אותך בחזרה
    ואני יודע שיום אחד, בייבי, אני אתבגר, בהחלט.
    אנחנו נטייל לנו כל יום בגן,
    תקשיבי לי, כל יום.

וצדוק זריז וגמיש, מרקד סביב המפלצת, מתחמק מאיבחות הזנב האימתניות ומציפורני הענק המזריקות רעל ממית הישר לווריד. וצדוק מנתר סביב המפלצת, מנסה לאתר את נקודת התורפה שלה. שנים של אקשן בלתי פוסק לימדו את צדוק דבר אחד חשוב – אין אויב, או ידיד, שאין לו נקודות תורפה.

וצדוק חושב פתאום על יופי של טריק. הוא יורה צרור אל הצד המרוחק של הבירא עמיקתא, המפלצת מסתובבת, וצדוק קופץ ונתלה על זנבה, מטפס על גבה המשונן, ומתיישב לה על הכתפיים. המפלצת מנסה לנער את צדוק, אבל צדוק – לא הרבה יודעים – הוא אלוף הרודאו (הי הא! צועק צדוק, מנופף בכובע הבוקרים). צדוק נאחז באוזני המפלצת ביד אחת, ביד שנייה שולף רימון, חולץ את הניצרה עם השיניים, תוחב את הרימון אל תוך אוזן ימין של המפלצת, ורץ לתפוס מחסה. שלוש שתיים אחת. בום! ראשה של המפלצת מתפוצץ לאלפי רסיסים של דם ורוע, וגופה קורס אל רצפת הבירא עמיקתא.

צדוק נושם לרווחה.

  • בייבי, את שימחת אותי כשהשמים היו אפורים,
    אבל עכשיו אני מוכרח ללכת.
    בייבי, בייבי, בייבי, בייבי,
    זה קורא לי,
    זה קורא לי חזרה הביתה
    .
  • Babe, I'm Gonna Leave You. Led Zeppelin

שיח מוזר בוקע מרצפת הבירא עמיקתא וצומח במהירות למעלה. צדוק מטפס על שיח הקסמים, כמו ג'ק, ועכשיו צדוק מוצא את עצמו על גג הבניין הכי גבוה בעיר. ועל הגג פוגש צדוק את אדי. אדי הוא לוחם קפוארה, אמנות הלחימה הברזילאית. אדי הוא חתיכת בן זונה קשוח, אם אתם מבינים למה הכוונה. הכי הוא אוהב לעמוד על הידיים ולבעוט לך בפרצוף.

בוא, מסמן אדי לצדוק, בוא קבל מה שמגיע לך. את הקרב הזה צריך לנצח בידיים. צדוק פורק את האקדח, את רובה הפייזר, את מטול הרימונים ואת רובה הציד הדו-קני, קושר מטפחת אדומה על מצחו ונעמד מול אדי.

ועכשיו הם נותנים קצת טראש-טוק, כי טראש-טוק זה טוב לניקוי ארובות הנפש (ראו גם: "השיח הספורטיבי או: צדוק במגרשים").

אתה בשר מת, אומר אדי, אני אקרע אותך לגזרים.
אני טוחן חמישים כמוך לפני ארוחת בוקר, אומר צדוק, אתה מיספר שלושים ושש.
סלח לי שאני לא מגולח, אומר אדי, פשוט כבר שבוע שאני מזיין את האמא שלך כל היום ואת האחות שלך כל הלילה. לא היה לי זמן.
האמת, אומר צדוק, אני מעדיף אותך לא מגולח. ככה אתה מזכיר לי יותר את הכוס של האמא שלך. אתה יודע מה, כשאני חושב על זה, אפילו יש לכם את אותו ריח.
בוא יא מזדיין, כך אדי, בוא אני אקרע לך את התחת יא חתיכת חרא.
אני אשטוף לך את הפה בסבון, מזהיר צדוק, אתה יודע שאני אוהב להשתין במקומות נקיים.

צלילים של שיר חדש עולים לאוויר, וצדוק ישיר אותו בשמחה ובלי שום בעיה, וכל זה תוך כדי שהוא נלחם באדי. כי צדוק הוא במולטיטסקינג. חופשי צדוק במולטיטסקינג.

ושוב הגג ,ושוב אדי, והגונג מצלצל, והכרוז מכריז. שלוש, שתיים, אחת, גו! והקרב והשיר מתחילים בו-זמנית ועל-זמנית ואל-זמנית.

  • קאם און בייבי
    יה בייבי קאם און,
    תראי לי מה שיש לך בייבי,
    יה בייבי, תראי לי מה שיש לך.
  • את רוצה את זה בדיוק כמוני, בייבי,
    למה לספר סיפורים?
    פשטי בגדייך מעלייך, בייבי,
    ובואי נעשה את זה.

צדוק פותח בסערה, דופק סידרת בעיטות יפהפייה הישר לפרצופו של אדי ההמום, ימין ימין, שמאל שמאל, שמאל ימין, שמאל ימין ימין ימין, סידרה של אגרופים לבטן, וברך בפרצוף. אדי מתנדנד, המום, וצדוק דופק לו קטנה עם העקב במאחורה של הברך, וכשאדי מתכופף, צדוק תוקע לו מרפק בעורף.

אדי מנסה לשלוח סנוקרת, אבל צדוק חוסם אותו, ומשחרר פצצה אל עבר מפתח הלב של אדי. בעוד אדי כושל אחורה, צדוק דופק לו עוד מיספרת לפנים.

  • מותק, את ילדה גדולה,
    וגם אני כבר לא תינוק.
    קאם און בייבי, בייבי קאם און
    את יודעת שזה נועד לקרות.
  • כי את ואני, בייבי,
    רוצים את אותו הדבר.
    כי את ואני, בייבי,
    רוצים את אותו הדבר.
  • אנחנו רוצים אחד את השני
    יה!
    אנחנו רוצים אחד את השני

אדי שוכב על הרצפה, פניו אל הזפת הלוהטת. צדוק מתקרב לתת את מכת המוות, ואדי מתאושש לפתע פתאום ותוך כדי שכיבה שולח בעיטה אופקית משולשת אל הקרסול הימני של צדוק. צדוק אוחז ברגלו, ואדי מתהפך, תוך כדי שהוא בועט בפרצופו של צדוק, שנזרק אחורה, קרוב אל קצה הגג. והגג, אגב, אין לו מעקה.

ברגע האחרון מספיק צדוק להתחמק מבעיטת יעף הפוכה של אדי, ומתרחק מקצה הגג. צדוק משחרר בעיטה לכיוון הצלעות, אבל אדי מתכופף, ובתנועת המגל המפורסמת שלו קוצר את ברכיו של צדוק, שנופל. צדוק על הברכיים, ואדי דופק בו בעיטה בכליות. צדוק על ארבע, ואדי בועט.

  • אני יוצא מדעתי פה, בייבי,
    את מטריפה לי את כל החושים.
    קאם און בייבי, תפסיקי עם המשחקים.
    אני כאן, אנ'לא הולך לשום מקום.
  • אני רוצה אותך, בייבי,
    יה בייבי, אני רוצה אותך.
    וגם את רוצה אותי, בייבי,
    יה בייבי, אני רואה את זה בעינייך.

ואדי תופס את צדוק בצווארון ונותן לו בומבה לפנים, מצליח לחסום בעיטת יעף הפוכה מסובבת שצדוק שלח לעברו, מתכופף ומסתובב, שולח מרפק אל מפתח הלב של צדוק, והופך אותו. צדוק מתגלגל, מתחמק, אדי נעמד על הידיים ודופק לצדוק סידרת בעיטות ישר לראש. הזמן כמעט אוזל, והמצב של צדוק לא נראה מי יודע מה.

אדי מתכונן לגמור את הסיפור. הוא נתון בהתלבטות סיגנונית; עקב לרקה או שפיץ לגרוגרת.

  • כי את ואני, בייבי,
    רוצים את אותו הדבר.
    כי את ואני, בייבי,
    רוצים את אותו הדבר.
  • אנחנו רוצים אחד את השני
    יה!
    אנחנו רוצים אחד את השני.

לעולם לא נדע מה החליט אדי, כי צדוק מתאושש פתאום, קם מההריסות של עצמו כמו פניקס של טסטוסטרון, נעמד על שתי רגליים ומסמן לאדי, בוא, בוא עכשיו.

  • מותק, את ילדה גדולה,
    וגם אני כבר לא תינוק.
    קאם און בייבי, בייבי קאם און
    את יודעת שזה נועד לקרות.

ואדי לא מספיק לעשות צעד אחד וצדוק מתרומם לבעיטת מספריים מושלמת, ומייד אחריה פוצח בסימפוניה של אגרופים, ומסיים בברכייה אלגנטית לאוזן ימין של אדי. אדי מנסה אגרוף שמאלי קצר, וצדוק חוסם אותו, ומפנק אותו בסטירה מצלצלת, ובשתי בעיטות לבטן.

  • כי את ואני, בייבי,
    רוצים את אותו הדבר.
    כי את ואני, בייבי,
    רוצים את אותו הדבר.
  • אנחנו רוצים אחד את השני
    יה!
    אנחנו רוצים אחד את השני.

וצדוק מעיף מבט אל השעון, שלוש שניות. כל הזמן שבעולם. אדי מזדקף, מתכונן למתקפה אחרונה, נואשת, אבל צדוק כבר החליט מזמן: הוא יגמור את הספור הזה עם הגרזן. כן, זו בהחלט הזדמנות נאותה לתת את הגרזן.

ואדי מסתער, וצדוק מניף את רגל ימין בעוצמה, חרטום המגף פוגע בעוצמה בסנטר של אדי ומעיף אותו מהדרך, הרגל ממשיכה להתרומם, נמתחת לכל אורכה, ואז יורדת בעוצמה, עקב כלפי מטה, על ראשו של אדי. זה היה הגרזן.

  • את רוצה את זה בדיוק כמוני, בייבי,
    למה לספר סיפורים?
    פשטי בגדייך מעלייך, בייבי,
    ובואי נעשה את זה.
  • אנחנו רוצים אחד את השני
    יה!
    אנחנו רוצים אחד את השני.
  • We want each other. Smith/McKnight

אדי נופל. הזמן תם. השיר הסתיים. עוד זריחה, עוד שקיעה, עוד עונה, עוד סיבה לעשות את הווּפִי.  צדוק מתנער מאבק הקרבות שדבק בו. זה בסך הכל סיטואציה, אומר צדוק לעצמו, זה יורד בכביסה.

הלילה עוד צעיר, ויש עוד הרבה דלתות לבעוט בהן. חפה עלי, אומר צדוק לעצמו, איימ גואינג אין!

וצדוק בועט בעוד דלת, כי אין לו דרך אחרת.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון גליק  On 11/10/2004 at 18:41

    "המאבק במפלצת מתחיל בתוכי

    אני נוטה לחבב את אדי, בכל זאת, קפוארה הולכת ונהיית עניין נדיר במחוזותינו

    ז'ק דרידה מת אתמול, סופר מן מת היום,מה שעוד יותר מחזק את התחושה שאדי לא היה צריך להימעך ככה, הגם שבעיטותיו של צדוק יפהפיות ומשוכללות

    אחרון לוחמי הקפוארה, מגיע לו להישאר כשידו על העליונה ולסתו משוועת לנגוס בראש אשר העז לדרוך עליו ככה

    אבל אני בחורה, מה אני מבינה בז'פטות האלה של בירא עמיקתא של הטטוסטרון

    שרון

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: