אל תקרא לי לבן, קרא לי יהודי

 בחודשיים הראשונים באפריקה הרגשתי מאוד אדם לבן – מאוד מוזונגו – אבל עכשיו, אחרי שעבר קצת זמן, אני יכול לומר שאני מרגיש יותר יהודי מלבן. ז'תומרת, אני לבן, אבל לפני שאני לבן, אני יהודי. מה זה משנה, אתם שואלים את עצמכם? ובכן, זה משנה רק מבחינת רגשות האשמה.האדם הלבן מרגיש אשמה. האשמה – יחד עם [...]

באפריקה זמן אינו כסף, פרטיות איננה

  ממדינה לילד    יש לא מעט מוסכמות מערביות שאתה צריך לנער מעצמך כשאתה באפריקה, אחרת תשתגע. אחת כזו היא "זמן זה כסף". שניה היא הפרטיות. השלישית היא האמונה שזה – כלומר הכל – תלוי בך, שאתה יכול לשנות. שלוש המוסכמות האלה לא תופסות פה, ואם לא תנער אותן חזק חזק, כמו כלב שיוצא מהמים, [...]

שחורים

    בוקסים לבטן, הסרט הזה. בוקס לבטן, אחרי בוקס, אחרי בוקס. אתה יושב בסינמטק, ומתכווץ. אתה מתכווץ מול הגזענות הבוטה, חסרת הבושה, של מנהיגי המדינה של אז, של העיתונאים הבכירים ב"הארץ", של הדה-לגיטימציה שנעשתה לכאב של ציבורים שלמים, ואתה מתכווץ מול הכאב והזעם, שלא שככו אפילו טיפה מאז, וכבר עברו 30 שנה. מזל שחושך.העוצמה [...]

42 מעלות – טור שני

הלוואי שתהיה פה שביתה כמו שעוד לא היתה פה. הלוואי שתבוא כבר השביתה של כל השביתות. הלוואי שהבנקים יהיו סגורים, שלאנשים לא יהיה מזומן, שנמל התעופה יהיה סגור, אין יוצא ואין בא, שהררי זבל יכסו את מרכז עזריאלי, שהעוללים לא ילכו לפעוטון, שהילדים לא ילמדו, שהמבוגרים לא ילכו לעבוד, שלא יהיה דלק בתחנות הדלק, שלא [...]

42 מעלות – טור ראשון

אני יושב עם עצמי בבר של מלחים וזונות ברובע העתיק של ליסבון, מרים כוסית, ועוד כוסית, ועוד אחת, לחיי. אני בא לפה הרבה, בעיקר לבד, תופס מקום בפינה ומסמן למוזג עם הראש. הוא כבר יודע. המוזגים בעיר הזאת מכירים אותי. אני מצית סיגריה והופך כוסית לגרון. לחייך, אני אומר לעצמי. לחייך, אני עונה, נזכר איך [...]