ביקור הרגולטור ב'

 אתמול בלילה שוב בא אלי הרגולטור. אהלן, אמרתי לו, איך היה הצום? היה קשה, היה קשה, התלונן הרגולטור, אני ממש לא ערוך לצום. מוזר, אמרתי לו, כמו שאתה נראה הייתי דווקא חושב שאתה יכול לצום ארבעה חודשים כמו כלום. בדיוק ההפך, אמר הרגולטור, ככל שאתה אוכל יותר אתה נהיה יותר רעב. כן, אמרתי לו, את השיטה הזו כבר קלטתי אצלכם מזמן. 

הרגולטור הביט בי, ובעיניו עצבות. האמת, אמר לי הרגולטור, אני מאוכזב ממך, חשבתי שתנצל את יום הכיפורים לבקש ממני סליחה. שאני אבקש ממך סליחה, אמרתי לו, על מה בדיוק? על זה שהעלבת אותי, אמר הרגולטור, מאז הטור שלך מיום חמישי אני לא יכול לצאת לרחוב.  

לפני שאנחנו ממשיכים, אמרתי לו, תציין שבסוף הטור יש לינק לטור ההוא. למה שאני אציין שיש לינק, שאל הרגולטור, בשביל שגם האנשים שהחמיצו יוכלו לצחוק עלי?  

אתה יודע מה, אמרתי לו, אל תציין, אני אציין: יש לינק לטור למטה. אתה לא בסדר, אמר הרגולטור, לא מספיק שאתה לא מבקש סליחה, אתה עוד עושה שימוש בטכנולוגיה כדי להשפיל אותי. 

שתוק כבר, אמרתי לו, אתה לא מתבייש? מי שצריך לבקש פה סליחה זה אתה, לא אני. אם היית עושה משהו עם החיים שלך, יא רגולטור, לא היינו צריכים להיכנס לכל זה מלכתחילה.  

בכל זאת, אמר לי הרגולטור, לא יפה לעשות צחוק מעובד מדינה. נכון, אמרתי לו, אבל לעשות צחוק מהמדינה זה יפה? יאללה, יא רגולטור, צא לי מהחלום ואל תחזור יותר עד שיש לך משהו חשוב להגיד. 

דווקא יש לי, אמר הרגולטור. התיישבתי. אני חושב, אמר הרגולטור בארשת של חשיבות, שצריך להפריד בין תשתית ותוכן. תעשה לי ולעצמך טובה, אמרתי לו, ותלמד משפט חדש. השתגעת, שאל הרגולטור, אתה יודע כמה זמן לקח לי ללמוד את המשפט הזה?  

שמע ידידי, שמתי יד אבהית על כתפו הרגולטורית, בוא תנסה לראות את זה מהצד שלי: שנים שאתה תוקע אותנו, שנים שאתה מורח את הסיפור הדבילי הזה שלך, מעכב את השוק, גורם הפסדים לאנשים, מעצבן את כולם, והכל בגלל שאתה לא מצליח ללמוד יותר ממשפט אחד? זה לא נשמע לך קצת מוזר? חשבת אולי להשתמש בפתקים?

פתקים, מילמל הרגולטור ההמום, רעיון גאוני. הוא התיישב בכבדות על הספה ונאנח. חשבתי שהמשפט ההוא יספיק, הוא אמר. לא יכול להיות שחשבת ככה ברצינות, אמרתי לו, פשוט יצאת מתוך נקודת הנחה שכולם מטומטמים.  

מה, לא כולם מטומטמים?

מה, אמר לי הרגולטור, לא כולם מטומטמים? המטומטם היחיד שאני רואה פה, אמרתי לו, זה אתה. מה חשבת, שאנשים לא ישימו לב שאתה חוזר על המשפט הזה כמו תוכי? עד שבאת, אמר לי הרגולטור, אף אחד לא שם לב. 

נדמה לך, אמרתי, פשוט לא היה להם נעים ממך. אבל למה, אמר הרגולטור, אני אחלה סחבק ודלתי תמיד פתוחה. זו בדיוק הבעיה, אמרתי לו, שדלתך פתוחה – אתם באים והולכים כל הזמן ולאף אחד אין כוח להתעסק איתכם, עד שאתם קולטים מי נגד מי, עד שאתם מצליחים לשנן חצי משפט, מישהו מעביר אתכם למקום אחר, זה פשוט לא שווה את הזמן. 

אז איך פותרים את זה, שאל הרגולטור. חשבתם אולי על מינוי מקצועי, שאלתי אותו. מינוי מה? שאל הרגולטור. לא חשוב, אמרתי לו, עזוב את זה, דברים כאלה אין לך צ'אנס להבין. אבל למרות הכל, אמר הרגולטור, אתה מוכרח להודות שאני אחלה סחבק. אתה יודע מה, אמרתי לו, אפילו בתור סחבק אתה לא משהו.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: