פתיחה

איזה מלחיץ זה כשיש לך אתר באינטרנט. ועוד בלוג. ועוד בפרוייקט תוכן יוקרתי. מלחיץ לאללה. אין לי בכלל מושג מה אני עושה פה. האם אני באמת צריך עוד בימה? לא מספיק לי לערוך מגזין ולכתוב טור אישי בשני עיתונים שונים? האם אני באמת צריך אתר אינטרנט משל עצמי? מה יש לי? ויותר מזה, האם אני לא נוהג בבזבוז חסר אחריות של רעיונות? ז'תומרת, גם ככה אני צריך לייצר כל הזמן מילים, ועוד מילים, ועוד מילים, שלא לדבר על פסיקים (וסוגריים).
אף פעם לא כתבתי יומן, אף פעם לא הייתי דומיין (מחרגול ופיל יוצא חרפיל, מיומן ודומיין יוצא יומֶיין). אני בכלל לא יודע מה אני מתכנן לעשות עם העניין הזה, אבל אני מתכוון ליהנות מזה.
סבא שלי ז"ל היה אומר, כמו הרבה אחרים, שהאדם נולד עם כמות מוגבלת של מילים וכשהוא גומר אותם, הוא מת. אני אוהב לראות את זה הפוך (וכל דבר אפשר לראות אותו הפוך. "מה שאי אפשר לראות הפוך, אי אפשר לראות בכלל", כתב חבייר שירוקי); ככל שיש לך יותר מלים, אתה חי יותר, או לפחות יותר טוב, כי גבולות השפה, כמו שאומרים הפילוסופים, הם גבולות העולם, כלומר שהכל גמיש.
הכל גמיש, חברים, זה מה שאני מנסה לומר.
נרגעתי, אני כבר לא לחוץ מזה שיש לי יומֶיין. יש לי מקום לאפסן כל מני דברים שכתבתי בעבר, בעיקר טורים, פרקים מספר שכתבתי, "צדוק בנפתולי התשוקה" (הוצאת בבל). כדאי לכם לקרוא, אחלה ספר.
אני גם לא יודע אם ההתעסקות ביומֶיין תפריע לי לשבת ולכתוב עוד ספר (אני מתכנן משהו טוב, מין פטריק קים פוסט-מודרניסט פוסט-הומניסט דקונסטרוטיביסט, אבל מה – קורע מצחוק, עם מלא סקס ואלימות. אולי, אם יהיה לי משהו, אני פשוט אשים אותו פה), אבל אני אומר יאללה, תנסה. בוא פשוט תכתוב מה שבא לך.
בא לי משהו קצר, פרוזה להקפצה, דימויים להנחתה:
לפני כמה שנים הייתה תקופה שהייתי נוהג להיכנס לפאב, לשבת על הבר ולומר למוזג/ת: תעמיס/י עוד ג'יימסון על משאית האהבה. זו הייתה תקופה יפה, לחשוב על עצמך כעל משאית של אהבה, דוהרת בכבישים הריקים, הארוכים, או עומדת בפקקים צפופים, אינסופיים. הייתי מדמיין את עצמי לוקח סיבובים גדולים במשאית האהבה, עושה את הרעש הזה של הרברס, מגלח מראות של מכוניות, צופר בצופרים, תופס חניות, חוסם רחובות, הייתי מדמיין את עצמי פורק, מעמיס, פורק, מעמיס. הייתי נכנס לפאב והייתי אומר: תעמיס עוד ג'יימסון על משאית האהבה. זה היה כיף. הייתי שר לעצמי כל הזמן את "איטס מיי לייף" של האנימלז, שיר עם אנרגיות מטורפות ומסר משחרר, וגם את "דונט סטופ מי" של קווין (השיר שפותח את הספר שלי).
איכשהו, נגמרה תקופת המשאית, לא זוכר בדיוק מתי. לתקופה קצרה הייתי אומר לאנשים שאני סוור בנמל הישן של אודסה, אבל זה לא היה להיט גדול. מפה לשם, עכשיו אני מסתובב בלי דימוי מסודר. לפעמים אני רואה את עצמי מסתובב בשדה רחב עם שק גדול של מילים, זורע (השמש קופחת, אך כובעי רחב שוליים). פתאום נכנס לי משהו לעין, איזה זבוב קטן, ואני מתחיל לדמוע. באותו זמן אני רואה את עצמי מהצד, דומע, ואז אני אומר לעצמי משפט שיהפוך לקלאסיקה: הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אביבה  On 17/05/2003 at 14:22

    משורה ראשונה ועד בכלל, חוץ מזה שאני לא הולכת לפאבים. לא מתוך עיקרון, סתם לא הזמינו אותי.

    אבל טוב שבאת, זה כן.

  • ההוא  On 18/05/2003 at 0:48

    פלצן. ועוד כזה שמלא בעצמו. ועוד כזה שמסוגל למרוח 500 מילה על כלום. אבוי.

  • ההוא עם הגדול  On 18/05/2003 at 2:46

    אבל הפלוצים שלו עושים לי שמח.

  • ורד מוסנזון  On 18/05/2003 at 6:17

    בקשר למילים: כל עוד אנשים קוראים אותן עד הסוף ונותנים את חיוך הסיכום ההוא, לו אנחנו מחכים, אפשר ורצוי להמשיך.
    ובקשר אליך: מסתבר שזה קורה ברציפות כבר די הרבה זמן בלא מעט מקומות
    ובקשר למשאית: תעמיס. זה טוב.

    אחלה שאפשר לקרוא אותך בעוד מקום, וותחדש על היומיין הזה, שעוד יש לו ריח של ניילונים, ואל תזהר בסיבובים.

  • דנק  On 18/05/2003 at 10:25

    צדוק המלך!!! וגם אתה

  • גיא  On 18/05/2003 at 13:21

    בהם (חינם) את 42 מעלות?!

  • ליה  On 18/05/2003 at 19:23

    היה אומר ומצטט את עגנון כמובן..

  • vitka  On 18/05/2003 at 21:48

    אני חושבת שהוא כבר יודע שהוא מלא בעצמו. אבל כותב לא רע. לא ממש טוב, אבל לאורך זמן.

    תוכל לעשות את הדבר הבא; אם הוא באמת מעצבן אותך, אז פשוט תפסיק לבוא הנה. אבל אם הוא מעצבן אותך ואתה ממשיך לבוא פה, אתה יורה ובוכה. לא ככה?

    צ'או.

  • nina  On 18/05/2003 at 22:37

    צירופי מילים לועזיות ומשלב שפה גבוה אינם ערובה לכתיבה טובה/ מרתקת.
    מה דעתך להחליף את הסינפילדית בתוכן ממשי?

  • שוקי  On 19/05/2003 at 12:52

    לא פלצנות ולא נעליים. ודרור, נדמה לי שיש פה כמה תגובות שאתה יכול למחוק. ממש חבל על הגלגלת של העכבר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: