פרשת השבוע – בהעלותך

1.
אנחנו עדיין מלווים את בני ישראל, שהופכים אט אט לעם ישראל. זה לא בא להם בקלות, המעבר הזה לעם, והפרשה הזו מלמדת אותם כמה לקחים חשובים.
אנחנו תופסים את בני ישראל בתקופה לא מי יודע מה. כל האטרף של היציאה ממצרים מתחיל לרדת להם, ופתאום הם תופסים את עצמם לבד, במדבר, עם מנהיג משונה שכל הזמן מדבר עם האלוהים החדש הזה שלהם, שמתאפיין בעיקר בהפקות מולטימדיה מרשימות ובהתקפות זעם בלתי נשלטות. השבוע אנחנו נראה את אבותינו מלכלכים, מתלוננים, אבל גם סופגים מלא מכות, שריפות ועונשים משונים.

חמישה פרקים יש בפרשה, ח – י"ב. נתחיל מההתחלה, ברשותכם.

2.
הפרשה נפתחת בארבעה פסוקים העוסקים במנורה: "וידבר יהוה אל משה לאמור: דבר אל אהרן ואמרת אליו, בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה, יאירו שבעת הנרות".
פרשנים רבים עוסקים בשאלה, מה זה בדיוק "פני הנרות"; הרי למנורה אין אחורה וקדימה. אבל אותי זה פחות מעניין. אני, מעניין אותי המספר שבע, שחוזר גם פה.
המספר 7 הוא לא סתם מספר, כידוע. אני לא מאמין בנומרולוגיה או משהו, חלילה, אבל אין ספק שה-7 הזה, יש בו משהו.
(שביעיית שביעיות מהשרוול: שבעת ימי השבוע, שבע הצ'אקרות, שבעת הגמדים של שלגיה, שבע מצוות בני נוח, השביעייה הסודית של אניד בלייטון, הבן המאומץ של משפחת באנדי נקרא שבע,  ושבע הקרובים עליהם מתאבל אדם לפי היהדות – אם, אב, אח, אחות, בן, בת, ובעל/אישה).
שאר פרק ח' עוסק רובו ככולו בלוויים. שום דבר מעניין. גילוי נאות: כותב שורות אלו נמנה על בני שבט לוי.

3.
פרק ט' מתחלק לשניים. החלק הראשון עוסק בהלכות פסח. לא מעניין מי יודע מה, האמת, חוץ מפסוק אחד, י"ד – "… חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ".
ועל זה אמר הרשב"ם – יה, רייט!

4.
החלק השני של פרק ט' מעניין הרבה יותר. הוא מכיל בתוכו את אחד מהדימויים שאני הכי אוהב בתנ"ך. בני ישראל בנו את המשכן, ואלוהים בא לגור שם. ביום הוא ענן ובלילה הוא אש. כשהוא נח, העם עוצר לנוח, כשהוא קם, העם מתחיל ללכת.
נהדר, לא? יש לך ענן שהולך אתך לכל מקום, ולא סתם ענן; ענן שנכנס באוהל!
הייתם פעם בתוך ענן? כי אם הייתם בתוך ענן, ואני מאחל לכם שהייתם ושעוד תהיו, אתם מבינים את התחושה הזאת של אלוהים.
בני ישראל הולכים עם אלוהים. אני מתאר לעצמי שזו תחושה משונה, שאלוהים אתך כל הזמן; רואה אותך, שומע אותך, מציץ לך לאוהל. על הרקע הזה אפשר, אולי, להבין אותם קצת יותר כשהם מתחילים להתלונן יותר מאוחר בפרשה.
זה לא קל שאלוהים מסתובב לך בין הרגליים כל היום. אנחנו צריכים את החטאים הקטנים שלנו. אנחנו לא יכולים שהוא שם כל היום.
ראו את בני ישראל יותר מאוחר, בפרק י', פסוק ל"ג: "ויסעו מֵהַר יהוה דרך שלושת ימים". הפרשנים אומרים ש"דרך שלושת ימים" פירושו שהם פשוט רצו בטירוף על מנת לברוח מאלוהים. "כמו ילד שבורח מבית הספר", מתארים זאת הפרשנים. ביום אחד הם הלכו מה שהולכים בשלושה ימים, העיקר שאלוהים לא יבוא לנג'ס עם עוד מצוות. 

5.
אני חושב על בני ישראל, ולא נראה לי שהייתי מגיב אחרת. בחייאת, אדוננו, תן קצת ספֶּייס!

6.
פסוקים ל"ה-ל"ו בפרק י' נתונים במים סוגריים גדולים. הפרשנים אומרים שזה בכלל לא אמור להיות שם. את הפסוק הראשון אומרים בכל פעם שמוציאים ספר תורה מהארון. זה פסוק מצוין:
"וַיְהִי בִּנְסועַ הָאָרון וַיאמֶר משֶה קוּמָה יהוה וְיָפֻצוּ אויְבֶךָ וְיָנֻסוּ מְשַנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ"

7.
הפרשנים מתעכבים רבות על הפסוק הזה. מה זאת אומרת: "קומה יהוה"? מה, משה אומר לאלוהים מה לעשות? הרי רק בפרק הקודם למדנו שאלוהים הוא המחליט. הם עונים על זה ואומרים משהו כמו: "עשה רצונו כרצונך". כלומר, מה שאלוהים רוצה, זה גם מה שאתה רוצה.

8.
זו פרשנות חביבה, שלא רחוקה בהרבה מהפרשנות שלי. אני, הרי, תמיד אני אומר שאלוהים ומשה זה אותו אחד. ולכן, אני קורא את הפסוק אחרת. אני קורא אותו כמו שלפעמים אני עייף ואין לי כוח, אבל מה לעשות וצריך ללכת, אז אני אומר לעצמי: "יאללה, הולכים".
זה בדיוק אותו הדבר. משה, שהוא האלוהים, אומר לעצמו, "יאללה, קומה, הולכים".

9.
אני ממליץ לכל אחד לאמץ את המשפט הזה. לקום בבוקר, גם כשאין כוח, גם כשכולם מעצבנים אותך, ולומר לעצמך: "קוּמָה, וְיָפֻצוּ אויְבֶךָ וְיָנֻסוּ מְשַנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ".

10.
בפרק י"א מתחילים בני ישראל להתלונן, או יותר נכון – אלוהים הרגיש שהם מתלוננים – אז הוא שורף אותם! כתוב: "ויחר אפו ותבער בם אש יהוה" – ממש דרקון מהאגדות.
למקום בו שרף אותם הוא קורא "תבערה".

11.
פרק י"א מלמד אותנו המון על מערכת היחסים בין משה ואלוהים (או בין משה לעצמו). אחרי שהעם מתלוננים, אומר משה לאלוהים: תגיד, מה התיק הזה שהפלת עלי? מה עשיתי לך שתקעת אותי עם הדפוקים האלה? מה, אני האמא שלהם, אני האבא שלהם?  שחרר אותי מהטמבלים האלה.

12.
אלוהים אומר: אין בעיה. לך תביא 70 זקנים ואני אקח קצת מהרוח שהאצלתי עליך, ואחלק להם ("ואצלתי מן הרוח אשר עליך, ושמתי עליהם", יפסוק "ז).
על הפסוק הזה אומר הרד"פ (פרשן בן דורו של רש"י, שקצת נדחק לשוליים בגלל פרשנויותיו הרדיקליות): "מהפסוק הזה למדים אנו כי גם לקב"ה כמות מוגבלת של רוח, שהרי צריך היה לקחת ממשה ולחלק לזקנים. שאם היה לו כמה רוח שהוא רוצה, היה מעניק ממנה ל-70 הזקנים. ולמה הוריד ממשה? ללמד את רבנו לקח רצה הקב"ה, וגם אותנו; שמשא הרוח כבד הוא על כל כתף".

13.
משה, למרבה הפלא, דווקא אוהב את התחושה הזו! פתאום הוא קליל שוב, בלי כל הרוח הזאת על הגב שלו, פתאום יש לו חיים, פתאום – וזו אחת מהפעמים הבודדות בתורה – אנחנו יכולים לזהות אצל משה משהו שאפשר לקרוא לו חוש הומור!
כשאלדד ומידד מתנבאים במחנה (י"א כ"ז), בא יהושע תלמידו של משה ואומר לו: משה, שים אותם בכלא! (איזה נודניק היהושע הזה). אומר לו משה: "מי ייתן וכל עם יהוה נביאים!".
במלים אחרות, אומר משה: שחקו אותה! שכל אחד יתנבא כמה שהוא רוצה. זה כיף להתנבא! עזבו אותי בשקט, נמאס לי כבר להיות היחיד שמדבר עם אלוהים. לכו תתנבאו!
זו אולי הפעם היחידה בתנ"ך שמתייחסים לנבואה בקלילות שכזו.

14.
בינתיים, אלוהים שומע לתלונות של בני ישראל הרעבים, נותן להם אוכל, יותר מדי אוכל, ושוב פעם הורג אותם.
הפעם הוא קורא למקום בו הוא הורג אותם: "קברות התאווה".

15.
"קברות התאווה" ו"תבערה" – שני מקומות עם שמות שמזכירים סרטים של סטיבן סיגל.

16.
פרק י"ב מלמד אותנו שיעור חשוב בענייני לשון הרע.
הסיפוק הוא כזה, על פי הפרשנים; כשראו מרים, אחות משה, וציפורה, אשת משה, את אלדד ומידד מתנבאים, אמרה מרים: איזה כיף להם שהם נביאים, ואיזה כיף לנשותיהם! אמרה לה ציפורה: תירגעי, אחותי, זה לא כל כך כיף, מאז שמשה מדבר על אלוהים, הוא כבר לא רוצה לשכב אתי.
הלכה מרים ודסקסה את זה עם אהרון. הם ריכלו קצת על משה, לכלכו עליו ועל אשתו הכושית (כך במקור). הפרשנים מתווכחים מה זה "כושית"; חלקם אומרים, לשון סגי נהור, והכוונה היא שהייתה יפה לאללה. חלקם אומרים: היתה מבני כוש, וחלקם אומרים: הייתה באמת שחורה.

17.
בקיצור, כמו שהם מרכלים, בא פתאום אלוהים (והכתוב מציין בפירוש: "פתאום") ומתחיל לצעוק עליהם: דיר באלאק תלכלכו על משה, שאותו אני אוהב! איפה אתם ואיפה מושיקו?
משה, אומר אלוהים, "פֶּה אל פֶּה אדבר בו. במראה, ולא בחידות. ולמה לא יראתם מלדבר על עבדי משה"?.

18.
אלוהים לא סובל לשון הרע ולא סובל רכילות. הוא הופך את מרים למצורעת, ורק אחרי שאהרן מתחנן לפני משה, הוא מסיר את הכישוף.

19.
ואולי אלוהים הוא כמונו: אוהב רכילות, רק לא רכילות על אנשים שהוא אוהב. ואולי בכלל נשוב לפרשנות שלי: משה ואלוהים הם אותו אחד, ואף אחד לא אוהב שמדברים עליו מאחורי הגב.

20.
בני ישראל – על צרותיהם, תלונותיהם ורצונותיהם – הם רק תפאורה לסיפור האמיתי: אהבתם של משה ואלוהים.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אביבה  On 13/06/2003 at 11:13

    וגם מאלף.
    איפה אפשר להשיג ספרים של הרד"פ הזה?
    ומה פתאום אתה בן שבט לוי?

  • עמיחי  On 13/06/2003 at 13:38

    משעשע אותי לחשוב שאת התקופה הישיבתית שלך תיארת (אצל אריאנה מלמד 'בשבע ימים', אם אני זוכר נכון) כחוויה טראומטית כל כך, ואיומה כל כך.
    ואף אל פי כן אתה מתפלש בה כאן בהנאה מרובה, ולא רק כחוויה נוסטלגית שולית, אלא בנושאים, בגישה, בצורת החשיבה שלך (שהיא גמראתית להחריד) ונדמה לי שספרתי לפחות שלוש מילים בארמית בבולוג הזה. שלא לדבר על "וורטים" שיכולים למצוא את עצמם משווקים מחר בבני ברק, תחת 'דרור יקרא' או משחק מילים אחר שיצליח לשלב את שמך מלא המשמעות להפלצה תורנית. ובדרך למכור הרבה יותר מצדוק, בהרבה פחות כסף.
    אז אולי היה נורא בנחלים, אבל נדמה לי שהיה שווה. הא?

  • כרמל  On 13/06/2003 at 14:09

    אביבה, אם הבנתי נכון הרד"פ הוא רבי דרור פויר…. 🙂
    דרור אני דווקא רוצה לחזק את ידיך שלמרות שנולדת לתוך עיוות של היהדות וברחת ממנה, זרע היופי של הדרך הזו נותר בך ואתה הוגה בו וחולק עמנו. אני מתרה בך שוב ללכת ללמוד קבלה, זה יפתיע אותך כמה מקובלים יהיו פירושי הרד"פ שם.
    מהמעט (בינתיים!) שאני מבינה כל סיפור המנורה הזו זה גם כן צופן, זה קשור לצ'קרות ולספירות. ראיתי פעם ציור אצל אנשים שלומדים הילינג קבלי שהמנורה היא על הצד כך שכל קנה שלה נמצא בהתאמה מעל צ'קרה בגוף האדם. וחוץ מזה, שמעתי פעם פירוש רדיקלי מרתק שכל סיפור יציאת מצרים והמדבר וכו' בעצם קרה ברובד השמיימי כשהכניסה לארץ היא בעצם לעולם המעשה, היוולדות של הנשמות בגוף. משה למעשה מעולם לא ירד לכאן ובני ישראל הם כל הנשמות על הפלנטה ולא רק היהודים.

  • אריה  On 13/06/2003 at 18:11

    וואו מיחי, ההבחנות שלך כה חודרות… כזה מעמיק ומדוייק… צמרמורת…
    הייתי מסתכן ומנחש כי למחייתך אתה עוסק בחקר המוח האנושי…או… אולי אתה חוקר משטרתי בדימוס שעדיין נקרא מדי פעם אל הדגל, כשמקרה מסובך במיוחד מונח על השולחן?
    אפשר לקרוא לך עמיחולמס?
    אפשר להציע לך חברות?
    שלך בהערצה, אריה

  • אביבה  On 13/06/2003 at 21:39

    את זה אפילו אני הבנתי. אבל לוי? מה פתאום לוי?

  • umpa  On 14/06/2003 at 1:10

    ד דר דרו דרור פוייר

  • צוף  On 14/06/2003 at 2:47

    הגילוי הנאות.

    ואת הקומה מהבוקר. למרות שנגיד קומה תעשה קפה יותר הולם את מצהי בדרך כלל.

    ואשר לנוכחות המקוממת של הקב"ה במאהל, זה גורם לך להבין את הירושלמים טיפה יותר טוב, לא ככה?

  • דרור  On 14/06/2003 at 10:47

    לפני שנטפל בך, נענה שניה לאביבה ולכרמל: אביבה אחותי, מה כל כך קשה להאמין שאני לוי? מה, אני לא נראה לוי? היית אומרת עלי שאני נראה זבולון? או אולי יששכר?
    על כל פנים, בן למשפחת כהנים אני, ולשבט לוי אני שייך מאז היום בו עמדתי על דעתי והתחלתי לתכנן – עוד כילד דתי קטן – איך אני משיג פטורים מכל השחיטות האלה לכשיוקם בית המקדש (ילדים יכולים להיות כל כך תמימים…)

    וכרמל: אני מקבל ברצון את פרשנות הנרות=צ'אקרות=ספירות, וגם את הרעיון שכל סיפור יציאת מצרים משל היה. אני מתאר לעצמי שהנר האמצעי הוא הצ'אקרה העליונה, לא ככה? בהתחלה חשבתי שהוא הקונדליני, אבל פתאום לא נראה לי.
    בעניין לימודי קבלה, אני מוכרח להודות שיש לי אנטי קטן. לא יודע למה. זה בטח יעבור לי מתישהו וגם אני ארצה להכנס אל הפרדס.

    החבר עמיחי: נכון. את התקופה שלי בישיבה אני עדיין זוכר לרעה, גם את נחלים וגם את אור עציון. נכון, היו לי חברים נהדרים שם, והיה כיף, אבל בגדול המוסדות האלה עוסקים בהעלמת סימני שאלה, בחינוך לאי-אינדיבידואליות, ובהצבת עוד ועוד גדרים וסייגים, ואני בכלל לא רוצה אפילו להתחיל לדבר על החינוך הפוליטי שם.
    שנים לקח לי להתגבר על הסלידה שהם נטעו בי כלפי ספרות הקודש.
    וחוץ מזה, הוורטים האלה בכלל לא באו לי מהישיבות. הם באו לי מסעודות שבת בחיק המשפחה, שהרי אתה כמוני יודע ששולחן שלא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו עליו איזה משהו מגעיל

  • כרמל  On 15/06/2003 at 12:53

    לא הוא דווקא הלב, תפארת.
    רק היום ראיתי במקרה בפרשת השבוע שעבר את מה שענית לי על הדת החרדית והדת האנרגטית ואתה צודק שהאנרגיה השלילית היא לא במקום, אבל היא גם לא במקור, זה לחלוטין שלי. אולי אני כועסת ששנים רבות מדי האנטי שלי בגללם הרחיק אותי מכל מה שאני מחוברת אליו עכשיו.

  • דרור  On 15/06/2003 at 15:13

    שהנר האמצעי הוא הלב.

    ואני מבין אותך לגמרי, הכעס שלך והכעס שלי הוא אותו הכעס

  • ניר1  On 15/06/2003 at 16:07

    יכול להיות שדרור פויר, קפטן אינטרנט , השם והאגדה, נסיך התרבות הדיגיטלית, והרד"פ הם אותה הדמות? התעוררתי מחלום זוועה, שטוף זיעה קרה, והסתבר שזה בכלל לא חלום.

    דרך אגב, נערי, עדיין ממתין לצלצול שלך.

  • morcarmon  On 15/06/2003 at 17:43

    עבור כבוד הרד"פ להציץ פה:
    http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=3446&blogcode=82545

    תודה

  • דרור  On 15/06/2003 at 18:41

    את כותבת נורא יפה, ויפה גם הפרשנות שלך לפרשת השבוע (כפי שכתבתי לך בתגובות).
    כדאי לכולם לקרוא!

    הראיתי את הבלוג שלך לרד"פ, שהתפעל. הוא מאחל מזל טוב, וביקש ממני באופו אישי לשלוח לך עותק חתום של ספרו הידוע: "אחרים, מלאכתם נעשית בידי צדיקים" (הוצאת לבערניקס, אודסה, תשב"ח)

  • morcarmon  On 15/06/2003 at 23:29

    רק שאת הספר הזה כבר יש לי. אנא צרף פתק החלפה.

  • דרור  On 16/06/2003 at 0:44

    תמיד נעים לפגוש אספנית רצינית של הרד"פ.
    אבל אם קראת את "אחרים, מלאכתם נעשית בידי צדיקים", את לא יכולה לוותר על "והארץ עדיין תוהו ובוהו", אוסף השו"ת של הרד"פ (הוצאת גערפליגלעך, ווילנא, תרנ"ג)

  • morcarmon  On 18/06/2003 at 0:03

    אבל הפרשנות שלך לעניין הענן המשגיח תמיד הזכירה לך קטע אחר שלי:
    http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=3446&blogcode=69348

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: