השיטה עובדת, והשוחט שוחט

ועוד פעם אנשים מתאבדים בגלל המצב הכלכלי. הם נכנסים לחובות ומאבדים את הכבוד, כי השיטה חרשה לנו את המוח כל כך עמוק, עד שאנחנו באמת כבר לא יכולים להפריד בין עצמנו לבין תכולת הארנק שלנו. אנחנו מביטים בתדפיס היתרה כמו שמביטים במראה. זוכרים את השיר המפורסם של יהודה עמיחי, בו הוא חי על הקו המפריד בין תאריך הולדתו לתאריך מותו? גם אנחנו חיים על קו דק, זה שמופיע משמאל למספר ומסמן: מינוס. כל הזמן אנחנו עושים בירור יתרה לעצמנו; כמה אנחנו בזכות, כמה אנחנו בחובה.
ספרתי 13 מתאבדים על רקע כלכלי מאז תחילת השנה (לא כולל אישה שבעלה רצח אותה). 8 מתוכם בירייה, 4 בתלייה (אחד מהם ילד בן 14), 1 בקפיצה. חלק גדול מהם משאיר מכתבי התנצלות, כאילו שהם מתנצלים בפני השיטה; הם אכזבו את השיטה, והם לא רוצים שהשיטה תכעס. אותה שיטה ששכנעה אותם להאמין שהם שווים רק את מה שיש להם, וכשאין להם, הם לא שווים כלום. הם לא "יצרניים". הם "נטל". אותה שיטה שדחפה אותם להתאבד.
והמומחים אומרים שזוהי רק ההתחלה לה לה, שאנחנו עומדים בפני גל של התאבדויות (חרא מדינה, תמיד יש איזה גל התאבדויות בפתח) של אנשים שאיבדו את הכבוד, את הטעם הקפיטליסטי לחייהם. הם מתים, וברדיו אף אחד לא חושב אפילו לשים שירים עצובים, ובטלוויזיה אף אחד לא חושב לבטל את הפרסומות האומרות 'קח הלוואה של 20 אלף שקל ולך תעשה שופינג'. השמש זורחת, השיטה עובדת, והשוחט שוחט. תחי בקי גריפין!

אה, יצא גיליון חדש של "42 מעלות", מה אפשר למצוא בתוכו: ראיון עם רינו צרור (ערוץ 10), ראיון עם אפרים דוידי (חבר הנהלת ההסתדרות, מרקסיסט, ערך את הספר "אנטי-גלובליזציה"), ראיון ביזארי עם אילנה ברקוביץ' (לא עושה שום דבר מיוחד), כתבה על העתיד של הטכנולוגיה (ריי קורצווייל נגד ג'רון לנייר), כתבה הממפה את שוק זיופי הדיסקים בישראל ועוד. דווקא יצא לי טוב החודש. חפשו אותו במקומות הבילוי המובחרים.

ועוד דבר; עידו קינן ראיין אותי (ועוד כמה אנשים) לנענע, לכבוד שנה לסגירת "קפטן אינטרנט". הנה לינק.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • סברינה פלוצקר  On 22/05/2003 at 12:02

    אני אמנם לא מעורה בנפתולי ההפקה של "42 מעלות" אבל קשה לי להאמין שרק אדם אחד אחראי לכך שיצא טוב (או רע).

    ואולי אני טועה?

    או שמישהו פה צריך להרשם לאיזו סדנה להקטנת האגו…

    (אל תתנו לי להגיב לפני הקפה של הבוקר, אני עלולה להגיד את האמת)

  • אנה  On 22/05/2003 at 13:18

    שאלתי את עצמי. כי הרי, המיתון פה כבר שנתיים.
    אם זה באמת תוצר של מצב כלכלי בלבד, הרי שהיינו כבר צריכים להתרגל להתאבדות המונית.
    שאלתי וגם נתתי לעצמי תשובה [אני עושה את זה לפעמים].
    זה לא בגלל המיתון, זה בגלל שלא התחילה פריחה אדירה מיד בתום מלחמת המפרץ האחרונה – נשמע מופרך? מיד באה ההוכחה.

    כבר שנתיים אנשים רואים את חבריהם מובטלים, הפחד נבנה. או שכבר פטרו אותם קודם או העסק קרס. כבר שנתיים הם מחכים לאיזה ארוע שיוציא אותם מהבוץ. שיוציא את כולנו.
    ומה עוד קרה בשנתיים האחרונות?
    כולנו קיווינו שבוש יתקוף כבר את סאדם. חיכינו ופחדנו ובזמן ההמתנה הזה, שום דבר לא צמח פה והמשק התבוסס לו אט אט ושקע.
    והאדם הקטן[אני], חיכה שיתקוף כבר, כי כשיצא אולי גם המשק יצא יחד אתו.
    ואכן תקף!
    אבל שום דבר לא השתנה.
    אנשים עם מעט תקווה, שבועטים להם אותה לפרצוף. מתאבדים.

  • דורי  On 22/05/2003 at 13:45

    זה לא אני קבעתי את הדירוג.
    זה התקשורת קבעה.
    מוות מפיגוע הוא הכי הירואי.
    יש נוהל שיטתי של "חברים-מספרים-על".
    ברדיו יש גם מאמץ לשילוב מוסיקלי תואם.

    סיפורי התאבדות מלווים אמנם בטון עגמומי
    מנומס, אבל לא ממש מזיזים למישהו.
    מי אמר הדחקה ולא קיבל?

    בתחתית הדירוג נמצאים קורבנות תאונות
    הדרכים. אף אחד לא מספר את סיפור חייהם,
    לא מצטטים את חבריהם לנשק. כלום.
    אתגר מקצועי ליח"צנים.

  • דרור פויר  On 22/05/2003 at 15:06

    צודקת אנה, וצודק גם דורי, אבל אם תשאלו אותי, לא לגמרי.
    לאנה: נכון מה שאמרת על השנתיים הקודמות, אבל הבעיה היא השנתיים הבאות. הממשלה שלנו לא נותנת אפילו שביב של תקווה. אפשר להסתדר עם ההווה, אפשר להסתדר עם העבר, אבל כשאין עתיד, אין כלום.
    זה, והקפיטליזם (כן, אני חוזר על עצמי).
    לדורי: צודק לגמרי, אבל בוא תסתכל על זה אחרת: אם היינו מתחילים לקחת ללב כל מוות לא היינו מצליחים לצאת מהמיטה.
    נכון, זו הדחקה, אבל מה האלטרנטיבה?
    וקורבנות תאונות הדרכים אכן בתחתית דירוג השינוי יום השידורים.
    אני מפנה אתכם ל"על ההתאבדות" של אמיל דורקהיים (יצא בהוצאת נמרוד), סוציולוג חשוב מאוד שמנתח את ההתאבדות מנקודות מבט סוציולוגית.

    ולמגיבה הראשונה: צודקת. 42 הוא עבודה של הרבה אנשים מעולים. ולכל אחד מאיתנו יצא גיליון טוב. ולכן מותר לכל אחד מאיתנו, גם לי, לומר: יצא לי טוב. אני מבין שאת חסידה גדולה של לשון רבים, וטוב שמישהו יגן על כבודה של לשון הרבים. אני – סליחה, אנחנו – מחזיקים לך אצבעות

  • shemale  On 22/05/2003 at 19:32

    בונבון, כמו רבים וטובים לפניך התקשורת בנתה לך משהו, ניפחה לך משהו, בלון מצמרר
    מבריק ואדום
    ואתה כמו ילד רצית אותו, לגעת בו, ללטף אותו
    רצית שיהיה שלך,
    רצית שיהיה נכון
    וכמובן כל מה שאמרת נכון
    כל אחד ואחת שלקחו את נפשם חשו כך,
    הקריבו את עצמם, את נפשם, את עצמאותם בפני השיטה.
    הו לא, השיטה.
    אבל אתה נדבק לדבר הלא נכון.
    במקרים האלה זה ברור זה צועק זה צורח
    השיטה הרגה אותם
    הם כתבו זאת במכתב
    דבר על האנשים האחרים, על אלה שחיים,
    על האנשים שנולדו והיו ילדים והיו נערים והיו בחורים ואז מתו
    ונשארו בחיים עד גיל 70.
    חיים- לא חיים.
    דבר על אלו שמתים בתאונות דרכים גם בגלל השיטה.
    בגלל השיטה שמעלה את שרון לשלטון
    בגלל השיטה שמקדמת כוחניות, שמקדמת רמאות
    שמקדמת קרקסי בחירות סטייל הליכוד.
    שמקדמת חלוקה לא צודקת של משאבים
    שבגללה גם על הכביש אנשים מתים
    גם זו השיטה.

    ואם דברי אינם הגיוניים, אין לי להאשים אלא את הסמים.
    גם זו שיטה.
    להתמודדות.
    מה לא?

  • צוף  On 22/05/2003 at 22:21

    ואפרים דוידי, זה לא הבלם של הפועל באר שבע מהאייטיז?

  • yorik  On 23/05/2003 at 0:24

    אני לא יודע מהיכן להתחיל. זה קשה ומבלבל.
    פעם הייתה לנו בדיחה עצובה:
    ללכת להפגנה של השמאל זה מיותר ופאתטי.
    ולמה?
    יושב לו בגין(כן בגין) במשרדו ואומר ליועציו :
    תנו להם להפגין אלה עושים הפגנות נחמדות…
    ועכשיו הכותרת היא המתאבדים ואתמול המאבטחים
    (מישהו יודע כמה חברות אבטחה צצו בשנתיים האחרונות וכמה כסף הן עושות
    ומי לעזאזל מרוויח מעבודת הקודש הז
    )ומה קורה עם המילואימניקים??
    הכל כותרות
    הכל הפגנות ללא ההמונים.
    ונדמה והתחושה היא שכולם אבל כולם דואגים לעצמם ולביתם .זה טיבעי. נכון. אבל כשאני אומר כולם אני מתכוון בעיקר לראשי המדינה "לנבחרי העם " שגם הם כמו האזרח הקטן ללא משוא פנים וללא בושה חושבים ומחשבנים ומתעסקים קודם כל בחשבון הבנק שלהם ובתנאים שיקבלו .קודם כל "שיסתדרו" .כמו שהאמא היהודיה הטובה רוצה.ובאוירה כזו כשבןשלראששלה מקבל על פי חוזה מיליונים בעבור ייעוץ כשראש ממשלה לשעבר דופק הרצאות בעולןם בתעריף של אלפי דולרים לשעה ואחר כך קורא לעצמו האזרח המודאג וגם כשמסביב גם בתקשורת כולם חברים של כולם של פוליטיקאים וואנשי עסקים ועיתונאים מפרסמים בנקים אין מי שבאמת ידאג
    לבעיות .
    חוסר התקווה אני חושב נובע מתוך התחושה שאין מישהו שבאמת אכפת לו אולי ללובה אליהב.וגם בן גוריון
    יש לי בעיה עם מנהיג שיש לו שטחים ששוויםמיליונים
    אני רוצה מנהיג צנוע.ומסתפק במועט ואז האמין לו.
    נקודה.
    מחר תהיה כותרת חדשה.
    ומה אפשר מכותרת חדשה כבר לצפות
    תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: